רבי נחמן אלבום ז"ל היה מדמויות ההוד של שכונת איסט סייד בניו יורק, יהודי חסידי עם ניחוח של פעם. לפרנסתו עסק כסוכן נסיעות. הוא היה מראשוני הפעילים והמפעילים את הנסיעות לקברי הצדיקים לפני כארבעים שנה, בעת הורדת מסך הברזל באוקראינה. במסגרת פעילות זו ר' נחמן ליווה קבוצת חסידים משדה התעופה קנדי שבניו יורק בדרכם לקייב, בואכה אומן.
אחרוני הנוסעים עלו לטיסה, הדלתות ננעלו והמטוס עזב את הג'ייט', שער העליה למטוס. ר' נחמן ורעייתו הרגישו כי השלימו את המשימה בהצלחה. הנה זיכו עוד קבוצת יהודים למלא את משאלת חייהם לזכות להשתטח על ציון קדשו של רבי נחמן מברסלב זיע"א.
בדרכם חזרה, בעודם במסדרונות בית הנתיבות, רואים הם חסיד ברסלב רץ לכיוון ה'גייט' כל עוד נשמתו באפו, תיקו על כתפו ופאותיו מתנדנדות לפי קצב ריצתו. ר' נחמן שהבין כי הלה רץ להספיק את הטיסה לקייב בואכה אומן, אמר לו כי הטיסה כבר עזבה את הגייט, ושער העליה למטוס כבר נעול.
ענה לעומתו הברסלבאי: "א איד איז קיין מאל נישט מייאש" – יהודי לעולם לא מתייאש, והמשיך במרוצתו אל הגייט, אל שער העליה הנעול, לעבר המטוס שכבר יצא לדרכו.
ר' נחמן ששמע את היהודי מדבר מנהמת ליבו שאין יאוש בעולם כלל, התפעל מרוח האמונה היהודית העצמתית המנשבת כאן, החליט לשוב על עקבותיו ולראות כיצד ייפול דבר עם הברסלבאי המאמין הלזה…
הברסלבאי הגיע אל ה'גייט' הסגור מתנשף כולו כשר' נחמן אלבוים בעקבותיו. באותו רגע שהגיע לשם אירע הבלתי ייאמן: המטוס שב על עקבותיו והשער נפתח שוב. מהמטוס יצא איש מצוות הקרקע שהיה עסוק בתיקון משהו קטן במטוס, הצוות לא שם לב לשהותו ועזב את הגייט, כשאיש הקרקע עדיין שם. הטייס שעמד על הטעות והבין כי צירף בטעות לטיסה איש צוות קרקע שב על עקבותיו. איש צוות הקרקע הנ"ל ירד מהטיסה והברסלבאי המאמין והבלתי מתייאש עלה על הטיסה נגד כל הסיכויים…
גם כשאנו בגלות ואין עוד שערים פתוחים לקבלת התפלה, מסביר רבינו ה"זרע שמשון", בכל זאת עדיין נשארו מקומות וחלונות לקבלת התפילה, כדכתיב: "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". מלמדנו רבנו כי גם כאשר הגייט/השער סגור, עדיין חובת היהודי לא להתייאש ולהמשיך להתפלל.
את הסיפור המופלא הזה שינן כסדר ר' נחמן לילדיו, להודיע ולהגלות כי על יהודי לדעת גם בעת משבר ומצוקה, גם ברגע קשה וכואב, שיהודי לעולם לא מתייאש. גם כשהמצב נראה חסר סיכויים כמו שער סגור ומטוס שכבר עזב את הגייט…
היכולת לא להתייאש מונעת מכח האמונה והביטחון, כלשון רבינו בפרשת השבוע: "שהכל בא מההשגחה העליונה". לצד יכולת זו בידינו הכוח הרב והעוצמתי: "התפלה", כהגדרת רבינו בפרשתנו: "וא"כ צריך שהאדם יקרא לקב"ה ואז הקב"ה יענה". רבנו מדגיש את צורך היות היהודי "מבקש רחמים על צרכיו". הפניה האישית הכנה והעמוקה לבורא עולם הכל יכול היא זו שבכוחה לשנות ולהפוך מצבים, בכוחה לפתוח שערים, להחזיר מטוסים, לשנות עיתים ולהחליף את הזמנים.
*
בבית הכנסת בו אני מתפלל יש שעון קיר שנתרם על ידי הרב י. פ. יהודי חשוב, תושב קייב, לרגל "היום הגדול ט"ו באב". שאלוהו: "מה גדלו של אותו יום עבורך?" וענה כי באותם ימים, ממש עם קריסת מסך הברזל, חיי היהדות בקייב היו עדיין מלווים בקשיים גדולים ועצומים. מקווה הטהרה שם היה מקולקל ולא היו שם תנאים בסיסים לחיי יהודי בטהרה.
במשך תקופה ארוכה, לחם אותו יהודי את מלחמת חייו השקטה וקידש שם שמיים בצנעה, אך לא אמר נואש. באותו יום, ט"ו באב, הוא התפלל לאלוקיו מנהמת ליבו וביקש כי עוד היום יראה לו אור בקצה המנהרה: "הראה נא לי אלוקי כי אתה שומע את תפילתי ולא שכחתני".
באותו יום הוא פגש את הרב שמואל דישון, שליחו של הרבי מקרלין שליט"א, שהגיע לקייב בשליחות רבו, להדליק את האור באפלת אוקראינה אשר סייע לו בכל העניינים.
מאז ועד היום, במשך כמה עשורים, הם הקימו שם שליחי הרבי מקרלין סטולין שליט"א יהדות לתפארת, קהילת "בית אהרן וישראל", ישיבות, כוללי אברכים, לצד מוסדות חינוך מפוארים. מגדלורים של תורה ואמונה שקירבו מאות יהודים לצור מחצבתם. כעת, בעת צער ומצוקה, כשעמל של עשרות שנים מתפרק ונחרב, עלינו לזכור את מוסרי הנפש האלו, לראות שהמנגינה הזו לא תפסק חלילה, עד שיפתחו שערי הרחמים ונעלה כולנו יחד בשערי ירושלים בבגדי שבת אל מול משיח צדקנו.
(התחזקות בביטחון – זרע שמשון)