אליעזר (לייזר) רוט
731 יום אחרי שכלל ישראל החל ברוב התרגשות ללמוד את פרק 'יציאות השבת' שבמסכת שבת, סיימו המוני בית ישראל בקול רינה והמון חוגג את הדף האחרון שבמסכת חגיגה, ובכך השלימו את לימוד כל סדר מועד, במשך 731 ימים (פרט למסכת ברכות) יום אחר יום, ללא לאות וללא הפסקה.
לכבוד ציון הדרך המיוחד הזה, עם סיומו של הסדר הגדול ביותר בש"ס הבבלי, ביקשנו לשוחח עם שני אנשים מאוד מיוחדים, שיש להם חלק מכריע בהצלחתם של אלפי לומדים להגיע אל הרגע המיוחל הזה: הרה"ג ר' מאיר שפרכר והרה"ג ר' אפרים סגל, שני מגידי שיעורים ב'דרשו', המוסרים שיעורים מוקלטים ומצולמים בסגנונות מיוחדים, בלשון הקודש ובאידיש, לעשרות אלפי לומדים קבועים המאזינים לשיעורים שלהם מדי יום ביומו, מי בבית, מי ברכב ומי בהמתנה לאוטובוס בדרכו למקום העבודה שלו או לשמחה משפחתית.
מסיימים סדר מועד, איך ההרגשה?
הרב אפרים סגל: ההרגשה עילאית! לחשוב על כך שמאחוריך הקלטת 736 שיעורים!! תכפיל זאת בשניים [אידיש עברית] מדובר ב-1,472 שיעורים – כשמאחורי כל שיעור שעות של לימוד והכנה מדוקדקת, וטרחה מרובה בהקלטות מדויקות, ולפעמים צריך להקליט 4 ו-5 פעמים קטעים מסוימים עד שהדברים יהיו ברורים ומובנים.
להיזכר בכל הרגעים המרגשים של סיום מסכת נוספת, מי מדבר על השמחה בסיום מסכת כמו עירובין בה ההשקעה היתה יוצאת דופן באופן מיוחד.
ולהיזכר גם ברגעים המאתגרים יותר, כמו למשל בשלהי תש"פ בעיצומה של מסכת עירובין – הקלטת שיעורים תוך כדי תחלואה ב'קורונה' באולפן מאולתר שנבנה בבית עקב הבידוד, כאשר ההקלטה נעצרת מדי פעם לטובת שיעול שמקל על הליחה החונקת…
וגם בימי שמחת חתונת ואירוסי הילדים שיחי', לפני ואחרי השמחה לשבת ולהקליט….
מעניין במיוחד שדווקא האתגרים הגדולים שצלחנו הם אלו שאנחנו זוכרים בסיום. הם אלו שמעניקים לתחושת הסיפוק תוספת מיוחדת….
הרב שפרכר: אני חושב שמעולם לא הצלחתי להרגיש את הביטוי 'הלב עולה על גדותיו', כפי שהרגשתי אותו כשסיימתי למסור את השיעור האחרון במסכת חגיגה. זאת הרגשה מיוחדת במינה. איך הגדיר זאת הרב סגל: "הרגשה עילאית", אכן, הרגשה עילאית!
בהחלט, עברנו תקופה לא פשוטה. הנה, אנחנו כאן, מסיימים את סדר מועד בשמחה עצומה, יצאנו מחוזקים ומחושלים למרות ועל אף כל הקשיים, וזה חיזוק עצום וגדול במיוחד לקראת תחילת לימוד מסכת יבמות, שנחשבת לאחת המסכתות הקשות בש"ס.
אנחנו כבר התמודדנו עם קשיים יותר גדולים, הצלחנו לשרוד גם בתקופות של בידודים וסגרים והגבלות על מפגשים חברתיים, למדנו בחוץ, בחצרות, על הגגות, במרפסות, דרך הטלפון וגם בחדר המדרגות.
הרב סגל: "מישהו שאל אותי אם זה מלחיץ אותי ללמוד מסכת יבמות מול המצלמה… אמרתי לו ש'מלחיץ' זו מילה דלה מכדי לתאר את ההרגשה. ישנה הרגשת אחריות כבדה בפרט שבד בבד עם התחלת המסכת התחלתי גם את המחזור החדש במסירת שיעורים ב'דף היומי בהלכה', והוספתי גם שיעורים בעברית. אך מאידך יש ביטחון ואמונה בסייעתא דשמיא שמובילה אותי תמיד בכל הקשור לזיכוי הרבים.
"בשעה שאנחנו מדברים אני כבר עומד אחרי הקלטת כמה דפים ביבמות, ונוכחתי לראות שאמנם זה לא כ"כ קל להסביר את העניינים, אך לא 'כצעקתה'… ונרגעתי קצת".
הרב שפרכר: "האמת שאת הדף הראשון הקלטתי כמה פעמים עד שיצא בצורה טובה. כי בכל פעם תוך כדי מסירת השיעור הרגשתי שאני לא מדבר מספיק בבהירות, שמשהו לא חד ורהוט עד הסוף, פשוט עצרתי את ההקלטה, ואז ניסיתי שוב להקליט. כדי לתת ללומדים גישה חלקה ככל האפשר למסכת הזאת".
הרב סגל ממשיך את דבריו: כשאני מגיע לדפים כאלו, ובעצם לפני כל שיעור אני משתדל לחשוב לעצמי ש"לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון" – אני עושה את ההשתדלות המקסימלית מבחינתי לערוך את ליבי שיהיה מוכן למענה הלשון שישים ה' בפי ללמד לעמו ישראל תורתו הקדושה בהבנה.
לימוד מסכת יבמות הוא אמנם לימוד מורכב, אך מצד שני מאוד מאתגר, מושגים חדשים ולא תמיד מוכרים, והרבה סוגיות שאמנם מורכבות אך מאוד מלהיבות בסברות מחודשות – צריך לזכור את דברי ה'אגלי טל' הידועים בהקדמתו וז"ל: 'כי זה היא עיקר מצות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה הוא נעשה דבוק לתורה' וכמדומני שבמסכת יבמות אפשר גם אפשר להתענג, בפרט שכשאדם עמל ולבסוף מבין הרי התענוג גדול יותר.
אך כמובן העצה הטובה ביותר עבורי ועבור כל אדם באשר הוא, כמו על כל דבר בחיים – תפילה! לכוון בברכה 'אהבת עולם' ובברכת אתה חונן, וכמובן להתפלל בלשון שלך בכל יום על הדף של היום – שתזכה ללמוד ולהבין.
(הכתבה המלאה אי"ה ביום ה' ב'לקראת שבת')