"וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן"
ידוע מה שאמרו צדיקי הדורות שכל בית יהודי הוא בבחינת משכן, וכל הנהגות הבית יכולות להיחשב כעבודת הקודש, וכדרך שנאמר 'בכל דרכך דעהו', וכמו שאמרו חז"ל "וכל מעשיך יהיו לשם שמים".
והנה צריך כל בית יהודי שיהיה לו מכסה ומגן מפני ההיזקים חלילה, ורצה הקב"ה לזכות את ישראל ולהגן עליהם מכל צרה וצוקה, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות לשמור אותם מן המזיקים, כמצוות מזוזה ומצוות מעקה ושאר מצווות שמשמרות את הבית ואת הדרים בו מכל רע.
ובעניין זה שמענו מעשה מופלא מפיו של הרה"ג ר' טוביה פריינד, מחבר ספרי 'שלמי המועדים' ו'שלמי ברכה' ועוד, איש סופר מהיר המכהן גם בשלל תפקידים ציבוריים, כסגן ראש העיר מודיעין עילית ועוד, ושמענו מפיו את המעשה אשר לדבריו משמש לו כאבן דרך בעוסקו במלאכת הקודש כחבר הנהלה בשתי קופות צדקה המעניקות תמיכה לאלמנות ויתומים רח"ל.
"כשזכיתי להתקבל לשיחה מיוחדת עם הגאב"ד לונדון הגאון רבי אפרים פאדווא שליט"א", מספר הרב פריינד, "נכח שם נאמן ביתו הרה"ח רבי אהרן ראנד שליט"א, אשר זכה לשמש בקודש גם אצל אביו הגאב"ד הגאון רבי חנוך העניך פאדווא זצוק"ל. והעלה סיפור מופלא שקרא לפני שנים רבות, הוא זוכר את פרטי המקרה, וכך הוה:
"יהודי שהיה ממקורביו של הגאב"ד רבי חנוך העניך זצ"ל – [הוא נוקט בשמו של אותו יהודי, בעת שהותנו בלונדון פגשנו את בעל העובדה ואף זכינו לשאול ולברר אצלו את אמיתות הדברים ופרטי הסיפור, מה הייתה הפתעתנו כי לא החסרנו אפילו פרט אחד. ט.פ.] – נישא, ולאחר נישואיו עבר להתגורר בדירה נאה ומכובדת. בסמוך לדירתו התגוררה אלמנה שבורת לב וקשת רוח, שכמעט ולא היו לה קרובים וכך ישבה בביתה לבדה גלמודה ושבורה, השכנים החדשים הזוג הצעיר שבאו להתגורר בשכנותה החלו להתעניין בשלמה של האלמנה, חיזקו את רוח ואימצו את נפשה, נוות ביתו הגיעה לביתה לאחר צהריים, עת שבעלה הלך לכולל להגות על התורה ועבודה, בכדי לשוחח עם האלמנה הגלמודה. בערב שבת כשאפתה חלות לכבוד שבת קודש, שלחה שתי חלות לשכנתה האלמנה, לאחר הדלקת הנרות בעת שבעלה הלך לבית הכנסת שוב הגיעה נוות ביתו לבית האלמנה לבלות עמה ולשוחח עמה, כך חיזקה את נפשה יום אחרי יום, שבוע אחרי שבוע.
"עברו חמש שנים והזוג הצעיר לא נושעו בזש"ק, הם הרבו בתפילות וברכות, בפעולות חסד, סגולות ומעשים טובים, אך רחוקה ישועתם. פעם, באחת הביקורים של האשה בבית האלמנה, מרוב שמחה שבאה לבקרה, שחה האלמנה את אשר לבה, וכך התבטאה הגלמודה המסכנה: 'אני כ"כ שמחה שזכיתי לשכנים טובים כמותכם, רגועים ושלווים, ללא ילדים, שעושים רעש, כך גם שתמיד יש לך זמן בשבילי אינך עסוקה וטרודה, ויש לך זמן מספיק עבורי, אני מתפללת שלש פעמים ביום הלוואי שכך תמשיכו הלאה…' צמרמורת אחזה באשה למשמע דבריה של האלמנה, ובהגיעה הביתה סיפרה לבעלה את אשר שחה ומה תפילתה ומשאלת לבה. היא קבעה חד משמעית כי חפצה לעבור לדירה אחרת. ואיננה מוכנה להתגורר יותר במקום זה.
