השבח וההודאה לה' יתברך, שאנחנו זוכים להתכנס כאן יחד, בדור זה שעומדים עלינו לכלותינו, מבחינה גשמית ורוחנית, ואלמלא הקב"ה מצילנו מידם – ח"ו. הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל.
אליהו הנביא, כשרצה ללעוג לעובדי הבעל שצעקו וקראו לבעל שיענה, שתרד אש, וכמובן שלא היתה שום תגובה, אמר להם תצעקו יותר חזק, אולי הוא ישן – ויתעורר. זאת אומרת, שהלעג הכי גדול זה להגיד שמשהו עליון, אלוקי, ישן. גם כשמלאכי השרת טעו ביקשו לומר שירה לאדם הראשון לפני שחטא – מה עשה הקב"ה? הפיל עליו תרדמה, וברגע שראו שנרדם, ידעו שהוא לא כח אלוקי. אם כן, צריך להבין מה זה "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". הוא הרי לא נם וישן. ומבארים, שהכוונה היא שההנהגה של "שומר ישראל" היא שלא נפסקת אפילו לשנייה, לתנומה קלה.
אנחנו כעת פה, בלילה גדול של אור, שמסיימים את המשנה ברורה, אז נדבר עליו: סיפר לי דודי הרב וייס זצ"ל, שלמד בראדין אצל הח"ח, שהיו שם בחירות ל'סיים', לפרלמנט של פולין, והח"ח אמר שגם השומרי תורה ומצוות יעשו מפלגה. אמרו לו סובביו: רב'ה, הרי אין לנו מספיק אנשים אפילו ל'ציר' אחד, אז בשביל מה לעשות את כל העבודה המייגעת? ענה הח"ח: אני מתכוון לציר? אני מתכוון שיראו שיש עוד עשרות אלפי יהודים שמאמינים בה' ובתורתו! שיהיה קידוש ה', שיראו שהקב"ה כביכול לא פשט את הרגל.
מהלילה הזה יוצאת צעקה, שאגה. אה! להודות על נפלאותיו יתברך, בדור החשוך הזה, ולהתפלל, לחזק ולהתחזק. במה? בשמירת ההלכה. לדעת משנה ברורה על כל חלקיו. אנחנו רגילים ב"ה ומקבלים את זה כדבר פשוט, אבל זה הרי נורא נוראות, שאחרי הגלות הארוכה הזאת, שעשו כל טצדקי לא רק נגד כלל ישראל אלא על התורה, ואעפ"כ "המדריכנו על במות אויבינו".
אני נזכר כעת, שכאשר הרב מפוניבז' זצוק"ל היה באירופה, כשנסע לאסוף כסף, היה צריך להזדמן לאיטליה או למדינה שכנה, ואמר שרוצה להיות ברומא, בשער טיטוס. שאלו אותו מה יש לו שמה, הרי אי אפשר לעשות כסף לישיבה בשער טיטוס… וחזר ואמר שרוצה להיות שם. הביאו אותו למקום, ואז הוא אמר: "טיטוס, טיטוס! אתה רצית לעקור את כלל ישראל, את התורה – בוא לבני ברק ותראה מאות בחורים יושבים ולומדים את התורה הקדושה. וממך? אין זכר". אה! המדריכנו על במות אויבנו.
