מאת: הרב יהושע לייבזון
בפרשת השבוע כשאנו עוסקים בדיני נגעים כשהטהרה והטומאה של הנגעים נקבעת לעיני מראה הכהן, חיפשתי בכמה ספרים ענייני כהנים ודיינים. הגיע לידי הספר 'דרש דוד' שבהוצאת 'דרשו' על מסכת אבות ובו מאמרים שונים של נשיא 'דרשו' הרה"ג רבי דוד הופשטטר שליט"א על ענייני פרקי אבות. בתוך המאמרים משולבים סיפורים מרתקים מגדולי ישראל. ליקטתי עבורכם כמה סיפורים מעניינים. ותחילה במה שפתחנו על ענייני הכהן. מצאתי משהו מרתק בשם מרן הגאון רבי ניסים קרליץ זיע"א. תחת הכותרת: הדיין צריך לפשפש במעשיו כדי שיסייעו לו מן השמים להכיר מי מבעלי הדינים דובר אמת..
'כאשר באים לבית הדין שני אנשים שנראים כיראי שמים, איך אפשר לדעת מי דובר אמת ומי משנה מן האמת?' – כך נשאל מרן הגאב"ד הגאון רבי ניסים קרליץ זצ"ל.
בתחילה שתק הרב וסירב לענות, אך לאחר שהפצירו בו רבות, ענה: 'הקב"ה שם בפיו של הרמאי שייכשל בלשונו ויאמר טענות שיש בהם כדי הודאה על שקרו'.
ושוב שאלוהו: 'ומה יעשה הדיין כאשר דברי שניהם נראים אמת, והקב"ה לא שם בפי אחד מהם הודאה על שקרו?'
גם לשאלה זו לא ענה רבי ניסים מיד, ורק לאחר שתיקה ארוכה אמר: 'במקרה כזה, צריך הדיין לפשפש במעשיו ולחזור בתשובה, שהרי לא מסייעים לו מן השמים…!'
בנוסף מצאתי בספר המרתק, כמה סיפורים על חסד וקירוב רחוקים. וכך כותב הרב הופשטטר שליט"א:
אנשי שארית הפליטה ששרדו את השואה האיומה, בחרו בשארית כוחותיהם לראות את החיים ואת האור, במקום מראות המוות והחושך שראו עד עתה; ומכוח האמונה והתקוה בנו עולם חדש לאחר חורבן יהדות אירופה.
בכללם היו גם הורי היקרים והאהובים, אבי מורי הר"ר נתן נטע יצחק ואמי מורתי מרת חיה שרה ע"ה, שניצלו ממהומת-המוות בהונגריה לאחר שחוו על בשרם תלאות וייסורים אשר לב בשר יתקשה לעמוד בהם, ובתעצומות נפש וגבורת עוז באו אל ארץ נכר והקימו עולם חדש, עולם של תורה, בהקמת הישיבה הראשונה בטורונטו שבקנדה, מתוך הכרה והבנה שללא ישיבה, עתידה של הקהילה היהודית אינו מובטח כלל; וכן עולם של חסד, בפעילות נמרצת למען הכנסת כלה וביקור חולים.
לאחר פטירת אמי ע"ה, אבי הכ"מ חלם אודותיה חלום, בו ראה את הפסוק 'עולם חסד יבנה'. דבר החלום התיישב היטב על ליבנו, ביודענו כי אכן עולם חדש הוקם, כשמרכזו הוא עמוד החסד שהעמידו הורינו היקרים.
לנח עמדה זכות זו בבניית העולם אחר המבול, והורינו הכירו והבינו שרק מכח עמוד החסד, יזכו לבנות עולם חדש.
והנה סיפור מיוחד על מרנן הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל והגאון רבי שמחה וסרמן זצ"ל:
לפני שבעים שנה, כשעדיין לא היה כל כך מצוי שאנשים יעסקו בקירוב רחוקים, ובפרט ראשי ישיבות, החל הגאון רבי שמחה וסרמן זצ"ל, בן הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד, לעסוק בעניינים אלו. בהזדמנות שאלתי אותו מה הביא אותו לענין זה?
וכך אמר לי: "אם רואים שיש סייעתא דשמיא צריך לקפוץ על העגלה…". הוא המשיל זאת לאדם המבקש לקנות סחורה ביריד ורואה שאנשי העסקים המבינים פונים כולם לדוכן מסוים, הרי בודאי שגם הוא יפנה לשם, מתוך הבנה שכנראה שם כדאי להשקיע…
"בקירוב רחוקים" – אמר רבי שמחה – "רואים סייעתא דשמיא מיוחדת, כנראה שזהו רצונו של הקב"ה…".
