אמרתי למרן זצ"ל שרעייתי צריכה ללדת, ואם יהיה זה בן אני אשמח מאוד אם הוא יהיה סנדק וגם ישב בסעודה. מרן אמר לי שהוא מגיע לסנדקאות ולא נשאר לסעודה בבריתות. ניסיתי בכל זאת לשכנע ואמרתי לרב, הרב מכיר אותי, ואני פה בן בית, אולי בכל זאת אצלי הרב ישב לפחות כמה דקות. פתאום מרן אמר לי: "אתה יודע מה? בסוף זה יהיה בכלל בת". אין צורך לומר שכך אכן היה.

אליעזר (לייזר) רוט

עודנו שבורים ורצוצים לנוכח הסתלקותו של מרן רבינו שר התורה והיראה רב רבנן רבי שמריהו יוסף חיים קנייבסקי זיע"א, שוחחנו עם אחד מגדולי המקורבים אליו בימי חייו, הלא הוא הרה"ג רבי אורי טיגר שליט"א, ששימש כמגיה הרשמי של ספרי מרן זצ"ל, ושזכה לגשת אל הקודש בכל עת, ולקירוב מופלא אצל רבינו שר התורה שחיבב אותו מאוד והכיר לו טובה על המאמצים הגדולים שהשקיע בהגהת הספרים ותיקון כל השגיאות והטעויות הדקות ביותר שנפלו תוך כדי עבודת ההדפסה.

"יתומים היינו ואין אב", פותח הרב טיגר את דבריו הנרגשים והנסערים: "במשך שנים רבות התרגלנו שלא להתלבט בכלל בעניינים כאלו ואחרים, בכל פעם שיש ספק הולכים לרב ושואלים אותו. ועכשיו מי יורה לנו דעה? מי יבין שמועה? את מי נשאל ואנה נפנה? מי יפשוט את הספיקות בלימוד ובהלכה ומי ידריך אותנו בעניינים הגשמיים? מי יברך אותנו בברכותיו המאליפות, ומי יאציל מברכות הודו על עמלנו אלו הבנים?"

"חזרתי הביתה מההלוויה והרגשתי שהעולם חשך בעדי. יתמות קודרת מאוד נפלה עלינו", מוסיף הרב טיגר, "פתאום תפסתי את עצמי שבעצם אף פעם לא חשבתי איך עלול להיראות העולם שאחרי מרן. זה עולם אחר, יש 'עולם עם מרן שליט"א' ויש 'עולם עם מרן זצ"ל', זה מצב שונה לחלוטין, ואני מאוד מתקשה לעכל את המצב החדש הזה ולהבין איפה אני נמצא בכלל…".

ביקשנו מהרב טיגר שיספר לנו קצת סיפורים שראה ושמע אצל מרן שר התורה זיע"א, והרב טיגר השיב: "מקודם התקשר אלי ראש ישיבה מסוים, וביקש שאבוא לדבר בפני הבחורים בישיבה על רבינו זצ"ל. אמרתי לו שאני איני 'פרשן לענייני רבי חיים', ואיני יכול לבוא ולומר כמה הוא היה גדול וכמה עצום החלל שהותיר אחריו. אני יכול לשתף את הבחורים בחוויה האישית שלי, בסיפורים שאני עצמי ראיתי ושמעתי בעת שהסתובבתי בבית הגדול הזה, ובמה שבעצמי שמעתי ממרן.

"דבר מאוד מעניין היה אצלו. כשהיו שואלים אותו שאלות בענייני העולם הזה, אפילו דברים סבוכים בענייני עסקים או רפואה וכדו', הוא היה משיב על אתר, בלי לחשוב פעמיים. התשובה היתה חדה וחלקה ונאמרה ללא כל היסוס.

"פעם שאלו את מרן זצ"ל, הרי עומדים כאן אנשים בתור ובפיהם שאלות, לפעמים באים שלושה אנשים בזה אחר זה עם אותה שאלה בדיוק, יש להם את אותם נתונים, ולכל אחד הרב נותן מענה אחר. איך זה עובד? אין כללים מתי עונים כך ומתי עונים אחרת?

"השיב מרן: "מה ששמים לי בפה מן השמים, זה מה שאני אומר לשואלים". ואכן ראינו שאין אצלו כללים, ואפילו מה שכן היה נראה כמו כלל ברזל, לפעמים התברר שבעצם הוא חורג ממנו. כך למשל נוהג היה מרן לומר ש"בבני ברק אין עין הרע", ולכן אם באו לשאול אותו שאלה בעניינים הנוגעים לעין הרע, כמו למשל שאלה של שמות בשידוכים וכו' אם השואל היה מבני ברק, הוא היה משיב שאין כל חשש כי בבני ברק אין עין הרע… אבל לפעמים הוא כן חשש גם כלפי אנשים שגרים בבני ברק. למה? אי אפשר לדעת.

