האם אבא עבר את המבחן?
כאחד מלומדי הדף היומי בהלכה ב"ה במשך כל המחזור הקודם, זכיתי להיות באירוע הגדול של הסיום. אין מילים לתאר את גודל המעמד, ואת עוצמת 'כבוד התורה' שהוא הקרין על כל המשתתפים.
בדרך, באוטובוס לירושלים, אנשים שאלו אותי: איך עשית את זה? איך לא נשברת באמצע?
אמרתי להם: אני בן אדם עובד, לא חסרים לי ה-125 ש"ח שאני מקבל על המבחן. אבל עשיתי לעצמי מנהג – כשאני מקבל מלגה, אני קונה עם זה ספרי קריאה לילדים בבית. זה גרם שיהיה 'מצב' בבית לאחר כל מבחן – "האם טאטי עבר את המבחן או לא"…
וכמובן, ה'מחייב' הגדול ביותר הוא, שאחרי שמתרגלים ללימוד היומי מרגישים שלא שייך לעבור יום בלי ללמוד הלכה.
תודה על הכל, וכן, אני ב"ה מתחיל שוב מחזור שני, כי אי אפשר בלי זה…
עשרה אוחזים בטלית
קורא יקר שיגר לנו מודעה מקורית שנתלתה על לוח המודעות בבית הכנסת 'ברית יצחק' במודיעין עילית, לקראת תחילת המחזור החדש ב'דף היומי בהלכה', פרי יצירתו של הגבאי הרב יהושע לייב פלטניק שליט"א:
ו' אדר א' תשפ"א, יום שני: התרחשות מעניינת בעת קריאת התורה בבית הכנסת 'ברית יצחק' במודיעין עילית:
"יעמוד רבי אריה ב"ר שמואל שלישי", הכריז הגבאי, וסימן בידו לאברך העבדקן שנכנס לפני רגעים ספורים לעלות לתורה. ר' אריה שמואלי אמור להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו בעוד שעה קלה, כאן בביהכנ"ס, הוא התפלל במינין הראשון והגיע כעת להכין את הקרקע לאירוע המרגש העומד לחול.
"קח טלית", הושיט לו ר' בנציון הגבאי את הטלית המונחת על העמוד, בדיוק למקרים מעין אלו.
"להתעטף…" ציין בלחישה (במלעיל) הבעל קורא הותיק ר' יהושע, תוך שהוא מתיק עיניו מהסידור בו הביט, כאילו אינו יודע את כל הטעמים מתוך שינה.
"צריך לברך?" תמה ר' אריה, "ברכתי היום כבר!"
"אבל היה לך הפסק", הטעים ר' יהושע, "נכון שבברית לא תצטרך לברך על העטיפה, כי ידעת זאת מראש, אך את העלייה הזו לא תכננת ולכן יש לך לברך עליה".
ידיו של ר' אריה נותרו פרושות באוויר לפניו עם הטלית, בעוד שמצידו הוא שומע את ר' עודד: "להמחבר צריך לברך, ולרמ"א פטור", אמר, מותיר את ההכרעה ביד ר' אריה.
'הספיק הרבה העודד הזה', קינא בו ר' יהושע, 'רק לפני שנה וחצי חזר בתשובה וכבר שולט ככה…'
הנוכחים החלו לזוע במקומותיהם בחוסר סבלנות, הרב לא כאן, ומישהו צריך לחתוך עניינים.
"הוא לא צריך לברך כי הוא לובש טלית קטן", צייץ שימע'לה למברגר, בחור כבן 15, והיה די מתוסכל מכך שאף אחד לא מתרשם (או לפחות מעמיד פנים כך) מדבריו. הוא ניסה לדחוק את עצמו בין ההרים הגבוהים ללא הצלחה, אבל היה ניכר שדבריו חלחלו איכשהו, משום שאף אחד לא סתר אותם. "למדנו זאת בישיבה", התחנן.
"מה פתאום?" סתר את דבריו ר' פנחס, בעל'בת מוכר בעל דעה מוצקה וגוף גם כן כנ"ל, בתנועה שלא ניתן להבין ממנה מאומה למעט זלזול. "הרי אפילו אם נפלה לו הטלית לרגע אחד צריך לברך, ודאי אם שעה הוא בלי הטלית".
