היה זה בליל שבת אחד, כאשר פגשתי כמדי שבוע ידיד מוכר. את ה"גוט שאבעס" הקבוע החליף הפעם מבט מופתע ונרגש, כשהוא אומר לי: "אתה לא תאמין, אתמול בלילה קיבלנו ילדה במתנה!"
לפני שלוש שנים היא נולדה, רותי הקטנה. חמודה וחיננית, ילדה טובה ואהובה. כשנולדה נראתה ילדה רגילה למראה, וגם שנת חייה הראשונה עברה באופן שגרתי. כשהתהפכה לראשונה התקשרו לסבתות לבשר; כשהחלה לזחול חגגו לה, וכשהחלה לעמוד – כבר הורצו תמונות מ"רותי שלנו שכבר עומדת" בכל רחבי המשפחה…
ואז זה הגיע, כמו פטיש עב קורנס, מכה חזקה בעיצומה של חגיגת ההתפתחות. כמה כאבי בטן פתאומיים שלפעמים גרמו לכמעט אובדן הכרה, הובילו למסקנה כי הילדה רגישה במיוחד לכל סוג של אגוזים. אגוזי לוז ואגוזי מלך, אגוזי פקאן ואגוזי ברזיל – כולם כרעל עבורה, מסכנים את חייה מיידית!
מי מבינינו שאינו מודע למושג "אלרגיה למזון", לא יבין במה מדובר. בעולם המודרני, עשרות מוצרי מזון מכילים לא פעם מרכיבים שאינם קשורים בשמם או בטעמם. ישנם מוצרי מאפה שכל קשר בינם לבין אגוזים נראה תלוש מהמציאות – אך אף הם מכילים אגוזים, קרמים מבוססי אגוזים, או חומרי טעם מקבוצת האגוזים. ממתקים? – אלה מכילים אגוזים לרוב, צריך רק להתעמק באותיות הקטנות שברשימת הרכיבים…
כשרותי היתה ממש קטנה, כמה התקפים שחוותה העידו כאלף עדים על הסיכון הרב. לא פעם אכלה ממתק שלא נראה כקשור לאגוזים, ורק כשהקיאה ופונתה לבית החולים מונשמת – התברר כי "המוצר מיוצר בפס ייצור בו מיוצרים גם אגוזים". היה די בכך כדי לשלוח אותה לאשפוז מתמשך, ולמלחמה נוספת על חייה הצעירים…
לומר שההורים נזהרו מאוד מכל קשר לאגוזים, זו הגדרה ממעיטה מדי. כל מוצר שנכנס הביתה, נבדק היטב, נבחן בזכוכית מגדלת. הרכיבים עברו סריקה מדוקדקת, המידע על אלרגנים נקרא בדריכות, גם אם המוצר יוצר בסביבה בה מיוצרים מוצרים ממשפחת האגוזים – הוא נדחה על הסף. אגוזים? – לא בביתנו, זו סכנת חיים! הגננות הוזהרו, השכנות ידעו, הסבתות בדקו, הדודות עודכנו. "רותי שלנו לא יכולה לגעת באגוזים, ובכל מה שמכיל מרכיב מהאגוזים!", שבו ההורים ואמרו, והזהירו, וביקשו. "זה לא ענין של טעם, זה ענין של חיים ומוות!"
באותו השבוע יצאו בני המשפחה לקניות. המסע התארך, ורותי בת השלוש התלוננה על הרעב המקרקר. ההורים ביקשו לרכוש לה משהו לאכול, ונכנסו לקונדיטוריה מיוחדת, המוכרת מוצרים גם לסובלים מאלרגיות.
"אני צריכה משהו שלא מכיל אגוזים" – אמרה האם, והמוכרת הפנתה אותה לאחד הדוכנים הסמוכים. "העוגיות האלה לא מכילות אגוזים", אמרה, והצביעה על אחד המדפים. ההורים לקחו שקית קטנה, הניחו בתוכה כמה עוגיות, שילמו ופנו לצאת.
בצמוד לדלת הכניסה ישבה קבצנית, אשה קשת יום המעבירה את יומה בלומר אינספור פעמים ביום: "שקל, בבקשה שקל", לעוברים ושבים ברחוב. גם לעבר בני המשפחה הפנתה האשה את בקשתה הקבועה: "שקל, בבקשה שקל…"
למרות שהזדרזו, ביקשו ההורים לקיים מצות צדקה. "קחי שקל", אמרה האם לרותי בת השלוש, מבקשת להחדיר בה ערך חשוב ביהדות, "קחי שקל ותני לאשה, בחיוך ובשמחה, זו מצות צדקה!".
