שח הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
לפני תקופה קצרה יצא לי לשמוע מעשה בשני יהודים יקרים שנקלעו למחלוקת וביקשו לדעת איך ליישבה. המעשה היה כך:
ראובן ביקש משמעון שיתן לו סכום של מאתיים אלף דולר למחצית שכר, דהיינו ראובן ישקיע אותו ואח"כ יתחלקו ברווחים. מאחר שהיו ידידים טובים, נתן לו שמעון את כל הסכום, בהאמינו בו שלא ישלח בו יד. אולם כעבור תקופה, בא ראובן לשמעון חפוי ראש ואמר לו: "בוש אני ונכלם, אך במקום להשקיע את הכסף שנתת לי, השתמשתי בו לצרכיי האישיים ולא נודע כי באו אל קרביי".
שמעון נבהל לשמע דבריו, אך ראובן הוסיף ואמר: "היות שאני רוצה שנישאר ידידים כמקדם, אני מוכן למכור את דירת מגוריי כדי לפרוע לך את חובי עד הפרוטה האחרונה".
כששמע זאת שמעון, אמר: "לא ולא! אף אני רוצה שנישאר ידידים, ואע"פ שסכום הכסוף נחוץ לי ביותר, איני מסכים שתמכור את דירתך. ידידי אתה ולא אוכל לראות אותך נשאר בלי קורת גג".
באו שניהם אל הרב ושאלו: "מה נוכל לעשות כדי שהידידות לא תיפגם? איך נוכל לסדר ששמעון יקבל את כספו ומצד שני ראובן לא יצטרך למכור את דירתו?".
איזה נחת רוח עשה משפט זה בשמים! מדובר היה בסכום גדול שקשה להכיל את הפסדו. היודעים אתם מה משפט כזה עושה? הוא בורא מאתיים אלף דולר.
אנחנו עדיין עומדים באמצע הסיפור. יום אחד נוכל להראות לכם מה היה הסוף.
*
סיפר אחד ממקשיבי השיעור מעשה שהיה לו עד, כאשר אחד לוה מחבירו שבעים אלף דולר ופשט את רגלו, וכשבא להתנצל בפני חבירו, אמר לו חבירו: "הפסדתי שבעים אלף דולר, המפני כך אפסיד גם ידיד?! לא! מספיק לי ההפסד הראשון".
מהלך כזה בורא שפע. עמלק שגורם לפירוד מעכב את השפע, וכשעוקרים אותו מן השורש פותחים את צינורות השפע.
לאחרונה היינו עדים למעשה באחד שהיה חב לחבירו סכום של כמה מאות אלפי שקלים, וכולם אמרו למלוה: "שכח מזה! לעולם לא תראה את כספך. הלה חייב כספים לאינספור אנשים ואתה רק אחד מהם".
הוא רצה לתבוע אותו לבית דין ולעשות עוד כל מיני השתדלויות, אך אז התעורר בשמעו שההליכה לבית דין, הגם שהיא מותרת, איננה מיועדת לבעלי אמונה ובטחון. החליט האיש שאינו הולך לבית דין.
באחד הימים כשפגשו באיזו שמחה, התיישב לידו ואמר לו: "שמע נא! אינני יכול לקחת אותך לבית דין שהרי ידידי אתה. בשום פנים ואופן לא אתבע אותך לדין. ובכן, הבה ונחשוב יחד מה אנו יכולים לעשות".
סיפר לנו האיש: לא עברו שבועות אחדים והלוה הגיע עם כל הסכום במזומן והניחו על שולחני, ואמר לי בזה הלשון: 'אני חייב לאנשים רבים מספור ואף אחד לא קיבל ממני את כספו, אבל אתה הגעת אלי ואמרת שאתה רוצה שנישאר ידידים – הא לך! הרי שלך לפניך'".
