סיפר הגה"צ רבי משה אריה פריינד זי"ע גאב"ד ירושלים עיה"ק מה ששמע מחמיו, שפעם נסע עם רעהו לשפוך שיח על קברי הצדיקים בגולה, ובהגיעם לבית החיים העתיק בעיר לעמבערג, ראו שעל מצבה אחת חרוט 'פה נטמן פלוני בן פלוני צדיק נסתר', ויתמהו מי האיש הטמון כאן ומה מעשיו.
פנו אל הנהלת החברא קדישא לשאול על כך, לאחר שנתנו מתת יד הגונה הסכימו אנשי חברא קדישא לפתוח בפניהם את פנקסי החברא הנושנים, ומצאו את דבר המעשה, וכך הווה:
רבה של לעמבערג שהיה צדיק נשגב וקדוש עליון, הלך כדרכו לטבול בערב יום השבת קודש, בעודו עומד בבית המרחץ ניגש אליו אחד מיהודי העיירה, שהיה עני מרוד וכמעט אינו נראה, והיכהו חלושות על כתפו עם המטאטא שבידו ואמר לו: הנה בשבוע זה צמת היום וגם מתמול שלשום, דע לך שגם אני צמתי כן.
לאחר דקות מספר היכהו שוב ואמר לו: הנה בשבוע זה התענית 'תענית הפסקה' משבת לשבת, דע לך שגם אני צמתי כן. אמנם הנפקא מינה בינינו היא, שאתה בבואך מבית הכנסת לאחר תפילת ליל שבת ולאחר כל השבוע שלא טעמת מאומה, תאכל בשר ודגים וכל מטעמים, ואילו אני בבואי לביתי לא אוכל כי אם פת קיבר במלח ומים לחץ.
ודע לך – הוסיף ואמר – שבאם תבוא בליל שבת ותראה שחתול אכל את הדגים שהיו מוכנים עבורך ותעלה חמתך ותבוא לידי משהו של כעס, שוב אין שום ערך ושוויות לכל התענית הפסקה שהתענית.
ויהי כבוא הרב לביתו בליל שבת קידש על היין וכבר באה שעת אכילת הדגים, אמרו לו בני ביתו שחתול אכלם… נזכר מיד הרב במה שאמר לו העני בבית המרחץ, ולא כעס כלל. אז הבין שזה העני אינו איש פשוט כלל וכלל, וודאי קדוש עליון הוא.
שלח הרב את משמשו אל ה'צדיק הנסתר'. אמר לו מיד ה'צדיק נסתר': הנה בשעה שצדיק נסתר בא לידי גילוי עליו להסתלק מן העולם תיכף ומיד. ובאם היה הרב בעצמו בא הנה, היה באפשרותי ללמדו רזי עולם בעת הזאת.
השיב המשמש את הדברים אל הרב, כשמוע הרב את דבריו רץ בזריזות אל ביתו של ה'צדיק נסתר' אבל כבר לא הספיק לדבר עמו לאחר שכבר שבק חיים לכל חי. לאור מעשה זה טמנוהו בחלקה חשובה וחרטו על מצבתו בציווי הרב: פה נטמן פלוני ופלוני צדיק נסתר.
נמצאנו למדים ממעשה נורא זה, שאותו צדיק נסתר היה מוכן להתגלות, ואף להסתלק בגין כך מן העולם, וכל זאת למנוע מהרב 'כעס' אחד. כי מידות רעות בכלל, ומידת הכעס בפרט מוציאים את האדם מן העולם.