רותי לקחה את השקל, אך משכה בכתפיה. "אבל אני לא רוצה שקל, אני רוצה עוגיה!"…
"בטח, בטח, קחי עוגיה", השיבה האם והגישה לה עוגיה, "תברכי יפה, ותתני לאשה את השקל…" הילדה בירכה, נגסה קלות בשולי העוגיה, והטילה את השקל לקופתה של האשה.
"איזו ילדה חמודה!", אמרה הקבצנית.
"תני לה ברכה", ביקשה האם, "היא במצב בריאותי רגיש!".
"ברכה לא נותנים ככה…", אמרה הקבצנית, "קודם תברכי אַתְּ על העוגיות, ואז אתן לה ברכה לילדה החמודה…"
האם הנהנה, ולמרות שהתנאי היה מוזר בעיניה, וגם לא אכלה מעולם ברחובה של עיר, הסכימה לבקשת הקבצנית – באופן חד פעמי – לברך "בורא מיני מזונות".
כשרק החלה ללעוס החלו ידיה לרעוד… ראשית היא פנתה לעבר בתה ושמטה מידיה את העוגיה, ולא נחה דעתה עד שעמדה על כך שהילדה תפלוט מהפה את כל מה שנגסה מהעוגיה ותשטוף היטב את פיה במים…
התברר, כי המילוי של העוגיה היה לא פחות ולא יותר מקרם אגוזים. המילוי היה מוחבא בפנים העוגיה היטב, לא ניכר לעין בכלל. טעות הרת אסון הובילה לכך שהעוגיות הללו הונחו במדף העוגיות נטולות האגוזים, כאשר הן מכילות כמות נכבדה של אגוזים.
ההורים בדקו היטב שוב ושוב כי הילדה ניקתה את פיה היטב, ונרגעו קמעא כשהתברר כי נגסה בינתיים רק במעטפת הבצק, ולא הספיקה לטעום מהמילוי הטעים והרעיל כל כך עבורה…
"נס שעצרנו לתת שקל לגברת בפתח הקונדיטוריה", מלמלו ההורים שוב ושוב, "הן העצירה הזאת הצילה את חיי רותי, השקל שנתנו לה העניק לרותי חיים במתנה!"
"אוי, אם היתה אוכלת איזו עוגיה או שתיים", מספר לי האב, "אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה איתה עכשיו… הרי כבר עברנו חוויות דומות בינקותה… אבל זכינו לתת שקל לצדקה, וראינו בחוש את קיום הפסוק 'צדקה תציל ממוות'!"
את הסוד הזה מכבשונו של עולם, מגלים לנו חז"ל במדרש: כשאדם נותן צדקה לעני, אין הקדוש ברוך הוא אומר "הואיל ונתן פרוטה, אף אני שומר לו זכות של פרוטה". אלא, אומר הקדוש ברוך הוא: "אני זוכר לו את מצות הצדקה, וביום מן הימים אם ייגזר על בנו או בתו מיתה או חולי – אני מציל אותם בזכות מצות הצדקה של אביהם!"
כי הצדקה לא מועילה רק כפי ערכה, שקל לצדקה אינו מזכה בישועה בגודל של שקל… לצדקה יש כח סגולי – שמימי, כמו "פותר מוות" מקצועי כזה, מוצר שטרם הומצא בכלים טכנולוגיים, אך קיים כבר אלפי שנים בכלים רוחניים, וקוראים לו צדקה!
הלא אנו עומדים בזמן בו אנו זקוקים להגנה, וכל אחד מאיתנו מבקש ביטחון, מבקש להיות רגוע, בלי לדאוג מהרגע הבא… כל שקל לצדקה מספק לנו את ההגנה, קורע מעלינו את הגזירה, פותח עבורנו את השערים.
בכל ימות השנה אנו יכולים לזכות בכך, אך ימי הפורים הם ההזדמנות, בה"א הידיעה.. . הבה נתפוס את הזכות הזו וניתן ברוחב לב לכל מבקש, נפתח את הבית ואת היד לכל פונה, ונעניק, וניתן, בחיוך ובשמחה!
(הרה"ג ר' אשר קובלסקי שליט"א, גיליון 'דרישה וחקירה')