הרה"ח אהרן כהן
עמדתי במוקד החדש בשכונת 'רמת אברהם-בית שמש' בביהמ"ד 'מתמידים'. עודי עומד משתומם מציבור הנבחנים ההולך וממלא את המוקד החדש שזה עתה נפתח. על חלקם הגדול ניכר שהם משתתפים חדשים, כשהם מבקשים ומבררים איפה לכתוב הקוד, ומה עושים כשאין קוד, כשהרכז המסור עונה לכל אחד ברוגע ובתשומת לב.
ואז אני מבחין בשכני, יושב מרוגש כולו, נראה כבר לקראת סיום המבחן, מסמן ב'דף המיוחד' את התשובות הנבחרות המועבר למשרדי 'דרשו'. ואז נעמד על מקומו, בחיוך מלא מעביר את 'טופס המבחן' לרכז ומקבל את דף התשובות הנכונות. ואז הוא מבחין בי.
אני עדיין המום מעצמי. ניגש אלי כשהוא עובר איתי לעזרת הנשים החדשה שזה עתה נבנית. בידיו אוחז הוא סוער קימעא שני דפי המבחן. הדף בו סימן את התשובות הנכונות לדעתו לצד דף התשובות הנכונות.
ממה אתה יותר המום? מהמבחן שמילאת או מהתשובות שהם מילאו. אתגרתי אותו בחיוך. האמת. נענה הוא לתפקיד ברצון. אני המום משניהם, כשהוא מוסיף ומשתף ברגשי ליבו;
כמו כולם הצטרפתי ללימוד ההלכה. המעמדים האדירים לא מאפשרים לאף אחד להישאר לעמוד בצד. בסוף, כולם מבינים ומסכימים שכדי לחיות כמו יהודי חרדי חייבים לדעת הלכה. וכדי לדעת צריך ללמוד. מנמק הוא בהתלהבות משכנעת.
עד היום אמרתי את זה, כשקולו גובר בהתלהטות פנימית הבוערת החוצה, מעכשיו, אחרי המבחן הזה, כשהוא מנענע בידיו את שני המבחנים. הפנמתי באמת, שחייבים לדעת הלכה. סיים בקול רוטט.
שתקתי לרגעים, אחר כך, בקשתיו שיפרט יותר למה הוא מתכוון. אולי זה אף יזכה עוד הרבה יהודים. השתמשתי בקלף המנצח כל לב יהודי.
אתה יודע מה הרגשתי בשעת המבחן. פותח הוא בשאלה רטורית כשהוא ממשיך; בחלק גדול מהשאלות, הרגשתי את עצמי, מאושר. כן, ברוך השם, כיום אני כבר יודע, מה ההלכה ואיך נוהגים, הרי למדתי ושיננתי את זה החודש.
אך מפעם לפעם, אתה נתקע בשאלה במבחן, אפילו כזו הנראית לך פשוט ביותר, ואתה שואל את עצמך, בשקט, מה באמת התשובה; מה עדיף לעשות מצווה בפרהסיה או בצנעה? האם מותר ליטול ידיים ממי שלא נטל? באם נזכר אחרי התפילה שלא אמר 'אלוקי נשמה' מה יעשה? לוקח טלית לא שלו לעלייה לתורה, צריך לבדוק הציציות?
הבעיה הוא לא בשעת המבחן, אני יעבור על התשובות הנכונות ואדע מהי ההלכה למעשה. אך זה מראה באופן ממשי, עד כמה, לימוד וידיעת ההלכה חשוב ונחוץ עד למאוד. כשהוא שאי"ה בחודש הבא אשקיע ביתר שאת. חתם את דבריו, כשהוא מתפנה לעבור על דף התשובות הנכונות, לדעת אכן להלכה את המעשה אשר יעשה.
* * *
מעניין לעניין, באופן אישי. השבוע, ביום ראשון נוכחתי לדעת שאפילו רק שאלה במבחן על הנלמד בסדר לימוד בספר 'חפץ חיים' גרמה לי להפנים עד כמה אנו צריכים 'לדון לכף זכות'.
היה זה בתפילת שחרית, באמצע ברכות 'יוצר אור' בזווית עיני הבחנתי במתפלל בשולחן שמאחורי, המזדרז לחלוץ את תפיליו ומזדרז להניח תפילין דר"ת. כנראה יש לו צורך חיוני לנסוע איפשהו, כך שהוא מיהר להתפלל ביחידות, מיהרתי להרהר מנסה לדון לכף זכות נזכר בשאלה המחדדת ש'בצדק תשפוט עמיתך' זה מצוות עשה דאורייתא.
אני מנסה להתרכז שוב במילות התפילה, אך לצערי אני מוצא עצמי מסתבך במחשבות וחשבונות. הוא פשוט קר וקל דעת, אני שופט לעצמי בשקט, אין לו סבלנות להתפלל כשאני ממהר וחוזר לדונו לכף זכות כנדרש. ואז כשאני מסיים תפילת שמונה עשרה מוכן לפסוע שלש פסיעות כהלכה, אני תופס שוק.
'הוא' עומד על מקומו, באצבעותיו השמאליות נעוצים חוטי ציציותיו, בעיניים עצומות מתנועע הוא בחוזקה, באמירת קריאת שמע בכוונה. מה קורה כאן? צבטתי לעצמי. הקל-דעת הזה, שראיתיו מחליף כבר התפילין, חזר בתשובה ומתפלל כראוי.
שתי דקות עברו והוא נעמד לתפילת שמונה עשרה, בעדינות מה ניגשתי והסתכלתי מקרוב; על הנרתיק היו מונחים התפילין דר"ת חלוצים, כשהוא לבוש כעת בתפילין דרש"י. ואז קלטתי, כשאחרי התפילה שמעתי ממנו שאכן זה מה שקרה. בטעות הניח ראשונה תפילין דר"ת לפני רש"י וכשהבחין בטעותו, מיהר להחליף…
בצדק תשפוט עמיתך.
לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל: [email protected]