לכבוד ממלכת התורה – ארגון 'דרשו', ולעומד בראשו רבי דוד הופשטטר שליט"א.
בסוף זמן קיץ תשפ"א נסגר שיעור דף היומי בהלכה בישיבה שלנו עקב כך שהמגיד שיעור, אברך שלמד בכולל בישיבה, עבר כולל. כיון שכך ביקשו ממני מספר בחורים שאתחיל למסור את השיעור בישיבה. עד אז לא למדתי במסגרת הדף היומי [ובאמת רצוני להודות בשורות אלו לארגון דרשו ולעומד בראשו על הנכס העצום והכביר שזיכו את כלל ישראל כולו בידיעת התורה וההלכה וגם אותו בהרבצת התורה וידיעתה, ברוך השם שזיכני].
בתחילת זמן אלול הצטרף לשיעור משתתף חדש משיעור א', שלא פיספס יום אחד. פנחס וייס שמו. הוא לא ויתר על השיעור הזה בשום פנים ואופן. לדוגמה, ביום א' דראש השנה ניגש אלי פנחס ושאל אותי מתי השיעור… אני שהייתי באווירת יום הדין עניתי לו שאני לא יודע אם הבחורים יהיו מעוניינים בשיעור בר"ה, אבל פנחס לא וויתר, הוא הסתובב בין כל משתתפי השיעור ואסף אותם לעזרת נשים וקרא לי למסור את השיעור.
זמן חורף בישיבה החל ביום חמישי א' חשון, פנחס הגיע יחד עם כל חבריו לזמן השני שלו בישיבה – זמן חורף. ביום ראשון ד' בחשוון דיברנו לאחר השיעור ארוכות על לימוד קניין שביעית שהחל אז במסגרת "דרשו", ופנחס סיפר שהיום הוא נוסע לקריית גת הסמוכה כדי לעשות מבחן של "דרשו" (אותו מבחן לא התקיים בישיבה עקב הסמיכות לבין הזמנים), והוא יילך ויבדוק אולי יש שם חוברות של קניין שביעית להביא לישיבה. פנחס נסע לשם עם חוברת משנה ברורה חלק י' של דרשו, הלך ותלמודו בידו, ולדאבוננו, כידוע לכל, בערב התברר שהוא הלך לישיבה של מעלה בעודו מותיר את ספרו מיותם על הכביש.
ההלם היה גדול לכל בני הישיבה, אך למשתתפי השיעור זו היתה מכה כואבת וקרובה. המקום של פנחס נותר מיותם, ומאז מידי יום אני מזכיר את שמו בשיעור – "לעילוי נשמת פנחס בן ר' אהרן זאב".
בשבעה סיפר לי אחד ממשתתפי השיעור (י.ג.) שהצטרף באמצע זמן אלול לשיעור, שבזמן אלול פנחס ניגש אליו ושיכנע אותו ללמוד את הספק הדף היומי בהלכה. "כשסירבתי" – סיפר – "הוא התחיל לשכנע אותי שהולך להיות סיום גדול ושאני לא יכול לפספס אותו… לאחר כמה ימים כשפנחס ראה אותי בשיעור, הוא אמר לי 'זה כל מה שרציתי – שתלמד הלכה'".
פנחס ז"ל לא זכה להשתתף בסיום, אבל אצלו לא זו היתה המטרה, זה היה רק אמצעי בשבילו לשכנע בחור ללמוד הלכה מידי יום.
בנימין הינמן
מגיד שיעור דף היומי בהלכה בישיבת נר זרח עוצם.