הגבאי ר' בנציון הבין כי הוא חייב להניע את הרכבת, והכריז: "יש פה ספק ברכות, וגם טירחא דציבורא, נו, 'ברכו'", סימן בידו בתנועה נמרצת לר' אריה לברך את ברכת התורה תוך קשקוש נבוך בקופת הצדקה – תנועת גוף ששידרה היסוס רב ואף חוסר בטחון עצמי.
בלהט הוויכוח שניטש בדקותיים האחרונות בין המתפללים התעופפו מושגים רבים לאויר, שעד היום חשבתי שהם קשורים אך לברכת המזון: "שינוי מקום", "הפסק", "גמירות דעת" ועוד (אפילו 'גברא' ו'חפצא' היו נוכחים).
למרבה הפלא, כשנשאל על כך בברית אחד התלמידי החכמים החשובים בעיר, ציין אף הוא שאיננו יודע, וצריך לעיין במשנ"ב. מה לעשות, יש כאן מרכיב נוסף של ברית שצריך להביא אותה בחשבון. נס שהוא לא נוכח בתפילה, הוא לא אוהב לפסוק תחת לחץ…
זה עתה סיימנו את המשנה ברורה והתחלנו לשנן הלכות השכמת הבוקר, תפילה ותפילין במשנה ברורה חלק א' במסגרת השיעור בדף היומי בהלכה מבית 'דרשו'. חלק א' הינו החלק הבסיסי ביותר במשנ"ב, ומעניק לימוד נרחב על כל פעולות עבודת ה' היומיומיות. זאת ההזדמנות שלי ושלך להפוך ל'הלכה אידן' – יהודי של הלכה, כאשר נוכל לדעת את הלכות היומיום על בוריין, ובמקרה ספק נדע היכן לפתוח את המשנה ברורה ולמצוא תשובות.
ההספק החודשי מתחלק בצורה של שבועיים וחצי לימוד החומר, בתוספת ההערות הבהירות (והאקטואליות!) של 'דרשו', בליווי שאלות משתתפי השיעור, ושבוע וחצי חזרה על שו"ע ומשנה ברורה ללא הערות. כאשר בסוף החודש ישנה אפשרות למבחן אמריקאי (המזכה במלגה) במסגרת דרשו, למעוניינים.
למתמידים לבוא באופן יומיומי, תיערך בל"נ שבת משותפת בסיום חלק א'. יש כבר אתר לאירוח השבת, אך עדיין לא ברור האם ננחת ברוסיה או באוקראינה…
השיעורים נמסרים בכל יום בל"נ במקומות דלהלן: ביהכנ"ס ברסלב בבית שני בשעה 9:15-10:00 בבוקר (בתום תפילת שחרית); ביהכנ"ס יערוסלב בקומת קרקע בשעה 10:15-11:00 בבוקר.
שיעור ששווה סיפור
מאות שיעורים חדשים נפתחו ב"ה לרגל הצטרפותם של רבים ללימוד הדף היומי בהלכה במחזור החדש. רציתי לספר לכם על שיעור אחד מתוך כל אותם שיעורים חדשים, שלדעתי 'שווה סיפור' ומלמד עד כמה חדרה וחלחלה ההתעוררות הגדולה ללימוד ההלכה.
מדובר בשיעור הנמסר באחת הישיבות לצעירים המפארות את העיר ביתר עילית. בישיבה זו מקובל כי לאחר תפילה מנחה בשעה 13:35 הבחורים הולכים לביתם להפסקת צהרים קצרה, ושבים ללימודיהם לסדר אחה"צ בשעה 15:15. בהתחשב בעומס התחבורה הציבורית הפנימית בשעות הצהרים, יוצא שההפסקה לארוחה ולמנוחה אינה ארוכה במיוחד.
עם תחילת המחזור החדש נפתח בישיבה שיעור בדף היומי בהלכה הנמסר על ידי ראש הישיבה מדי יום בשעה 15:00, רבע שעה לפני תחילת סדר אחה"צ. בשיעור הזה כמובן אין חובת השתתפות על הבחורים, והוא מתקיים על חשבון הפסקת הצהריים הקצרה.
והנה למרות זאת, בשיעור משתתפים כמות נכבדה מאוד של בחורים, שהחליטו להתאמץ 'ולחתוך' רבע שעה מהפוגת הצהריים הכל כך קצרה שלהם, ולהקדים ולחזור לישיבה כדי להשתתף בשיעור.
אשרינו שזכינו!
י.צ. ביתר עילית
