מֵהלכות השכמת הבוקר
* המסיים את שנת הלילה, צריך ליטול ידיו לאלתר, ואף אם בכוונתו להשתהות במיטתו. ואין ללכת ארבע אמות ללא נטילת ידים, בשל רוח הטומאה השורה עליהן.
* מנהג ישראל, לומר בעת הקימה בבוקר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". ויש שכתבו, שאשה תאמר "מודָה אני", לשון נקבה.
* בסידורים נדפסו תחינות ובקשות, ואמירות שונות, לפני תפילת שחרית ולאחריה; וכתבו הפוסקים, שטוב לומר מעט מהתחינות בכוונה, מאשר לומר את כולן ללא כוונה.
* האדם צריך לנהוג בצניעות בכל מקום ובכל מצב, מפני כבוד השי"ת, אשר מלוא כל הארץ כבודו. ולכן, אין לגלות ללא צורך את חלקי הגוף שדרך בני מקומו לכסותם.
* בלבישת הבגדים ובנעילת הנעליים, יש להקדים את הצד הימני לשמאלי, בשל חשיבות הימין. וכן ברחיצה ובסיכה, יש להקדים ימין לשמאל, אך ברחיצת כל הגוף יש להקדים את הראש.
האמירות השונות לפני תפילת שחרית ולאחריה
* את פרשות הקרבנות, יש לומר ביום, שהוא הזמן הראוי להקרבה, כיון שאין מקריבים קרבנות בלילה; אך מי שאין לו פנאי לאומרן ביום, רשאי לאומרן בלילה.
* בכל בוקר, לאחר אמירת פרשת העולה, יש לומר: "יהי רצון מלפניך שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה". וכן בדומה לכך לאחר אמירת פרשות המנחה והשלמים.
* מנהג טוב לומר בכל בוקר את פרשת ירידת המן, שבפרשת בשלח, כדי לקבוע בלב את האמונה שהמזונות באים בהשגחה פרטית, וריבוי ההשתדלות אינו מועיל.
* מנהג טוב לומר בכל בוקר את פרשת עשרת הדברות; אך אין לאומרן בציבור, מחשש שפורקי העול יאמרו שהתורה כוללת רק את עשרת הדברות.
ענינים שונים בעבודת השי"ת ובקיום המצוות
* אין לאדם להתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעובדו את עבודת השי"ת, אך לא יתקוטט עמהם, כיון שבשעת הקטטה משתמש האדם במידת העזות, שהיא מגונה מאוד.
* ראוי לאדם לעבוד את השי"ת בהצנע לכת, אך אם על ידי שיעשה את המצוות ברבים, בפני אנשים כְּעֶרְכּוֹ, ילמדו ממנו, אדרבה, ראוי לו לעשותן ברבים, ובלבד שיכוון בהן לשם שמים.
* המצוות שחיובן תמידי: האמונה שה' ברא את העולם ומהווה הכל, האמונה שה' מנהיג ומשגיח על הכל, אמונת הייחוד, אהבת ה', יראת ה', ושלא להמשך אחר הרהורי הלב וראיית העינים.
* בעת אמירת הפסוק 'ואהבת' בקריאת שמע, יש חיוב מיוחד לעורר את אהבת ה' בלב; ומי שקשה לו לכוון כוונה זו בעת קריאת שמע, יתבונן באהבת ה' לפחות פעם אחת ביום, לאחר שחרית.
* ראוי לכל ירא שמים להצטער על חורבן בית המקדש, אולם את לימוד התורה והתפילה יש לעשות מתוך שמחה, ולא מתוך צער, כי עבודת השי"ת צריכה להֵעשות בשמחה.
* ישנם מעשים העלולים לפגוע בזכרונו של העושה אותם, ולשכֵּח את תלמודו. ונחלקו הפוסקים, אם העושה אחד מהם, עובר על האיסור "הִשָּׁמֶר לְךָ… פֶּן תִּשְׁכַּח", שנאמר על השוכח דבר ממשנתו.