הדמעות של הסבא והסבתא גרמו לנכד לחזור בתשובה
בראשית הקמתו של ארגון 'אחינו' העוסק בקירוב רחוקים, ביקשתי ממרן ראש הישיבה הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ זצ"ל שיכהן כנשיא הארגון. בתחילה אמר לי שהדבר קשה עליו, כיון שהוא טרוד מאוד ואינו רוצה ליטול על עצמו עול נוסף. אולם לאחר שהדגשתי בפניו את חשיבות הדבר עבורנו, בהיותנו זקוקים ל'גדול העומד על גבינו' אשר ינחה אותנו בדרך המסורה לנו מדור דור, הסכים. ואכן, מאז בכל שאלה וענין שהתעוררו אצל רבני הארגון, נכנסו אליו הרבנים והוא הורה להם כדת מה לעשות.
פעם אחת, בעת שדנו בכמה סוגיות בענייני קירוב רחוקים אצל בני הנעורים, התפעלתי באוזניו מהתופעה הברוכה שנערים צעירים שהתחנכו על ברכי הכפירה והוריהם רחוקים מכל זיק של יהדות, מתעוררים לתשובה ומתקרבים ליהדות, נענה רבי מיכל יהודה ואמר: 'גם כשרואים יהודי רחוק ומנוכר, ויודעים שאף אביו היה כמותו, מכל מקום יתכן שהיה לו סבא או אבא של סבא או סבתא, שהיו יהודים יראים ושלמים, והם שפכו דמעות על צאצאיהם, ודמעות אלו אינן חוזרות ריקם, והן הן אלו שגרמו לנכד לשוב בתשובה שלימה…'.
ולסיום נביא סיפור מדהים על חסד אמיתי על האיש שפעם קראו לו 'מרדכי גרינפלד', והיום קוראים לו 'מרדכי וינברגר'
לאחר השואה האיומה שהו יהודים רבים במחנות פליטים ועשו מאמצים גדולים לקבל אישורי כניסה לקנדה, אך שלטונות קנדה העניקו אשרות כניסה רק לאנשים בריאים, ללא כל בעיה רפואית.
הר"ר מרדכי גרינפלד נבדק ונמצא בריא, ואכן קיבל אישור כניסה לקנדה. אולם לחבירו הטוב, ענגיל, לא ניתן אישור כניסה, בשל עברו החולני במחלת ה'טיפוס'.
כאשר עמד ר' מרדכי על רציף הנמל ונפרד מידידו ענגיל, פרץ ענגיל בבכי ואמר: 'איך אצא מכאן? איזו מדינה תסכים להכניס אותי אחר שחליתי במחלת הטיפוס? האם נגזר עלי לסיים כאן לנצח את חיי?!'.
ליבו הרחום של ר' מרדכי לא עמד בבכיו של ענגיל, ובכוחות על טבעיים עמד ונתן לו את אישור הכניסה שלו, באומרו: 'מעתה קוראים לך 'מרדכי גרינפלד', קח את האישור שלי, היכנס לקנדה ובנה לך חיים חדשים'. ענגיל הפליג לקנדה כדי להתחיל שם חיים חדשים, ואילו מרדכי גרינפלד חזר למחנה הפליטים בתקוה שימצא הזדמנות נוספת לצאת מאפילה לאורה.
כעבר זמן רב השיג ר' מרדכי אישור כניסה חדש לקנדה על שם אדם בשם 'וינברגר', ומאז הפך שמו ל'וינברגר', וכך הצליח בחסדי השי"ת לצאת מהגיהינום האירופי ולבנות חיים חדשים.
שנים רבות לאחר מכן נכנס ר' מרדכי אל רבו, האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' מויזניץ זצ"ל, ושאל אותו האם כדאי לו לשוב לשמו האמיתי – 'מרדכי גרינפלד'. אמר לו הרבי: 'בכל פעם שמישהו קורא לך 'מרדכי וינברגר', נעשה רעש גדול בשמים מגודל מסירות הנפש שיכול יהודי למסור עבור זולתו! חבל לך להפסיד זאת!'.
(לסיכום: ספר מומלץ ביותר..)