במסכת מגילה (יד, א) אומרת הגמרא שהנביאים שתקנו את קריאת המגילה למדו זאת בקל וחומר מנס קריעת ים סוף – שאם על הצלה מעבדות לחרות אמרו ישראל שירה, על אחת כמה וכמה על הצלה ממוות לחיים. ומביאה הגמרא את דברי רב נחמן, שקריאת המגילה היא למעשה אמירת 'הלל' על נס פורים. וביאור הדבר, כי בעצם זה שמספרים את הנס ומפרסמים אותו ברבים, נותנים הלל והודאה לה' יתברך על חסדו וטובו.
אתמול התקשר אלי יהודי וסיפר לי סיפור שארע עמו בשבוע שעבר, ובוודאי קיים בכך מצוה חשובה זו הנלמדת מקל וחומר. וכך סיפר האיש:
אשתקד נולד אצלי ילד למזל טוב, והנה נודע לנו שצינורות הדמעות שבעיניו הקטנות סתומות ושאין דמעותיו יכולות לצאת החוצה כדי להתפנות מן הגוף. כשפנינו אל הרופא, אמר לנו שאין זה מקרה נדיר, ומה שנהוג בדרך כלל הוא להמתין עד שנה, והיה אם יפתחו הצינורות מעצמם, מה טוב, ולא – יצטרכו לפתחם באמצעות ניתוח. חלפה לה שנה ועדיין לא נפתחו הצינורות. היות וכך, הזמנו תור לניתוח והתחלנו להכין את עצמנו לקראתו…
והנה בשבוע שעבר קרה הפלא. לפתע שמנו לב שהצינורות נפתחו והדמעות החלו לזלוג מעיני הילד. עקבנו כמה ימים אחר המצב וראינו שאכן העניין סודר לחלוטין ואין יותר צורך בניתוח.
והנה אמרה לי אשתי: לפני כמה ימים נזכרתי במה ששמעתי בילדותי, שבאמירת "וברא בו נקבים נקבים" בברכת "אשר יצר" יש לכוון לכל הנקבים הנמצאים בגוף, ובכללם אלו שהדמעות יוצאות בעדם. מאז שנזכרתי בכך, התחלתי לכוון כל אימת שבירכתי 'ברכת אשר יצר' להודות ולהלל על נקבים אלו שיש לנו בעינינו…
הקב"ה רוצה שנכיר בטובו ושנודה ונהלל לכבודו, הן על ידי ברכות הודאה והן על ידי פרסום ניסיו וטובותיו, וכשנותנים לו הלל והודיה, הוא מחזיר בכפל כפליים ברכות וישועות.
(הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א, 'הבינני')