בפרשת פקודי כתוב, שוב ושוב, "כאשר ציוה ה' את משה". על כל צעד ושעל, עוד פעם "כאשר ציוה ה' את משה". כולנו הרי מבינים בפעם אחת – ואף על פי כן. זה גם שבח, הודאה על כך שכלל ישראל לא זז כלום מ"כאשר ציוה". משנה ברורה, ביאור הלכה, שער הציון; זה מופת גדול של "כאשר ציוה ה' את משה". בדור האחרון, הזה, אנחנו לא זזים מ"כאשר ציוה". במילים אחרות, זה מה שאבא רוצה. וואס וויל דער טאטע… רצוננו לעשות רצון אבינו שבשמים. עד כדי כך, בדקדוק ודקדוקי דקדוק. כדרכה של תורה. לא בכדי "אוהב ה' את שערי ציון המצוינים בהלכה" יותר מהכל, אפילו מבתי כנסיות ובתי מדרשות. בתי מדרשות, געוואלד, אבל מה? יש את המצוינים בהלכה, את הדקדוק בהלכה, שמראה להדיא את הרצון לעשות רצונו יתברך. מה זה נחת רוח? אומר הקב"ה: "נחת רוח לפני – שאמרתי ונעשה רצוני". זה הנחת רוח הכי גדול. שולחן ערוך, זה "אמרתי ונעשה רצוני". געוואלד. כמה נחת רוח זה.
כשלמדו בישיבה בראדין, בחורף, והיו ברקים, רעמים וגשם, הבחורים ישבו ולמדו – כשהיה ברק או רעם אמרו ברכה – הח"ח התהלך בין השורות ושמעו אותו אומר לעצמו, ביידיש: "אה, הקב"ה מראה מה שהוא יכול". הוא נהנה לראות כבוד שמים מהברקים והרעמים. "הוא מראה מה הוא יכול". מה היתה השמחה הגדולה שלו? אה! רואים את זה. הקב"ה מראה מה שהוא יכול לעשות.
בדור האחרון הזה, אחרי הכל, ממה מתקיים כלל ישראל? מ"כאשר ציוה ה' את משה". לא זזים כחוט השערה. כולנו יודעים כמה דיו נשפך וכמה קולמוסים נשברו על כל דקדוק של הלכה. הכל זה סייעתא דשמיא, מאיתו יתברך, ובזה "הוא מראה מה שהוא יכול לעשות".
א"כ בוודאי חיבה יתירה נודעת ללילה הגדול הזה, שמסיימים את המשנה ברורה, וכמובן מיד יוצאים לקראת העתיד. כמה אנחנו צריכים לשמוח בזה שהוא מראה מה שהוא יכול לעשות… התורה נשארה! אפילו חוט השערה לא נאבד. ומכאן אבן פינה לראות במשנה מרץ, בעזהי"ת, תמידים כסדרם.
אני רוצה להוסיף עוד נקודה אחת: כולנו יודעים ש"לאוקמי גירסא – סייעתא משמיא", ובפרט במה שנוגע לדקדוק ההלכה. על אדוננו דוד המלך כתוב "וה' עמו", שהלכה כמותו בכל מקום. דוד ידע את כל התורה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ומאיפה חז"ל רואים שהלכה כמותו? מ"וה' עמו". זה לא רק לציין שהוא עמו, וממילא הוא ידע לפסוק, אלא זה ה"ה' עמו", בגלל זה הוא זכה שתהיה הלכה כמותו בכל מקום. אז כדי לדעת, לכוון ולקיים, מוכרחים "ה' עמו", צריכים קרבת אלוקים, את הסייעתא דשמיא שבאה ע"י ש"ה' עמו".
ממילא, אם אנחנו כעת התכנסנו פה לחזק ולהתחזק, להודות, לשבח ולפאר, צריכים גם להתחזק שנזכה ל"וה' עמו". ומתי הוא "עמו"? אז כתוב: "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". אם ח"ו יש ערות דבר – "ושב מאחריך". על זה אמר הרב שטיינמן זצ"ל, שעל שום דבר אחר לא כתוב את זה. אפילו לא על ע"ז. רק על "ערות דבר".
