יש כאלה שעושים בפורים חשבונות בין אדם לחברו, ואם יש לאחד כעס על מי שציער אותו, או שרצה לצער אותו ולא הצליח, הוא מחכה עד פורים ואז עושה קצת ליצנות על חשבונו, וחושב כי בצורה זו יקבל הלה את מה שמגיע לו. ואף על פי שיש איסור "לא תיקום ולא תיטור", בפורים יש שמורים לעצמם היתר בזה, ולפעמים לוקחים אחד שאינו אשם ולא עשה כלום, אבל אפשר להשתמש בו בתור ליצנות, ועושים "שמחת פורים" על חשבונו.
וצריכים לדעת שאין שום היתר לזה, ואונאת דברים אסורה גם בפורים, והשמחה הזו אינה 'שמחת פורים' אלא 'שמחה לאיד', ששמח במה שחברו מצטער, ונהנה מהאכזריות. האכזריות נותנת לו הנאה.
יש כאלה שיש להם גירסא דינקותא בזה, שראו אחרים שעושים כך, וחשבו שזה דבר טוב מאד, ומתוך החיקוי גם הם עושים כך, ואומרים לעצמם: אם כולם עושים גם אני יכול. אבל יותר ראוי לחשוב לעצמו – וכי אם כולם לא מבינים גם אני צריך שלא להבין? הרי אני יכול כן להבין. וכל אחד צריך להתבונן בעצמו על הנהגתו בזה.
ויש כמה עובדות בזה, על חומר העניין של פגיעה בין אדם לחברו.
מעשה שהיה לפני שנים רבות באחד מתלמידי הישיבה שעשה שמחת פורים וליצנות מאדם חשוב, כמו שעושים 'פורים רב', ולא היה בזה לשון הרע או נקמה, רק חיקה את קולו בצורה של הומור והציג את עצמו כמו האדם ההוא, ואף על פי כן זהו שלא כהוגן לעשות חיקוי וליצנות מאדם חשוב שמזכה את הרבים, וסופו היה שנפטר בגיל צעיר ממחלה נדירה מאד.
ועוד היה מעשה בישיבה שעשו פעם הצגה לשמחת פורים, והשתמשו עם אחד שממנו עשו את שמחת הפורים, ולא היה נקמה והלבנת פנים אבל עשו ממנו ליצנות, והוא היה בעל מידות טובות ומן הסתם לא הקפיד, אבל אחד מן העוסקים בזה סיפר לי על עצמו כי עד אותו פורים היה לומד בהתמדה ובחשק גדול, ומאז שעסק בליצנות בפורים איבד את הטעם בלימוד ואינו מסוגל שוב ללמוד בעמקות כמו שהיה לומד קודם – לפני הפורים ההוא.
ומעשה שהיה בתחילת ימי הישיבה, לפני יותר משישים שנה, בבחור שהיתה לו קפידא על אחד שרצה להזיק בשידוכים למישהו מהמשפחה שלו, ואמנם הלה לא הצליח והשידוך יצא לפועל ונהיה שידוך טוב מאד, אבל בלבו נשאר כעס וקפידא עליו, וחיפש דרך כיצד להתנקם בו. וכשהגיעו ימי הפורים, יש כאלה שהיו עושים כתבות של ליצנות בחדר האוכל, וגם הוא כתב כתבה של ליצנות, ולמרות שלא הזכיר בפירוש את שמו של אותו אחד, היה מובן מאליו למי הוא מתכוון, וכולם הבינו שהוא מתכוון ללעוג לו, וסופו היה שסבל במשך חייו מצער גידול בנים משונה מאד.
ויש שעשו "מסכת פורים" שכתוב שם דברי ליצנות בלשון ארמית עם שמות של "תנאים" ו"אמוראים" כמו בש"ס. ודאי שדבר זה אין רוח חכמים נוחה הימנו, כי לתת שם של "מסכת" לדברי ליצנות, יש בזה זלזול בדברי תורה.
(הובא בגיליון 'ממגד גרש ירחים')