מֵהלכות נטילת ידים בבוקר
* מלבד תקנת חכמינו ז"ל לנטילת הידים בבוקר, קיים טעם נוסף לנטילת הידים בבוקר, והוא – הסרת הרוח הרעה השורה על הידים בעת הקימה בבוקר; ולשֵׁם כך נצרכת שפיכת מים שלוש פעמים על כל יד, לסירוגין.
* בנטילת הידים בבוקר, יש לשפוך את המים על כל האצבעות, כף היד וגב היד. ועל פי הקבלה, יש לפשוט את כפות הידים כמי שרוצה לקבל דבר מה מחבירו, על מנת 'לקבל' את הטהרה.
* לפני נטילת הידים להסרת הרוח הרעה, אין לנגוע בפה, האף, האוזנים, והעינים. ויש אומרים, שאין לנגוע לפני הנטילה גם בשאר הנקבים שבגוף.
* בנטילת הידים בבוקר, אין לשפוך את המים על גבי קרקע, אלא לתוך כלי, כגון כיור וקערה. וכשנוטל לתוך קערה, יש לרוקן את הקערה למקום שבני אדם אינם עוברים בו.
* השולחן ערוך מסתפק בנוגע לאדם שטבל את ידו במים בבוקר במקום לשפוך עליהן מים כרגיל – האם הטבילה מועילה להסרת הרוח הרעה מהידים, או שהרוח הרעה סרה דווקא באמצעות שפיכה.
* אדם שהיה ער במשך כל הלילה, ספק הדבר אם צריך ליטול את ידיו. וראוי לגרום לעצמו לפני התפילה חיוב נטילת ידים, וליטול את ידיו עם ברכה.
מֵהלכות השינה ביום
* הישן ביום שינה שיש בה 'שיתין נשמין' (ראה להלן), יטול ידיו כדרך שנוטלים בבוקר – שלוש פעמים על כל יד, לסירוגין.
* רצוי שלא לישון ביום – בימות החול – שינה שיש בה שיתין נשמין (ראה להלן). והזקוק לשינה ביום כדי שיוכל ללמוד ולעבוד עבודת השי"ת כראוי בהמשך היום – יישן כפי צורכו.
* נחלקו הפוסקים בנוגע לאורך זמן 'שיתין נשמין': יש אומרים, שהוא שלוש שעות; יש אומרים, שהוא מעט יותר ממחצית השעה; ויש אומרים שהוא מעט יותר משלוש דקות. ולמעשה, המנהג הוא כדעה האמצעית, שאורך זמן הוא מעט יותר ממחצית השעה; אך רצוי להחמיר במידת האפשר.
מֵהלכות נטילת ידים במשך היום
* היוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, צריך ליטול את ידיו אף אם לא עשה בתוכם מאומה. ויש אומרים שצריך ליטול שלוש פעמים על כל יד, אך להלכה די בנטילה פעם אחת על כל יד.
* הנוגע בידו במקומות המכוסים שבגוף, או המחכך בידו בשערות הראש, צריך ליטול את ידיו. ויש להיזהר שלא לנגוע במקומות אלו בזמן לימוד תורה, או תפילה, וכן בשעת הסעודה.
* היוצא מבית הקברות, צריך ליטול את ידיו, מפני הרוחות הרעות הנמצאות שם ו'מלווֹת' את היוצאים. ויש אומרים, שצריך ליטול את ידיו שלוש פעמים.
* מי שצריך ליטול את ידיו ואין לו מים, ינקה את ידיו על ידי חיכוך הידים בבגד, וכדומה; ולאחר מכן רשאי ללמוד תורה, לברך ולהתפלל. ויש לחכך בבגד את כל שטח היד המחויב בנטילה.
* 'סתם ידים' כשרוֹת לברכה ולתורה, דהיינו, מי שאינו רואה כל לכלוך בידיו, ולא ידוע לו שהתחייב בנטילתן מסיבה כלשהי, רשאי לומר ברכה וללמוד תורה ללא נטילת ידים.
* לדעת השולחן ערוך, בהזכרת שם 'הויה' בברכות ובתפילה, יש לכוון – 'אדון הכל, היה הוֹוה ויהיה'. ולדעת הגר"א, דַי בכוונת 'אדון הכל', למעֵט בפסוק ראשון של קריאת שמע.