*
אספר עוד מעשה אחד כפי ששמעתי מבני המשפחה הקרובים ביותר, ואעלים את השמות מחמת כבוד המשפחה:
מעשה ביהודי אחד ממשפחה חשובה בירושלים שכולם ידעו שהיה לו בן ויום אחד נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. כעבור חמישים שנה מצאו אותו כשהוא זקן מופלג אדוק ביהדותו, ונתברר שבמשך כל אותן שנים התגורר בגפו באיזה מקום נידח. ולמה עשה כזאת? משום שהיה חייב שני אלפים דולר (סכום מכובד באותן שנים) לאדם אחד, והלה הלחיץ אותו והציקו ללא הרף, ומחמת בושה ברח לו לאותו מקום נידח ונשאר לגור שם כל ימות חייו. היום הוא כבר לא נמצא אתנו. כשמצאו אותו, היה כבר סמוך לפטירתו.
הסיפור מעורר פחד ואימה, וזה לא הסיפור היחידי. את הסיפור הזה יכולים לספר כי הוא כבר אינו אתנו, אבל כמוהו יש עוד רבים לצערנו. ראו נא כמה גיטין נעשו, או כמה אנשים גילחו את זקנם ופאותיהם וברחו מפני הנושים. אמנם כן, בוודאי אסור ללוות כסף ולא לשלם, ועל כך נאמר "לוה רשע ולא ישלם". אבל זהו רק חלק אחד בתורה, והחלק השני הוא שאם האדם נקלע למצב כזה שכספו הגיע לאחר בהלואה ואינו יכול לפרוע, לא יהיה לו כנושה.
אתה יכול למסור עכשיו את נפשך על מצות עשה דאורייתא. יש לך ביכולת להיות עכשיו יהודי ירא ושלם, וזה אומר שלא תדחוק את פלוני בשום פנים ואופן. יש דברים שמותר לעשות, כגון לשאול מפעם לפעם אם יש לו לפרוע והאם אפשר לעשות איזה הסדר, אבל יחד עם זאת מחויב המלוה להמשיך לדבר אתו ולהראות לו פנים שוחקות ואף לומר לו: "אני נשאר ידידך לנצח. אינני דוחק אותך חס ושלום".
האדם מתקומם – הרי מדובר בסכום גדול, והזהרתי אותו קודם לכן כמה פעמים, אמרתי לו שאזדקק לו. אף על פי כן! זהו הקשר שלך עם הקב"ה וזהו הקשר שלך עם אחיך מישראל. אילו היינו מתנהגים כך, היינו מביאים שפע גדול לשני הצדדים.
יש ששומעים אדם אומר: "שלושים שנה לא הצלחתי לקום על רגליי בגלל פלוני שעשק אותי". הוא אינו מבין שהוא זה שעשק את עצמו. פלוני אמנם העמידך בפני נסיון קשה, אבל אתה נכשלת שוב ושוב כשעברת פעם אחר פעם על הלאו דלא תהיה לו כנושה, וזה מה שעצר ממך את השפע. רחם על עצמך! מחה את עמלק. במקום לשנוא את פלוני, שנא את עמלק, שהרי הוא זה שסיבב את הכל. הוא זה שסיבבו אצל פלוני, והוא זה שגרם לך את כל הצרה הזאת. שנא אותו שנאת מות, אבל את היהודי… חבק אותו, רקוד איתו, התקשר אליו כל יום להתעניין בשלומו ועזור לו במה שהוא צריך.
*
אספר עוד מעשה אחד כפי ששמעתי מקרוביו של בעל המעשה – אדם גדול הזקוק לרפואה בתושח"י. פעם חתם יהודי זה ערבות למישהו על סכום גדול מאוד, וכיון שהלה לא החזיר את חובו, פנה אליו המלוה לקיים את ערבותו.
"בסדר גמור", השיב הערב, "תוך כמה ימים בעז"ה".
כעבור ימים ספורים הביא הערב למלווה שתי מעטפות מלאות במזומנים – אחת בשביל לשלם את החוב, והשניה, כדי שימסור אותה ללווה, כי אם אין לו לשלם בוודאי הוא דחוק מאוד ואין לו ממה לחיות…
(הבינני)