את המעשה דלהלן סיפר מישהו בשבעה, ומיד אבי אמר שהוא זוכר את הסיפור הזה.
יום אחד חזר רבינו מבית כנסת ואמר: "ראיתם את האברך שעלה לתורה וקרא שם לבת שלו? זה מופת שלי".
זה היה מפליא מאוד, ובכלל עצם הדבר שרבינו התבטא בנוסח זה על עצמו שעשה מופת.
וכך סיפר רבינו:
"האברך הזה כמה שנים לא היו לו ילדים. אני מכיר אותו. יום אחד הוא הגיע אלי ואמר שהם החליטו שהם נוסעים לבלגיה, יש שם איזה מקום שמטפלים".
רבינו לא אהב את סיפור הדברים והנסיעה לשם ואמר לו: "לא כדאי לנסוע".
אמר האברך לרבינו: "הרב, אני יודע שהרב כך חושב, אבל אני מגיע לרב לקבל ברכת הדרך. זה פשוט לא שייך, אשתי מתעקשת על הנסיעה הזאת ויש לנו היתר מרבנים, אני רוצה לנסוע".
המשיך רבינו ואמר: "אבל לא כדאי, לא כדאי, לא כדאי".
האברך אמר, "אטלפן לאשתי ואומר לה שהרב אמר לא לנסוע". רבינו אמר: "בסדר".
האברך יצא החוצה, התקשר לאשתו, חזר לרבינו ואמר: "אשתי אומרת שהיא מוכנה לבטל את הנסיעה אם רבינו יגיד שיהיו לנו ילדים".
רבינו אמר: "בסדר, יהיה לכם ילדים". כעבור עשרה חודשים נולדה להם בת…
ומה אירע עתה שלראשונה שמעו התבטאות כזו מרבינו על כך שעשה מופת?
אמר רבינו: "לא לכבודי עשיתי את זה, אלא לכבוד בית אבא. כיון שאבא (מרן הסטייפלער זיע"א) היה נגד הדברים האלה".
('במה' bama.org.il)