איש גלמוד התגורר במאה שערים.
משפחה ממשפחות השכונה, חסידי 'תולדות אהרן', נטלה אותו לחסותה. משך עשרים שנים היתה המשפחה הזו כמשפחתו האישית. הם דאגו לו בכל לב. הוא התארח על שולחנם והם פקדו את ביתו. ערכו לו קניות, ניקו לו, בישלו לו ואירחו אותו. הוא הפך למקשה אחת עם המשפחה הזאת. כמה גדולה היא מידת החסד המצויה בקרב אותה משפחה מופלאה – – –
חלפו השנים ואותו גלמוד שנעשה ישיש מאד, חלה ואושפז בבית חולים באזור המרכז. בני המשפחהמירושלים המשיכו לפקוד אותו גם בבית החולים – אולם בראותם שישאברך חסידי מבני־ברק שנוהג להסתובב בבית החולים ולשמח לב חולים, והוא נטל על עצמו משימה לדאוג לאותו גלמוד – הם מיתנו את הביקורים שלהם. לא רצו להכביד עליו.
האברך ההוא, הבני־ברקי, עשה הכל כדי להנעים לישיש הגלמוד את שארית חייו.
ויהי באחד הימים: האברך הבני־ברקי שממולח היה, נכנס לשיחה ארוכה עם הגלמוד ושמע ממנו שיש לו נכסים. הוא בירר האם רשם צוואה. הגלמוד השיב בשלילה. והאברך הסביר לושממשחבל, כי בפטירתו, תיקח המדינה את כל הרכוש לעצמה. "ומה אני יכול לעשות?" הקשה הישיש. "תרשום את זה על שמי לאחר מלאת ימים ושנים", השיב האברך הממולח.
הקשיש נתן את אישורו ועד מהרה חזר האברך עם שני עדים נאמנים ועורך דין וחתם על צוואה הלכתית וחוקית. כעבור שבועיים נפטר הקשיש. האברך הבני־ברקי ירש 3 דירות בירושלים ועוד כמה מיליוני שקלים בחשבון הבנק…
בני המשפחה הירושלמית שהתמסרה לגלמוד שני עשורים, שמעו על כך, ונפשם כמעט פרחה. הם ניסו לתבוע את האברך בבית הדין, אולם הדיינים הבהירו להם שהצוואה שרירה וקיימת.
כמה רב מפח הנפש – – –
הסיפור הגיע לאוזנו של הגה"צ רבי יעקב שלמה מייזליש שליט"א אב"ד לימנוב, אשר בשיחתו עם כ"ק מרן אדמו"ר מ'תולדות אהרן' שליט"א על סיפור כאוב זה, הוא סחט מהסיפור את הלקח המרטיט: "הטענה כלפי אותה משפחה היא: 'מדוע לא ביקשתם'? הרי ברור שאילו הם היו מבקשים, היו הם מקבלים את הירושה הענקית כולה. הם לא ביקשו – ולא קיבלו. ומכאן ילמד כל אחד – 'למה לא תבקש מהקדוש ברוך הוא את מה שאתה צריך'? לפעמים כל מה שעלינו לעשות – זה לבקש!".
(יקותיאל יהודה גנזל – המבשר)