מספר הגאון ר' יעקב ש' מתלמידי רבינו הגר"ח זי"ע.
בשנת תשנ״א כתבתי סיכום של דינים העולים מהגפ״ת של ה-15 דפים האחרונים של כתובות. הדפסתי בחוברת דקה של 20 עמודי מחשב גדולים באותיות קטנות וצפופות. ניגשתי לרבינו בכולל חזו”א לתת לו. הוא לא הסכים לקחת את החוברת ואמר לי: "תבוא אחרי מנחה ותיסע איתי הביתה ושם אני אעיין".
נסעתי עמו, הוא נכנס לחדר, תלה את מעילו וכובעו על קולב פשוט שהיה מחובר לארון הספרים מהצד, וישב מיד עם החוברת. הוא החל לקרוא במהירות ושמעתיו מעיר לעצמו כל מיני הערות וחשבונות, עוצר לרגע ומהרהר ואומר: "אה, זה מלשון רש”י למטה", או אומר לעצמו: "זה התירוץ השני בתוס', אבל מי אמר שהתירוץ הראשון חולק…" ועל דרך זו. אני הבנתי היטב מה שהוא אומר, והוא באמת נגע בכל הנקודות הלא פשוטות שהיו בדברים.
כשהוא סיים לקרוא הכל, וזה לקח כמה דקות בלבד, הוא מחזיר לי את החוברת. אמרתי לו שהוא יכול להשאיר אצלו. אמר לי רבינו: "הרי יכולתי כבר לקחת בכולל, ולשם מה קראתי לך, מכיון שרציתי לקרוא, אבל אני לא רוצה להכניס לארון חוברות עם כריכה דקה [הוא קיפל את החוברת פעם פעמיים ואמר אני לא מכניס לארון כאלו], לכן רציתי לקרוא ומיד להחזיר לך".
ואז סיים ואמר: "זה דוקא מעניין אותי, תהיה חברמן ותוציא ספר כזה עם כריכה קשה ואז תביא לי ואני אניחנו כאן בארון [הוא הצביע על איזה מקום] ואלמד בזה".
הדבר דירבן אותי ושנה אחר כך, תשנ״ב, כתבתי ספר על רוב גיטין בהיקף יותר גדול ויותר יסודי, ועד שהדפסתי היה כבר תחילת תשנ״ד, לכבוד דף היומי גיטין שחל אז. באתי לביתו ביום ששי אחר הצהרים להביא לו את הספר ולספר לו שזה הרבה מאד בזכותו.
חיכיתי קצת וראיתי שהתור ארוך ומתמשך וזה לא עסק. נכנסתי לרבנית למטבח ואמרתי לה שאין לי שאלה או בקשת ברכה ואני רק רוצה לתת את הספר ומבקש להניחו שם והיא תראה לו, וסיפרתי לה שבזכותו כתבתי והדפסתי. היא אמרה לי: "אתה נכנס עכשיו ברגע זה איתי". אמרתי שלא נעים לי לעקוף עשרות אנשים. היא אמרה לי: "זה לא בשבילך, זה בשבילי ובשבילו. זו ההנאה שלו שהיה לו חלק בתורה של מישהו".
היא נכנסה עמי מפתח צדדי ישר לחדר, ואמרה לו: ”חיים, אתה חייב לשמוע את הסיפור של האברך הזה”, וברחה מיד לעבודתה. הרב שמע את הסיפור בחיוך ובהנאה גדולים, ואמר: "אכן אעיין בזה ואניחנו אצלי כאן קרוב כפי שאמרתי לך".
אכן, אחד הדברים המיוחדים של רבינו, שהוא ידע שמילה שלו יכולה להזיז אנשים, והוא ניצל כל הזדמנות לתבוע ולדחוף. החל מיהודים פשוטים שתבע מהם לשמור שבת בעד ברכה, ומסתמא יש מאות ששומרים שבת בגלל משפט שלו, המשך דרך יהודים שתבע מהם חיזוק בכל מיני מצוות או הנהגות יהודיות לפי העניין, דרך עוד יהודים שתבע מהם כל מיני לימודים [על השאלה אם ללמוד זה או זה, בדרך כלל התשובה היתה: "תלמד שניהם", וכהנה למאות], וכלה בכגון הסיפור הזה, לדחוף אנשים לחבר ספרים ושאר פרוייקטים שלא חלמו שזה למידתם.
(נמסר לפרסום ב'קובץ גיליונות')