האם מועילה מחשבה שמעבד לשמה? │ ומה הדין באופן שנעשה העיבוד בעור על ידי גוי? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תפילין במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן ל"ב סעיפים ח'- ט']
עיבוד העור לכתיבת תפילין
מבואר בשולחן ערוך, שכותבים את התפילין על הקלף, כלומר, כאשר מפשיטים את העור מהבהמה, מחלקים אותו לשתיים, החלק החיצוני שלצד חוץ, והחלק הפנימי שלצד הבשר, והקלף, הוא החלק בעור שלצד חוץ בחלק הפנימי שבו, דהיינו, החלק שפונה לצד הבשר, וצריך לעבד את העור, ואם לא עיבד את העור, זה לא נחשב לקלף, אלא נחשב לעור, וצריך לעבד אותו לשמה, ולכתחילה, צריך להוציא בשפתיו שהוא מעבד את העור לשמה, אבל בדיעבד, מחשבה בלבד מועילה, ומבואר במשנה ברורה, שלא צריך בכל רגע ורגע לומר או לחשוב שמעבד לשמה, אלא מספיק מה שהוא חשב בתחילת העיבוד שזה יהיה לשמה, שזה מועיל לכל משך העיבוד.
עיבוד העור לשם תפילין
צריך שיעבד את העור לשם תפילין, אבל אם עיבד אותו לשם מזוזה, זה לא מועיל, כיוון שקדושת התפילין חמורה מקדושת מזוזה, ואם עיבד לשם ספר תורה, מועיל לתפילין, משום שקדושתו של ספר תורה חמורה יותר משל תפילין, ויועיל גם למזוזה, ואם עיבד לשם מזוזה, לא יועיל לתפילין ולספר תורה, ואם עיבד לשם רצועות, לא יועיל לכתיבת התפילין, וכן לא יועיל לבתי התפילין עצמם, ואם עיבד את העור לשם ספר תורה, אסור לעשות ממנו תשמיש חול, ולכן, מומלץ לסופרים לעשות תנאי בשעת העיבוד ולומר, שאם בסופו של דבר לא ארצה להשתמש בעור לספר תורה, אני מתנה, שאוכל להשתמש בעור גם תשמיש של חול.
עיבוד על ידי גוי
נחלקו הרמב"ם והרא"ש, האם עיבוד של גוי מועיל, כלומר, האם מועיל כאשר ישראל עומד על גביו של הגוי, ומצוה אותו לעשות לשמה, הרמב"ם סובר, שזה לא מועיל, כיוון שגוי הוא עצמאי, ועושה על דעת עצמו, ואפילו שאומר הגוי שהוא עושה על דעת הישראל לשמה, אין להאמין לו, כיוון שאין פיו ולבו שווים בזה, אבל הרא"ש סובר, שזה מועיל.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א