אספר מעשה (במוצאי שבת רגילים לספר מעשיות…): שמעתי איש מפי איש מר' שרגא משה קלמנוביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר בארה"ב, שסיפר לו את זה אביו ר' אברהם, שהיה אדם גדול מאוד ונכח בכנס של אגו"י בוילנא, והיו שם כל החוגים, ת"ח ובעלי בתים, והתעוררה שאלה על העזרת נשים, שהיתה למעלה אבל בלי וילון. היו שטענו שצריכים וילון, ואחרים טענו שזה גבוה ו"מי מסתכל שמה". נמנו וגמרו לשאול את בעל ה'משנה ברורה', את הח"ח. ניגשו אליו, והוא ענה: מהי הצרה הכי גדולה שיכולה להיות לעם ישראל ח"ו? שהקב"ה יעזוב אותנו! אם הוא איתנו, זה בבחינת "גם כי אלך… לא אירא רע כי אתה עמדי". אבל אם "הסתרת פניך – הייתי נבהל". ואם כך, כדאי כל הידור שאפשר לעשות שלא "יראה ערות דבר".
לימד אותנו הח"ח, שלא הכוונה בפסוק שאו שהקב"ה איתנו או שלא. אלא שאם אתה עושה עוד הידור ב"לא יראה", הוא יותר קרוב, וכשאתה עושה פחות הידור – "ושב…". נורא נוראות. אז אם אנחנו רוצים "ה' עמו" לכל האברכים שיגעים ב"ה וחוזרים וכו' – איך עושים את זה? כשרוצים שתהיה סייעתא דשמיא, צריך שלא "יראה בך". ואז "ה' עמו".
אני מנצל את ההזדמנות הזאת – תסלחו לי, אבל מה אני יכול לעשות – שנמצאים פה כלל ישראל בהמוניהם, כי יש עוד דבר מה שצריכים כעת לחזק מאוד. אלו התפילות והבקשות למשיח, לגאולה. על הפסוק בישעיה "כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו", אומר הרמב"ן הקדוש כך: "יאשים את ישראל בעבור כי הם בגלותם ישימו כל כוונתם בעסקי זמניהם, כל אחד ואחד כוונה לעצמו ביתו ועסקיו, וראוי היה להם לבכות ולהתפלל לפני ה' לילה ויום שיכפר על פשע ויחיש קץ הגאולה, כי המשיח בתשובה יבוא מיד, ואם לאו, יתאחר עד הקץ הבא עליו השבועה… כי הוא מצטער כל היום על כי 'איחרו פעמי מרכבותיו', ואנחנו אין משגיחין בכך אלא מתעסקין בעסקינו".
והיעב"ץ אומר: "אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו שאין מתאבלין על ירושלים כראוי, די בו להצריך גלותנו, והיא בעיני הסיבה הקרובה ביותר, הגלויה, העצומה וההחזקה לכל השמדות המופלגות, הגדולות והנוראות, המבהילות את הרעיון, אשר מצאונו בגלות בכל מקומות פיזורנו… לפי שיצא האבל הלז מליבנו, בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו, שכחנו את ירושלים ולא עלתה על לבבנו". רואים כמה צריך לעורר בנו את הבקשות בתפילה, בשמונה עשרה, שיבוא משיח צדקנו!
בשם כל הציבור היקר שנמצא פה, אני רוצה להודות לאלה שנשאם לבם לעניין הגדול הזה שנקרא דרשו, לעודד, לחזק ולהאדיר את לימוד המשנה ברורה, על מנת לדעת – וממילא לקיים. זה מיירדיגע זאך עד כמה משקיעים בזה, בין ר' דוד ובין אחרים. קיימא לן שמגלגלים זכות על ידי זכאי, וא"כ בוודאי שיש לכם הרבה זכויות. אז בגלל שנתנו לי את רשות הדיבור, בשם כל הציבור כולו אני מודה, ואנחנו מתפללים שבאמת תהיה סייעתא דשמיא לכל העוסקים בדבר, בכל אשר תפנו – תשכילו ותצליחו, ויהי ה' עמכם להגדיל תורה ולהאדירה ולהרבות כבוד שמים, ונזכה כולנו במהרה בימינו שיתבטלו מעלינו כל הגזירות הרוחניות והגשמיות, ובעז"ה נזכה כבר בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן.