סיפור מופלא עד מאוד, העוסק באנשים שענוות־אמת היתה נר לרגלם, שסופר אחר פטירתו של אחד מהמיוחדים, שהיה מופלג בתורה וביראה, רבי שמואל יצחק שטרן זצ״ל, ממייסדי מוסדות "בית לפליטות" "קרית בנות" בירושלים ו"בית החלמה ליולדות" בטלז סטון.
הרב שטרן שהיה נכדו של הרב יעקב יוסף הרמן, שאודותיו חובר הספר "הכל לאדון הכל", נודע כבעל חסד מופלג שבמופלגים ולאחר פטירתו התפרסמו סיפורים לא־ייאמנו על מעשיו אלה. בימי ה'שבעה' הגיעו אנשים שסיפרו בבכי כיצד כילכל אותם במשך שנים, וכאשר שמע על בני זוג שאין להם את הוצאות החתונה, מימן בסתר את כל ההוצאות, תוך שהוא מתנה תנאי אחד ויחיד: שאף אחד לא יידע שהוא עשה זאת.
כמה וכמה ראשי ישיבות ממרביצי התורה הגדולים ביותר בדורנו העידו ואמרו שאלמלא התמיכה הכספית שהעניק להם הרב שטרן זצ״ל, לא היתה ישיבתם קיימת כלל, וממילא יוצא שזכויות לימוד התורה שנרשמו במשך השנים על ידי אלפי־אלפי התלמידים, נרשמות על שמו.
גם מרן הסטייפלר רבי יעקב ישראל קנייבסקי זצ״ל קירבו עד למאוד, והפקיד בידיו סכומי כסף עצומים שהגיעו אליו למטרות צדקה, ביודעו ש״על רבי שמואל יצחק אפשר לסמוך במאה אחוזים״.
המעשה התרחש במוסד חינוכי מסוים שמנהלו התנכל לאחד מילדיו של הרב שטרן, וללא סיבה הנראית לעין החליט להוציא אותו מהמוסד. הרב שטרן היה מזועזע, ובאמת אחר כך התברר שלא היה להחלטה זו של המוסד כל צידוק, אבל המנהל לא היה מוכן להשתכנע ועמד על כך שהבן יעזוב את המוסד. כיון שכך, הגיע האבא, הרב שמואל יצחק, לקחת את בנו ולהחזירו הביתה, ואחר כך להעבירו למקום־לימודים אחר.
בהגיעו לבניין בו שכן המוסד, ממתין לו כבר המנהל עם הבן, והאב לוקח את ילדו למכונית ומתחיל לנסוע. בליבו פנימה היה הרב שטרן נרגז מאוד על ההחלטה של המנהל, וסבר שהיא היתה נגועה באינטרסים שלא מן השורה, מה שאכן התברר מאוחר יותר כטעות של המנהל. הרב שטרן מתחיל לנסוע במכונית, כשבנו לצידו, והנה הוא מבחין במראה שהמנהל רץ אחרי הרכב ועושה לו סימן לעצור.
"ברגע הראשון סירבתי לעצור, שכן מאוד כעסתי על המנהל, אבל החלטתי בכל זאת להמתין ולשמוע מה בפיו. אולי ברגע האחרון החליט לחזור בו, ולהשיב את בני למוסד", סיפר.
הרב שטרן עצר, והנה מגיע המנהל ומתנצל על שעיכב את הנסיעה, ופונה להרב שטרן ואומר: "יושב עכשיו אצלי במשרד גביר נודע, שביקשתי ממנו הלוואה בסדר־גודל עתק, והוא מבקש ממני להביא לו ערב רציני, שיוכל לסמוך על חתימתו. הצעתי לו כבר עשרות שמות של ערבים, אבל אף אחד מהם לא סיפק אותו. הגביר קם כבר ממקומו, מספר המנהל להרב שטרן, ואז הוא רואה אותך למטה, במכוניתך, ועשה לי סימן שאתה ערב הגון, והוא יוכל לסמוך על חתימתך".
ננסה להעמיד את עצמנו במקומו של הרב שטרן, ולחשוב מה היינו משיבים למנהל עז הפנים והבלתי־חכם הזה, שרגע אחד לאחר שהוא מסלק את בנו של הרב שטרן מהמוסד, ללא כל צידוק, הוא חוזר אליו ומבקש שיחתום לו על ערבות להלוואה כה גדולה. הרי סביר להניח שאם זה היה קורה לנו, לא היינו מתגברים על עצמנו, והיינו מסלקים את המנהל בבושת־פנים.
אבל הרב שמואל יצחק שטרן זצ׳׳ל לא השיב כך. הוא אזר את כל הכוחות הנפשיים שהיו בו, והחליט להתגבר על עצמו ולחתום למנהל על כתב־הערבות להלוואה הגדולה. ברבות הימים סיפר לבניו שאפילו לא הסתכל על הסכום המדויק של ההלוואה, כי חשש שאם יראה שמדובר בסכום כסף גדול מדי, הוא עלול לחזור בו מההסכמה לחתום…
אבל הסיפור לא נגמר. אחרי שבועיים הגיע המנהל שנית, וביקש מהרב שטרן לחתום לו על הלוואה נוספת… והוא חותם… וכך גם פעם שלישית, רביעית וחמישית.
סיפור מופלא שכזה, לבד מכך שאין ספק שיעמוד לו כחומת־מגן בפני בית דין של מעלה, מוכיח לנו שגם אנחנו יכולים להגיע לדרגות־שיא שכאלה, שבאמת אינן נתפסות. ברגע הראשון יתכן שנתלבט בכך; לעשות טובה לאדם, בדיוק ברגע שאני כה כועס עליו?! אבל הנה היה כאן בעולם הזה אדם יקר־ המציאות, שהתגבר על עצמו ועשה את זה. אז גם אנחנו נוכל לנצח בעז״ה את היצר־הרע ולעשות כמותו!
(ברכי נפשי, הובא בגיליון 'שבת אורה')