"בעלה, שלא התייחס לעניין ברצינות, לא שעה לדברי זוגתו והמשיך בסדר יומו, ברם היא לא נתנה לו מנוח, ודרשה לעבור לדירה אחרת. בלית ברירה הציע לה כי ילך לרב לשאול את דעתו, האם צריכים להתייחס לדבריה של האלמנה המסכנה והגלמודה?
"בבואו אל הרב הגאב"ד זצ"ל להציג את שאלתו בינו לבין אשתו, תיכף בשמעו את הדברים, פסק ואמר לו: 'הרגע אתה הולך לחפש דירה אחרת הרי זה מקרא מפורש בתורה "והיה כי תצעק אלי ושמעתי כי חנון אני", אינך מאמין במה שכתוב בתורה? הרי הקב"ה שומע אל תפילתה ולכן אם חפץ אתה בבנים עליך לחפש ולעבור לדירה אחרת תיכף ומיד'.
"האברך נבהל לרגע, הוא לא חשב שהדברים הם עד כדי כך, הרב שהרגיש על פניו קרא לעומתו ואמר לו: 'פנה למתווך ותבוא עוד היום להודיע לי היכן יש עבורך דירה אחרת'.
"האברך עשה כמצוות הרב זצ"ל, וכבר אחרי הצהריים עלה שוב אל בית הרב להודיע לו על דירה שמצא עבורו המתווך ברחוב פלוני מספר פלוני… הרב התעניין האם הדירה טובה והכל בסדר? איזה כיוונים? וכו', משענה בחיוב, בירכו בחום ואהבה: 'יה"ר שתפקד בישועה בקרוב, ותזכה לראות בנים ובני בנים, משנה מקום משנה מזל'. כעבור שנה מעת שעברו לדירה חדשה נושעו בזש"ק.
"מששמענו את הסיפור המופלא ציינתי כי זהו ממש מופת…", מספר לנו הרב פריינד.
"השיב גאב"ד לונדון הגאון רבי אפרים פאדווא שליט"א ואמר לי: "ה'מופת' הוא המשכו של הסיפור, שאבא זצ"ל לקח את אותה אלמנה תחת חסותו דאג לכל צרכה ומחסורה, הוא ביקש מנוו"ב, הלו היא אימי הרבנית שתארגן עבורה אשה אחרת במקום שכנתה שתבא אליה בקביעות אל ביתה, לספר עמה ולדרוש בשלומה, וכך מבלי לפגוע בכבודה ובזכויותיה של האלמנה, הורה וייעץ לאברך את הדרך שיעשה. הוא ראה את הדברים כפי שכתוב בתורה ולמד את הדברים כפשוטם".
בהקשר זה של חשוכי בנים אשר זכו לבסוף לפרי בטן מספר הרב פריינד מעשה נפלא שאירע עם הולדת הוריו, אביו ואמו שיחיו, וכך היה המעשה:
"מורי-זקני הגה"צ רבי נטע פריינד זצ"ל, לא זכה להיפקד בזש"ק במשך זמן רב אחר נישואיו, וכעבור שנים נולדו לו שתי בנות. שנה אחת עלה לשפוך את צקון לחשו על קברו של בעל האוה"ח הק'. בעודו עומד ומתפלל על הציון הקדוש קיבל על עצמו, שבאם יושיעו השי"ת בבן זכר יקרא שמו 'חיים' כשמו של ה'אור החיים' הק'. לאחר 'קבלה' זו היתה לו תחושה והרגשה ששעה זו היתה שעת רצון ותפילתו נתקבלה ברחמים לפני שוכן מרומים. וכעבור זמן זכה להיפקד בבן זכר.
"ברם, מספר שבועות לפני לידת הבן, נסתלק בפתאומיות זקנו הגה"ח רבי דוד אריה בריזל זצ"ל, ונתעורר אצלו צל של ספק, שמא עדיף לקרוא את שם בנו הנולד 'חיים דוד אריה', מאידך גם קבלתו על הציון הקדוש של ה'אור החיים' הק' כמובן לא נשכחה ממנו, וחשש מאוד להפר קבלתו אפילו למחצה שליש ורביע. גמר איפוא רבי נטע בלבו להיכנס לקודש פנימה לפני הרה"ק רבי אהרן מבעלזא זי"ע, (היה זה שלושה שבועות קודם הסתלקותו) שיכריע בשאלה זו. [במאמר המוסגר נציין, שמאז עלה הרה"ק בבעלזא להתיישב בארץ, נהג שלא לומר תחנון בט"ו בתמוז יומא דהילולא של האוה"ח הק', באמרו כי 'האור החיים הקדוש היה מרא דארעא קדישא'.