"לעומת הקלות והנחרצות בה השיב על שאלות בעניינים גשמיים, ראינו שבעניינים של הלכה פתאום השקיע מרן הרבה מחשבה לפני שענה. הוא היה פותח ספרים, מסתכל ומעיין ולבסוף עונה תשובה. יש מסבירים שבעניינים גשמיים הרב השתמש ברוח הקודש, אבל בעניינים של תורה והלכה "לא בשמים היא" ולכן היה צריך להשקיע יותר מחשבה בעניין…

"כמה פעמים שאלו אותי אנשים בקצת טרוניא, על התשובות שקיבלו מרבינו הגר"ח למכתבים ששלחו עם שאלות תורניות והלכתיות. הם שואלים האם יש צד כזה וכזה בספק הלכתי כלשהו, ורבינו השיב להם תשובות כמו "ייתכן", או "ייתכן שלא", "ייתכן שכן", "אולי" וכדו'. אחד אמר לי פעם שתשובה "ייתכן", זאת לא באמת תשובה, כי אם הוא שאל את השאלה זה אומר שהוא מבין שייתכן שכן וייתכן שלא, ואם כן מה ענה לו מרן זצ"ל???

"אמרתי לאותו אחד שמתמיהתו אני מבין שהוא לא יודע מי זה מרן הגר"ח. "אם רבי חיים כותב לך שייתכן, זאת אומרת שהוא עבר על כל הש"ס הבבלי והירושלמי וספרא וספרי וכל הראשונים, ולא מצא בשום מקום בתורה איזה חז"ל או איזה ראשון שאומר אחרת ממך! לכן ייתכן שההערה שלך נכונה. אם היה איזשהו מאמר חז"ל או איזה ראשון שאומר אחרת, זה כבר "לא ייתכן".

"עכשיו צריך לעיין למה כתב מרן "ייתכן שכן", ועל מה סמך יתדותיו, מדוע נוטה דעתו לומר שכן…".

זיכרון סלקטיבי

"דבר ידוע בקרב באי ביתו של מרן זצ"ל, שרבינו היה מתפלל שלוש פעמים ביום לשכוח את כל מה שאינו שייך לתורה וללימוד התורה. במשך היום הוא היה שומע סיפורים ושאלות בעניינים גשמיים, והוא חשש שכל המידע הזה יתפוס מקום בראש שלו, וחלילה וחס יפגע ביכולת שלו להכיל ולזכור דברי תורה. לכן הוא התפלל כל פעם לשכוח את כל מה שלא נוגע לתורה, ואכן גם התפילות הללו נענו ומרן זצ"ל לא זכר דברים שאינם נוגעים לתורה.

"פעם ביקשתי ממרן שידבר עבורי עם מישהו מסוים, בעניין של חסד, ומרן הסכים בחפץ לב לעשות לי את הטובה הזאת ואמר שהוא ידבר עם האיש ההוא ויבקש ממנו עבור העניין שלשמו באתי.

"כעבור שלושה או ארבעה ימים הגעתי לבית מרן, ובדיוק הוא יצא מתפילת מנחה בבית הכנסת לדרמן. מרן זיע"א בדרך כלל לא היה רואה שום דבר מחוץ לארבע אמותיו, אבל עכשיו הבחין בי ממרחק גדול יותר, באופן חריג מאוד, ומיד כשראה אותי הוא אמר לי: "עשיתי שליחותי". ראיתי עליו שממש נגולה אבן כבדה מלבו, כי הוא היה צריך לזכור לבקש עבורי והוא מאוד חשש לשכוח, אפילו בעניין של חסד שהתאמץ לזכור, הוא חשש שלא יצליח. אבל דברי תורה הוא זכר גם אחרי 90 שנה, ולא שכח אף פעם".

הבטחה חריגה

כשהייתי אברך צעיר נולד לי בן ראשון ב"ה, ולאחר מכן עברו כמה שנים ולא נפקדנו בבן נוסף, והדבר כבר התחיל להציק והתחלנו לדרוש ברופאים וכו'. באחת ההזדמנויות אמרתי למרן זצ"ל, שכבר עברו כמה שנים מאז נולד בנינו הראשון ואיני יודע מדוע, אבל מאז לא זכינו לילדים נוספים.

"מרן זצ"ל נענה על אתר ואמר לי: "אני יודע למה! בגלל שאתה מגדל בלורית. תגלח את הבלורית ואני מבטיח לך שתיפקדו במהרה.

