הסיפור אירע בשבת לפני מספר שבועות. עובדי ה'חברה קדישא' בתל אביב ערכו שבת גיבוש באחד המלונות הממוקמים על חופה של טבריה לרגל ז' באדר א' – יום המצוין אצל ה'חברא קדישא'. הזוגות לא הורשו להביא ילדים, ומשפחת אחד העובדים עברה בדרכה בבית משפחת הגיס שבחיפה, שם הותירה את ילדתם לשבת.
בשעה 3:00 לפנות בוקר מצלצל הטלפון בקבלה. על הקו מזכירות בית החולים רמב"ם בחיפה, מבקשים להודיע לבני הזוג המדוברים להגיע מיד כדי… להיפרד מילדתם הפעוטה. מדובר, אגב, בילדה יחידה שנולדה להם כעבור שנים ארוכות של ציפייה. מתברר כי הילדה נפלה מקומה גבוהה ומצבה קריטי.
לאחר כמה שעות ובכפוף לשאלת רב פוסק שהיה במקום, הורשתה האמא לנסוע במונית נהוגה בידי גוי. מונית הוזמנה מאחת מתחנות המוניות, כשכמובן צוינה הדרישה לשלוח נהג גוי.
הנסיעה החלה, והיאשה פורצת בבכי תמרורים בלתי פוסק. הנהג מתעניין מה אירע, ומבקש להרגיעה: "אל דאגה, אל ייאוש. אפילו חרב חדה מונחת…"
האישה נתקפת בהלם. מה לנהג ערל ולמימרת חז"ל? לאחר בירור קל, התברר לה לצערה כי היות ולא היה נהג גוי באזור, הוזמן נהג יהודי לקחתה.
היה זה בצומת 'גבעת אבני' הסמוך לשכונת 'פוריה' במרומי טבריה. האישה ביקשה לרדת מהמונית לאלתר ושום שכנועים לא הועילו. היא עשתה את דרכה רגלית ליישוב 'גבעת אבני' הסמוך ונקשה על דלת המשפחה הקרובה, שם קיבלוה בסבר פנים יפות, כשהיא שחה אודות המקרה העגום.
השבת עברה עליה באווירה לא קלה של מתח ודריכות מפני הבאות. לאחר צאת השבת היא מתקשרת בהולה כולה לבית החולים רמב"ם כדי לדעת מה קורה עם הפעוטה שלה, ואז התברר הנס הגדול: בשעה 10:30 בבוקר, בדיוק בשעה בה החליטה לרדת מהמונית למען כבוד השבת – קרה הנס. הילדה התעוררה מהתרדמת.
"שבת היא מלזעוק – ורפואה קרובה לבוא", כי השבת מקור הברכה ומקור הרפואה היא!
'במה' bama.org.il