שיטת המשנה ברורה שהקובע למעשה הוא היכן נמצא האדם בעלות השחר של בוקר הפורים (פרזים או מוקפים) – היינו: בפרזים – השנה בבוקר חמישי בשעה 4:18, ובמוקפים – בבוקר שישי בשעה 4:16. כמו כן יש לציין, שלדעת מרן החזון איש, קובע גם כן מה הייתה דעתו של האדם בכניסת הלילה היכן להיות מחר. ולמעשה, תלוי גם כן, היכן גרים בקביעות.
שימו לב! יש לתכנן מראש את מקום ההימצאות בימי הפורים. ו"סוף מעשה, במחשבה, ואף במעשה תחילה". כמו כן: בכל שינוי בתכנון או כשהשתבשה התוכנית יש להתייעץ במורה הוראה.
דיני התנועות האפשריות ממקום למקום בפורים תשפ"ב:
בן כרך שהלך לעיר
- מי שיצא ביום חמישי מירושלים בעשר בבוקר ונסע ל"עיר פרזים" אינו חייב שם בפורים כלל. ואם חזר למחרת, יום שישי בעשר בבוקר לירושלים – יש שכתבו: "יצא קרח מכאן ומכאן" ומן הדין אינו שייך לאף פורים
- אמנם, יש הזוכים, ובדעתם להיות בשני המקומות, ואכן נמצאים בכל מקום בעלות השחר (בפרזים – 4:18 ובמוקפים – 4:16) – וזוכים לשני פורים…
- הנמצא בירושלים באור ליום חמישי, ובדעתו להיות בעלות השחר בפרזים – חייב בקריאת המגילה כבר באור ליום חמישי בירושלים (אפשרי בשכונת רמות, בביכ"נ ספרדיים הקוראים גם בי"ד יום חמישי).
- 1. היוצא מירושלים לפני צאת הכוכבים של ליל י"ד ( 6:24), או במשך ליל י"ד, על דעת לשוב לירושלים לפני עלות השחר של י"ד (4:18), וכן עשה – לכל הדעות אינו מחויב בקריאת י"ד, וחייב רק בירושלים בט"ו. ואפילו התעכב וחזר לירושלים רק אחרי עלות השחר של י"ד, כיון שהיה במחשבתו שלא להיות בעיר בעלות השחר של י"ד -אינו חייב בי"ד אף שהיה שם בבוקר (משנה ברורה וחזון איש).
- 2. יצא על דעת לחזור לירושלים לאחר עלות השחר של י"ד, וכן עשה – התחייב בקריאת לילה ויום של י"ד, ואף אם לא שמע בעודו בעיר – צריך לשמוע בירושלים ביום י"ד בברכה (משנה ברורה). נמלך בדעתו וחזר לירושלים לפני עלות השחר, לרוב הפוסקים – נפטר מקריאה בי"ד, כיון שלמעשה לא היה בעיר בעלות השחר (משנ"ב בשם הט"ז), פרט לדעת חזון איש שחייב בקריאה בי"ד לילה ויום, אף שכבר נמצא בירושלים, והיינו, עכ"פ באופן שיצא מירושלים לפני צאת הכוכבים של י"ד (6:24).
- יצא מירושלים בליל י"ד על דעת לחזור בליל ט"ו, וכך עשה – קורא בי"ד, לילה ויום בברכה [ולדעת החזו"א דווקא אם הגיע לעיר לפני לילה], ושוב קורא בירושלים בט"ו לילה ויום. יצא על דעת לחזור ביום ט"ו – קורא אך ורק בי"ד בעיר.
- 4. היוצא מירושלים בי"ד במשך היום, אם בדעתו לשוב לירושלים במשך היום או בליל ט"ו וכן עשה – חייב אך ורק בט"ו. וקורא בליל ט"ו, אף שנמצא עדיין בעיר. התעכב, וחזר לירושלים רק לאחר עלות השחר של ט"ו – לרוב הדעות פטור מקריאה בט"ו, פרט לדעת חזון איש. יצא ביום י"ד ביום, והיה בדעתו לחזור לירושלים ביום ט"ו לאחר עלות השחר – פטור מי"ד ומט"ו, ויש להימנע מלעשות כן (הגרצפ"פ בשו"ת הר צבי ח"ב, קכ"ח).
- יצא בליל ט"ו ובדעתו לחזור בעוד לילה – קורא בט"ו לילה ויום, ואף שנשאר בבוקר בעיר – קורא שם. התעכב בעיר עד אחרי עלות השחר (4:16) – פטור מקריאה (פרט לדעת החזון איש), ויש להימנע מלעשות כן, שעוקר מצות פורים. אם דעתו לחזור לירושלים ביום ט"ו, אחרי עלות השחר – פטור מהקריאה. יצא ביום ט"ו לאחר עלות השחר (4:16) לכל הדעות – חייב בקריאת ט"ו לילה ויום, אף שנמצא בעיר קורא בברכה.
בן עיר שהלך לכרך
- יצא מעירו לירושלים לפני צאת הכוכבים של ליל י"ד (6:24) או במשך ליל י"ד, אם בדעתו לחזור לפני עלות השחר של י"ד (4:31), וכך עשה – לכל הדעות קורא בי"ד בברכה, אף שנמצא בירושלים. התעכב בירושלים גם בי"ד ביום וחזר לעירו לפני כניסת ליל ט"ו – מכל מקום קורא בי"ד לילה ויום, אף שנמצא בירושלים. עלה לירושלים על דעת לחזור לעיר, לאחר עלות השחר של י"ד או בליל ט"ו, וכך עשה – קורא בי"ד לילה ויום, אף שנמצא בירושלים. דעתו הייתה לחזור לעירו ביום ט"ו אחרי עלות השחר, וכך עשה – חייב רק בט"ו ונפטר מי"ד (משנה ברורה וחזון איש).
- עלה לירושלים בי"ד במשך היום, על דעת לצאת מירושלים לפני צאת הכוכבים של ליל ט"ו (6:25) – לכל הדעות, אינו חייב אלא בי"ד. נשאר לליל ט"ו בירושלים ובדעתו לצאת משם לפני עלות השחר של ט"ו (4:16) – גם כן אינו מחויב אלא בי"ד. היה בדעתו להישאר בירושלים עד לאחר עלות השחר של ט"ו (4:16), ועשה כן – חייב גם בירושלים, לילה ויום.
- יצא מהעיר והגיע לירושלים בליל ט"ו לאחר צאת הכוכבים (6:25) לפני עלות השחר (4:16) – אם היה בדעתו לחזור לעיר לפני עלות השחר של ט"ו – לכל הדעות אינו מחויב בט"ו. חזר לעירו במשך יום ט"ו – חייב בקריאה בירושלים, פרט לדעת החזון איש. שכיון שבכניסת ליל ט"ו לא היה בירושלים – פטור מט"ו.
- הגיע לירושלים ביום ט"ו אחר עלות השחר (4:16) – לכל הדעות אינו מחויב בט"ו, אף אם היה בדעתו בכניסת ט"ו או ליל י"ד להיות בירושלים בזמן הזה.