"אני נדהמתי, "הרב מבטיח לי", שאלתי כלא מאמין, כי זה היה חריג מאוד. בדרך כלל היה מרן מברך והוא לא הרבה להבטיח, וכאן הוא הבטיח לי כזאת הבטחה. חזר מרן ואמר לי שאם אוריד את הבלורית הוא מבטיח לי ישועה, ואכן הלכתי מיד לספר וביקשתי שיספר אותי ולא ישאיר זכר לבלורית. ואכן הישועה הגיעה באופן מיידי!

"כמה שנים מאוחר יותר, אמרתי למרן זצ"ל שרעייתי צריכה ללדת, ואם יהיה זה בן אני אשמח מאוד אם הוא יהיה סנדק וגם ישב בסעודה. מרן אמר לי שהוא מגיע לסנדקאות ולא נשאר לסעודה בבריתות. אני ניסיתי בכל זאת לשכנע ואמרתי לרב, הרי אני לא סתם אחד שמכבד בסנדקאות, הרב מכיר אותי, ואני פה בן בית, אולי בכל זאת אצלי הרב ישב לפחות כמה דקות. פתאום מרן אמר לי: "אתה יודע מה? בסוף זה יהיה בכלל בת". אין צורך לומר שכך אכן היה.

ברכה מהאבא  

בהיותי אברך צעיר לימים, יצאתי פעם בשבת אחר הצהרים עם בני לגן השעשועים, כדי לתת לרעייתי לנוח קצת בזמן שאני שומר על הילד מחוץ לבית שלא יפריע לה.

ישבתי על הספסל ולידי ישב יהודי נוסף שלא הכרתי קודם לכן… הוא סיפר לי שהוא עסקן רפואי בשערי צדק, ואיני זוכר כרגע את שמו, אבל הסיפור שהוא סיפר לי היה מדהים, ואני אשתף אותו כאן עמכם.

אותו יהודי התחתן למעלה מ-15 שנה קודם לכן, כשמרן הסטייפלער הקדוש עוד היה בחיים. ביום החופה הוא הלך לביתו של הסטייפלער וביקש להיכנס כדי לקבל את ברכתו. נתנו לו להיכנס אבל הוא היה צריך לכתוב את הבקשה שלו על גבי דף באותיות גדולות, כי שמיעתו של הסטייפלער כידוע היתה כבדה מאוד, והיו צריכים לכתוב לו פתקים. מאותה סיבה שהיה כבד שמיעה, הסטייפלער גם היה משיב בקול רם, כמעט בצעקה.

"לקח החתן דף ורשם עליו: "אני מתחתן היום ואני מבקש ברכה". הוא נעמד בתור לקבל את הברכה, ולפניו נכנס אדם שכתב "אני חולה וזקוק לרפואה".

הסטייפלער ראה את הדף של האיש החולה ובירך אותו בצעקה: "שתהיה לך רפואה שלמה". היהודי שמח לשמוע את הברכה, סב לאחוריו ויצא מהחדר בעוד החתן דנן מגיש לו את הדף שלו. הסטייפלער מסתכל על הדף ומשיב לו בצעקה: "שתהיה לך רפואה שלמה!".

"החתן חשב שהסטייפלער בטח התבלבל ואולי לא שם לב שזה מישהו אחר עם בקשה אחרת. הוא הצביע על הכתוב בדף וצעק בקול: "אני לא חולה, אני חתן שמתחתן היום!!!". אבל הסטייפלער הקדוש משיב לו שוב ושוב: "שתהיה לך רפואה שלמה".

"סב החתן על עקבותיו ויצא מהחדר כשהוא מבולבל. בראשו עברה מחשבה שאולי מחמת זקנתו המופלגת, מרן הסטייפלער מתבלבל ואינו משיב כעניין. שבועות אחדים לאחר מכן ניצחו אראלים את המצוקים ומרן הסטייפלער עלה לישיבה של מעלה.

"עברו שנים רבות", כך מספר האיש שיושב על ידי בספסל בגן השעשועים, "ולא נפקדנו בילדים. במשך כל השנים ניקרה במוחי המחשבה על אותו ביקור מוזר שהיה אצל הסטייפלער ביום חתונתי, והאפשרות שאולי זה קשור לזה שאין לי ילדים…

"ביום מן הימים שוחחתי על כך עם ידיד, והוא אמר לי בנחרצות: "אתה חייב לגשת לבנו רבי חיים קנייבסקי, ולספר לו את הסיפור".

"יהודי שמצפה לילדים כמובן יעשה כל דבר אפשרי, והוא אכן נסע לבני ברק, המתין בתור ונכנס למרן הגר"ח זצ"ל כשבפיו סיפור המעשה וכן העובדה שעד כה לא זכו הוא ורעייתו להיפקד בזרע של קיימא.

"שמע רבינו הגר"ח את הסיפור, התרגש, דפק בידו על הסטנדר בחוזקה ואמר: "אם אבא שלי אמר שתהיה לך רפואה שלמה, בוודאי תהיה לך רפואה שלמה".