"כשאך שמע הרה"ק מהר"א מבעלזא את שאלתו של רבי נטע, נתלבש בחיל ורעדה ואמר: "דער אור החיים הקדוש איז גיווען א מלאך! ("האור החיים הקדוש היה מלאך") דער אור החיים הקדוש איז גיווען א מלאך! ואין מצרפים מלאך עם אדם בחדא מחתא'!… ונקרא שמו בישראל 'חיים' בלבד.
מעניין שבדיוק שבאותה תקופה, בו הבטיח רבי נטע על ציונו הק' של בעל האוחה"ק להעניק את השם 'חיים' כשייפקד בבן זכר, היה יהודי חשוב אחר בירושלים, שמו היה הגה"צ רבי פנחס ליברמן זצ"ל, (שחיבר את הפירוש הנודע 'לב טוב' על הספר 'חובת הלבבות' ו'טוב ירושלים' על הרמב"ן ועוד). גם הוא השתוקק לבן זכר נוסף, לאחר שנולד לו בן יחיד בשם 'שמעון', כהבטחה על ציונו הקדוש של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע שיקרא לילד בשמו. וכששמע על הבטחת ידידו רבי נטע, הבטיח גם הוא, שאם יוולד לו בן נוסף יקראהו על שמו של ה'אור החיים' הק'.
"ואכן, באותה שנה בה נולד לרבי נטע הבן 'חיים', נולד למורי-זקני רבי פנחס ליברמן תאומים בן ובת, לבן קרא 'חיים' על שמו של הצדיק, ולבת קרא 'חיה אסתר'. – – – לימים נשא אבי מורי רבי חיים פריינד לאשה את אמי מורתי מרת חיה ליברמן, כך יצא שאכן נתקיימה בקשתו של רבי פנחס במלואה ושני התאומים נתקשרו בשם ה'אור החיים' הקדוש ויהי הדבר לפלא.
מעניין לציין שתקופה קצרה לאחר מכן נגיע יהודי אל הרה"ק רבי יעקב יוסף מסקווירא זי"ע, ואמר שנולד לו בן בט"ו תמוד, יומא דהילולא של האור החיים הקדוש, והברית תתקיים ברצות ה' ביום כ"ב תמוז, יומא דהילולא רבא של הרה"ק רבי שלמה מקארלין זי"ע, ובא לשאול את האם יכול לצרף את שני השמות, 'חיים שלמה', תוך שמספר לו את הסיפור שהיה לזקני רבי נטע פריינד עם הרה"ק מהר"א מבעלזא, שהתבטא: 'שאור החיים הקדוש היה מלאך! ואין מצרפים מלאך עם אדם בחדא מחתא', ענה לו הרה"ק מסקווירא: 'האור החיים הקדוש היה מלאך, והקדוש רבי שלמה קארלינער היה מלאך, תוכל לצרף את שני השמות ולקרא לרך הנימול 'חיים שלמה'. זכותם יגן עלינו ועל כל ישראל, אמן.
את השיחה עם הרב פריינד שליט"א אנו עורכים לרגל הדפסת ספרו 'שלמי מועד', שראה אור באחרונה, ועל כן אנו מבקשים ממנו לשמוע גם עובדה או שניים אודות רבן של כל בני הגולה הגרש"ז אויערבך זיע"א, אשר ספרי ה'שלמי' עוסקים בתורתו, והרב פריינד מחזיק עצמו כתלמיד שלו, אף שלא למד תורה מפיהו בחייו, כפי שהובא המעשה הנפלא שסיפר בחלקה הראשון של השיחה, שראה אור לפני שבועות אחדים, במעשה הביקור של הרב פריינד בביתו נאוה קודש של מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זיע"א.
בהקשר זה מספר הרב פריינד: "בספרנו 'שלמי שבת' בסוף הספר, פרק קכ"א, הבאנו מהקונטרס 'בזכות נשים צדקניות', שרבינו הגאון רבי שלמה שלמן אויערבאך זצוק"ל היה אומר להורים רבים שבאו להתייעץ עמו בחינוך הבנים, כי אחד הדברים היסודיים בענין זה, הוא תפילות ובקשות מבורא עולם שיזכה אותם בהצלחת חינוך הבנים, ואחד מהזמנים הטובים לכך, הוא התחינה של האידישע מאמע (האמא היהודייה) בשעת הדלקת הנרות בבקשת 'וזכינו לגדל בנים ובנים העוסקים בתורה ובמצוות' וכו'.
