הרב יהושע לייבזון
היה זה במוצ"ש האחרון התקופה הנוכחית עמוסה מאוד ב'דרשו'. זה לא שבתקופות אחרות אנחנו נחים על זרי הדפנה… אבל הפעם יש באמת עומס גדול במיוחד למרות שכל העמדות תוגברו, ההצטרפות של המוני עמך בית ישראל ללימוד 'הדף היומי בהלכה' נמצאת בעיצומה.
בתפקידי הנוכחי אני אחראי על ההוצאה לאור של ספרי 'דרשו', מלאכה שמצריכה השקעה מרובה ביתר שאת בימים אלו כשבכל יום נמכרים מאות סטים חדשים של משנה ברורה, בכריכה רכה ובכריכה קשה, במהדורת רגילה ובמהדורת כיס.
ובעוד אני יושב ומחשב אם להמשיך את המבצע הגדול שבו דרשו מעניק סטים של ספרי דרשו לתורמי 'אחינו' (זרוע הקירוב של 'דרשו') והנה הטלפון מצלצל. ראיתי מספר לא מוכר מחו"ל, והחלטתי להתעלם, אני באמצע חשבון מורכב ומסובך, בהמשך אשתדל לחזור למתקשר האלמוני.
הטלפון לא שב לצלצל, אבל אחרי שסיימתי את העבודה ראיתי שנשלחה לי הודעה בדואר האלקטרוני: תמונה של אברך בעל מראה 'חוצניק' משהו, מחייך מאוזן לאוזן. הוא שואל אם אני מכיר אותו…
האמת שלקח לי קצת זמן אבל לבסוף נפל האסימון. היה זה שמוליק (שם בדוי). אחד משני הבחורים הראשונים שטופלו על ידי כשהייתי האחראי והקמתי את המחלקה החסידית של 'אחינו' לפני כעשרים שנה. אז הוא היה בחור צעיר שלא הסתדר בישיבה בה למד והיה במרחק של פסיעה בודדת לפני יציאה ממנה אל הרחוב המסוכן. השקענו בו אז אברכים שילמדו איתו, ובנינו מערך גדול של תוכנית להצלחה.
היום, כך הוא סיפר לי בשיחת הטלפון הנרגשת שקיימנו באותו המעמד, הוא אברך חסידי לכל דבר ועניין, אב לחמישה ילדים ומתגורר באחת מארצות אירופה.
"אני כאן בסיום של 'דרשו'", הוא סיפר לי, "כבר כמה שנים שאני מקפיד ללמוד כל ערב 'דף היומי בהלכה' ועכשיו הגעתי לסיום שנערך אצלנו בקהילה ברוב פאר והדר על ידי הנהלת 'דרשו' העולמית. ישבתי כאן וחשבתי, רגע, הרי אני מכיר את האנשים בדרשו ובאחינו' מלפני 20 שנה, אז למה לא נשוחח קצת. החלטתי לברר וקיבלתי מהמארגנים את פרטי הקשר שלך וכאן אני רוצה לספר לך שהמאמצים ההם שהשקעת בי אז, לפני 20 שנה, אכן נשאו פרי. נשארתי בישיבה, התחברתי ללימוד ועד היום אני ב"ה ממשיך לקבוע עיתים לתורה, וכל זה בזכות הפעילות של 'אחינו', בזכות היחס ותשומת הלב שנתתם לי אז. החלטתי לעדכן אותך, שתרווה קצת נחת מהפירות של היגיעה שהתייגעת אז!!!".
את שיחת הטלפון בקושי הצלחתי לסיים. דמעות של התרגשות חנקו את גרוני. בטח שאני זוכר את שמוליק כמה השקענו בו והתאמצנו למענו שיצליח… מי היה מאמין שיבוא יום והוא יבחן ב'דרשו'.
אבל הדמעות לא זלגו בגלל שמוליק עצמו, אלא בגלל כל אותם מאות ואלפי 'שמוליקים' שבהם ממשיך ארגון 'אחינו' להשקיע גם בימים אלו, בישיבות החסידיות, ובישיבות הספרדיות, במדרשיות ובישיבות לבעלי התשובה. כי מאחורי כל שמוליק אחד כזה, מסתתרים עוד הרבה מאוד 'שמוליקים' שיבואו בעקבותיו, זרעו וזרע זרעו עד סוף כל הדורות.
אשרינו שזכינו..