"היהודי הצביע על אחד הילדים ששיחקו בגן השעשועים לצד בני ואמר לי: "אתה רואה את הילד החמוד הזה? הילד הזה הוא פרי ברכתם של מרן הסטייפלער ובנו מרן הגר"ח…".

פרח לו איש האמת

"מרן זצ"ל היה מאוד מאוד מקפיד שכל דבריו ודברי סובביו יהיו אמת וצדק, בלי גוזמאות ובלי שינוי מהאמת.

"פעם ביקשתי ממנו שיכתוב לי מכתב עם המלצה על איזה עניין, והוא הסכים אבל ביקש שאני עצמי אנסח את המכתב ואביא לו והוא רק יחתום עליו. ואכן ישבתי וכתבתי מכתב תוך שדקדקתי מאוד בניסוח שיהיה כזה נוסח שהרב יסכים לחתום עליו.

"הגשתי את המכתב למרן שקרא את כולו ומאוד מצא חן בעיניו הניסוח. הוא ביקש עט כדי לחתום על המכתב אבל אז צדה עינו את התאריך. היה כתוב שם יום שני בתאריך כך וכך… אבל כשהגשתי את המכתב היה זה אחרי השקיעה… אמר לי מרן: "עכשיו כבר יום שלישי… אני לא יכול לחתום על מכתב שמכיל דבר שקר. צריך לתקן את התאריך ולאחר מכן אחתום עליו". אין צורך לומר שבמכתב מסוג זה התאריך אינו משנה דבר ואין בו כל צורך, ובכל זאת מרן לא רצה לחתום על מכתב שכולל פרט שאינו נכון עובדתית.

"בהזדמנות אחרת באתי למרן ושאלתי אותו שאלה קשה. מאחר ואני גר מול שוק 'מחנה יהודה' בירושלים, והיתה תקופה שהיו שם כמה וכמה פיגועים קטלניים מאוד, כשבכל פעם הפיצוצים הרעידו את ביתי, הגעתי למרן ושאלתי אם שוק 'מחנה יהודה' נחשב למקום סכנה כי כבר היו בו מיליון פיגועים ומי יודע מתי יהיה חלילה הפיגוע הבא… מרן עצר אותי ואמר לי "לא מיליון! היו פיגועים…". לגופו של עניין הוא הכריע שאין זה נחשב למקום סכנה ואין מניעה להמשיך ולגור בקרבת מקום.

לבד בין הגויים

שאלנו את הרב טיגר שאלה מאוד מעניינת: מצד אחד מרן הגר"ח היה גדול המתמידים וכולם יודעים כמה הוא היה שקוע בלימוד בכל רגע נתון, ומאידך שומעים הרבה מאוד סיפורים שסיפר ששמע מאביו זצ"ל או מדודו החזון איש זצ"ל ועוד, ואיך הדברים מסתדרים יחד.

"הסיפורים היו תמיד באים בהקשר מסוים", מספר הרב טיגר. "הרב היה מספר אותם בקצרה ולפי הצורך, לא סתם סיפור לשם סיפור. ברוב המקרים היו אלו סיפורים שיש בהם מוסר השכל, והרב רצה שהציבור יכיר אותם בשביל המוסר השכל שלומדים מהם, ולפעמים הוא ענה לשואלים באותו עניין כדי להראות להם שהשאלה שהם שאלו כבר נשאלה וכבר התמודדו איתה גדולי ישראל בעבר.

"כך למשל נכנסתי אליו פעם עם חבר שלי שבפיו היתה שאלה מאוד קשה. הוא התגורר בדירה קטנה והיה לו בית עם ילדים ב"ה. מלבד הבעיה של הצפיפות, הוא גם התמודד עם קושי נוסף שכל השכנים בבניין לא היו מאותו המגזר, ולילדים לא היה כל כך עם מי לשחק. שאלתו של האיש היתה אם לעבור למקום אחר שגם יהיה יותר מרווח וגם יהיו לילדים חברים שיוכלו לשחק איתם.

"הרב ענה לו קודם כל את התשובה הרגילה שלו שדירה קטנה זה לא חיסרון. אדרבה, זה טוב לילדים לגדול בבית קטן, כך היתה דעתו. לגבי העניין שלילדים אין עם מי לשחק אמר מרן שכשהוא היה ילד הם גרו בחוץ לארץ, בעיר פינסק שבבלארוס, וכל השכנים מסביב היו גויים: "גם לי לא היה עם מי לשחק, אז שיחקתי עם אחותי", סיפר מרן, ובכך פתר לשואל את שאלתו, "אפשר להישאר בדירה הקטנה שהיא בריאה יותר לילדים, והם יכולים לשחק אלו עם אלו…".