"וסיפר רבינו הגרש"ז כמה פעמים, על בכיותיה של אמו הצדקנית מרת צביה ע"ה בגידול בנים תלמידי חכמים.
"פעם הגיעו נושים ובעלי חוב לקחת משכון בעד תשלום דמי החובות שנאלצו ליטול כדי פרנסתם בצמצום. בבית כבר לא היה כמעט דבר, אמא הביאה את כל תכשיטיה וכלי הכסף המעטים שהיו ברשותה, אם כי הנושים ובעלי החוב לא נסתפקו בכך אלא נכנסו לביתם ולקחו את ספרי הקודש הלא מעטים שהיו בבית, היו אלו הספרים שבהם למד אביו הגאון הגדול רבי חיים לייב, עם בניו. או אז פרצה אמו בבכי, ואמרה בתפילתה: 'רבש"ע, על הכל אני מוכנה לוותר ואין לי צורך בכלים שיקלו עלי בחיי, אבל את ספרי הקודש, אלו שבעלי הגדול לומד עמהם עם בניו, ומגדל בכך את בנינו בדרך העלייה, על זה אינני יכולה לוותר בשום אופן', ופנתה בדמעות שליש לרבש"ע שיסייע לה… אותן דמעות רותחות, שיצאו מלבה של האם המסורה, הראו יותר מכל, על הערכתה הגדולה ללימוד תורה, והם שהחדירו בלב בניה אהבת תורה שאינה יודעת גבול".
עוד מספר הרב פריינד מה ששמע מפיו של הגאון רבי אביגדור נבנצל שליט"א: "רבינו היה גם מבין בתוכנת הנפש של אדם. פעם בסעודת פורים, נכנס קרוב משפחה שלו, והביא לו משלוח מנות, רבינו כיבדו ושימחו. משפנה לצאת, אמר לרבינו, כי בתו המבוגרת נמצאת בחוץ ומבקשת ברכה מרבינו. קם רבינו ופנה לצאת, משיצא אליה רבינו שחה בפניו את מר לבה, ותוך כדי דיבור החלה לבכות… רבינו הרגיעה, במילים חמות, באומרו כי בפורים הישועה תבוא משמחה ולא מתוך שברון ועצבות. משנרגעה התנצל קרובו של רבינו שהוצרך לצאת החוצה אל בתו באמצע סעודת פורים, הגיב רבינו ואמר לו: 'מה רצית שכל הבכייה יהיה בפני כל הנוכחים'?!…
"עוד הבאנו בספר 'שלמי שמחה' פרק קי"א: אירע פעם, שרבינו הגרש"ז אויערבך היסב באיזו שמחה שהשתתפו שם תלמידי חכמים וקהל רב, ואחד הרבנים פצח בשירה באופן שעורר גיחוך עד שלא יכלו כל המסובים לכבוש צחוקם הגדול, ואילו רבינו ישב יחידי בין כולם בכובד ראש ולא ניכר על פניו מאומה עד שהלה סיים את שירתו. לפליאת המסובים אח"כ על גבורת כוחו, השיב בחרדה, "הרי הלבנת פנים היא".
"כמו כן מסופר כי פעם באמצע השיעור, אחד התלמידים מבני חו"ל התחיל לשאול קושיא, והיות והיה לו קשה להתבטא כראוי בלשון הקודש, הוא שאל באידיש. הבחורים התלחשו ביניהם והבחור התבייש. ראש הישיבה בחכמת לבו הגיב בקול "ישנם הרבה מבני השיעור המתגוררים פה באה"ק, ואעפ"כ לא יודעים לדבר עברית כראוי…"
"בחור שדיבורו היה משונה קצת, ומעורר צחוק, ניגש פעם אל ראש הישיבה והתלונן כי בחורים לועגים לו. ראש הישיבה קרא לבחורים והעמיד אותם על חומרת הדבר. הם התנצלו כי היה זה בלתי אפשרי להתאפק. "היה לכם להחנק" קרא מרן זצ"ל בפניהם, "הרי אמרו חז"ל מוטב שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים".