אליעזר (לייזר) רוט
האמת שכותב השורות אינו כל כך מבוגר, אבל לא צריך להגיע לזקנה ושיבה כדי להסיק מסקנות ממרוץ החיים השוטף. גם באמצע החיים אפשר כבר להפיק תובנות, במסגרת מה שנקרא 'סיכום ביניים'…
אם ירשו לי הקוראים לשתף אותם בתובנה אחת שהצלחתי לגבש עד כה, אני אבחר להשתמש בפרפראזה על פתגם מוכר ולומר ש"מאחורי כל אירוע גדול מסתתר סיפור קטן", ולא רק סיפור אחד, אלא סיפורים רבים מספור.
כוונתי כמובן למעמדי הסיום הענקיים שהתקיימו ב'ארנה' וב'בנייני האומה' בירושלים, מעמדים שהכו גלים ועוררו הדים בכל רחבי העולם היהודי בארץ הקודש ובתפוצות שמעבר לים.
כי אכן היו האירועים הללו אירועי ענק, מרשימים כפי שלא היה אף אירוע לפניהם, ומעצימים ומחזקים כפי שלא יהיה אף אירוע אחריהם. ובכל זאת, הסתתרו והתחבאו בין קפליהם לא מעט סיפורים קטנים ומרשימים במיוחד.
איפה המשנה ברורה שלי?
אני אפתח בסיפור אחד קטן שחוויתי בעצמי: אל הסיום הגדול שבליל שישי האחרון, הבאתי איתי את בני בן השש. הוא נהנה מכל רגע, התרגש לחזות בזיו פניהם של מרנן ורבנן גדולי התורה והחסידות, נהנה לראות את התזמורת העשירה והמקהלות המרשימות, ובכלל, מהאווירה השמחה והתוססת ששררה באולם הענק מתחילת האירוע ועד סופו.
כשחזרנו הביתה בחצות הלילה, הוא כמובן היה עייף וקרס למיטתו בתוך זמן קצר מאוד.
אבל בבוקר, כשקם באיחור, הרבה אחרי שההסעה אל תלמוד התורה כבר עברה חלפה, הוא אמר 'מודה אני', נטל את ידיו ומיד שאל "איפה המשנה ברורה שלי? אני רוצה ללמוד 'דף היומי בהלכה'". כך ישב בן השש שרק באחרונה החל לקרוא בשטף, עם החוברת שקיבל בערכה האישית שהמתינה לכל אחד ממשתתפי הסיום, פתח וקרא את הסעיף הראשון של ה'שולחן ערוך': "יתגבר כארי…".
כמובן שהוא לא המשיך הלאה, כמובן שהוא לא הבין הרבה ושהוא צעיר מכדי ללמוד 'משנה ברורה', אבל את המסר החשוב ביותר של מעמד הסיום הוא הבין מצוין: אם כולם חוגגים את זה, כנראה שזה כדאי ללמוד 'דף היומי בהלכה'.
כשיתחיל המחזור הבא, בטוחני שהוא כבר יהיה בין המתחילים בעז"ה, וגם בין המסיימים. אמן כן יהי רצון!
מה אני אגיד לך, במבחן התוצאה אתם ניצחתם!.
אין זה סוד שהיכל 'ארנה' שכבר זכה לאכלס כמה וכמה אירועים לכבודה של תורה, משמש בדרך כלל לאירועים מסוג שונה לחלוטין.
חזקו עלינו דברי חז"ל (מגילה ו ע"א) שעתידין בתי קרקסאות ובתי תיאטראות שברומי שילמדו בהם שרי יהודה תורה ברבים. על אחת כמה וכמה בתי קרקסאות שבארץ הקודש, אלא שלא זכינו לכך עדיין למרבה הצער.
והנה, ביום חמישי פרשת תצווה, ובמוצאי שבת קודש, הפך היכל 'ארנה' למרכז התורה העולמי, מרנן ורבנן ארזי הלבנון אדירי התורה הופיעו בו, ואיתם עמם רבבות אלפי ישראל, מסיימי 'הדף היומי בהלכה'.
סיפר לי יהודי מבאי הסיום ביום חמישי, שנסע עם רכבו הפרטי להשתתף במעמד, ומאחר והגישה אל החניה הסמוכה היתה חסומה על ידי המשטרה, בגלל ריבוי כלי הרכב שהיו צפויים לבוא, הוא החליט להחנות את רכבו בשכונת קטמון הסמוכה, ולצעוד מעט רגלית אל האולם עצמו.
הוא אכן חנה את רכבו בחניה ציבורית, נזהר שלא לחנות במקום המפריע לאחרים, נעל את הרכב ופנה לחגוג את סיום 'הדף היומי בהלכה' יחד עם רבבות אלפי ישראל.
בסיומו של האירוע צעד בחזרה אל רכבו, ובעודו מהלך בין רחובותיה של השכונה, עצר אותו אחד המתגוררים בה: אדם בא בימים שחזות פניו העידה בו שלעת עתה אינו נמנה על ציבור שומרי התורה והמצוות.
לרגע חשש היהודי החרדי שהוא עומד לקבל 'שפכטל' על כך שלא התגייס לצבא או שהוא 'פרזיט' כמו כל החרדים, אבל להפתעתו מפיו של המבוגר שפעו מחמאות לרוב.
"תשמע, מה אני אגיד לך… אני גר פה כבר הרבה שנים", הוא מספר, "יש לנו פה שני אצטדיונים סמוכים, גם 'ארנה' וגם 'טדי'… אתה יודע מה הולך כאן? כל שבוע יש כאן אירועי ספורט, באים אנשים מכל הארץ, חוסמים לנו את החניה, חונים בצורה מופרעת, יוצאים החוצה בקבוצות ועושים רעש, חלקם מפעילים מוזיקה רועשת באמצע הלילה לאחר שמסתיים האירוע, המנצחים מתגרים במפסידים, צופרים צפירות רמות ומפריעים את מנוחת השכנים, מה אני אגיד לך… אוי ואבוי לנו שזה הנוער שלנו. ככה נראה דור העתיד שלנו… אני ממש מתבייש כשאני רואה אותם… ככה חינכתי את הילדים שלי להיראות? אני לא מאמין על עצמי…
"לעומת זאת, תראה איזה סדר מופתי עכשיו. אירוע חרדי, של תלמידי חכמים לומדי תורה. איזה כבוד הדדי, אנשים נעימי הליכות, נזהרים לא להרעיש כדי שלא להפריע לשכנים, אף אחד לא צופר אף אחד לא מדליק מוזיקה קולנית. אתה רואה על הפנים של הבחורים הצעירים הללו, שהם בחורים טובים, עדינים, בני אדם מנומסים, נעים להסתכל עליהם, נעים לעבור לידם. מה אני אגיד לך, במבחן התוצאה אתם ניצחתם!".
איזו חתונה יותר חשובה?
"תגיד לי", כך שאל אותי אחד מפעילי 'אחינו' יום לפני הסיום הגדול ב'ארנה'… "מה יותר חשוב? להשתתף בחתונה של אח, או להשתתף בחתונה שלי עצמי???".
מה?! הסתכלתי עליו כעל מי שנסתרה בינתו: ממתי שני אחים מתחתנים באותו יום? אם אחד מתחתן השני מתחתן ביום אחר???
ואז הוא הסביר לי: למעשה אח שלו לא מתחתן, אלא חניך שלו, שאתו הוא לימד ב'פרויקט הגישמאק' של ארגון אחינו. הוא למד עם בחור, השקיע בו, קידם אותו, והבחור התקדם ב"ה עלה לישיבה גדולה והצליח בלימודיו וכעת בא בברית הנישואין בשעה טובה ומוצלחת, אלא שהחתונה נקבעה ליום חמישי פרשת תצוה, באותו ערב שבו מתקיימת השמחה הגדולה של 'דרשו', והוא כפעיל 'אחינו', זרוע החיזוק של 'דרשו', מרגיש שהשמחה של 'דרשו' היא כמו החתונה שלו עצמו.
לכן הוא שואל אם ללכת לחתונה של החניך שהוא קרוב אליו כמו אחיו הקטן, או לאירוע של 'דרשו' שזה האירוע שלו עצמו, כאחד מבני משפחת 'דרשו'…
האמת שלא ידעתי מה לענות לו… התחמקתי באלגנטיות מלסייע לו בהתלבטות הקשה…
יום למחרת שאלתי אותו מה הוא עשה לבסוף, והתשובה שלו היתה צפויה למדי: "חילקתי את זמני… קודם הלכתי לחתונה, השתתפתי בחופה, לאחר מכן נסעתי מהר לאירוע ב'דרשו' ובעיצומו של האירוע עזבתי ונסעתי לחתונה כדי לרקוד עם החתן היקר לי כל כך ולשמוח בשמחתו.
"למזלי יש אירוע נוסף של 'דרשו', ואני חושב שכפעיל 'אחינו' אולי אני אצליח להשיג כרטיס כניסה גם לאירוע של מוצאי שבת קודש… מה אתה אומר? יש סיכוי שייתנו לי עוד כרטיס???".
לא עוזב את התורה…
הקוראים הקבועים של 'לקראת שבת', כבר מכירים את הרב ישראל דחבש, אחד מבכירי ומוותיקי הפעילים של ארגון 'אחינו', איש אשר רוח בו ואשר יודע להלוך כנגד רוחו של כל נער ונער, לקרב אותם לתורה הקדושה ולשבץ אותם בישיבות המתאימות.
ביום ראשון השבוע סיפר לי הרב דחבש סיפור שגרם לעיניים שלי לדמוע מהתרגשות:
"יש איזה נער בשם אלירן", הוא סיפר לי, "הוא בא מבית טוב, ההורים התחזקו וחזרו בתשובה כשהוא היה ילד קטן, אבל הוא עצמו התקשה להתחבר לעולם התורה. הוא למד בבית ספר והרגיש מנותק, אחר כך נכנס לישיבה קטנה והרגיש מנותק עוד יותר. הוא לא התחבר.
"הם פנו לארגון 'אחינו' ואני נכנסתי בעובי הקורה, קודם כל מצאתי לו ישיבה מתאימה יותר, עם סגנון הולם לאופי שלו. הנוסף הצמדנו לו אברך והתחלנו לעבוד כדי לחבר אותו.
"הוא לא טיפש, הוא ילד חכם מאוד והבין את הכל, אבל הוא אמר לי: הרב ישראל, אני רוצה להתחבר אני פשוט לא מצליח. אני מבין שהתורה אמת ושהקב"ה נותן התורה רוצה שנעסוק בתורה ונדקדק במצוותיה, אבל אני לא מצליח להרגיש חיבור אני מנותק מהתורה".
כשהתקרב הסיום של 'דף היומי בהלכה', אמרתי לעצמי שאת אלירן אני חייב להכניס. הצלחתי במאמץ גדול להשיג כרטיס עבורו.
"הוא קצת התלבט אם להגיע או לא… הוא אמר לי שזה אירוע מדי חרדי בשבילו, הוא פחות מתחבר למוזיקה החסידית ולסגנון, הוא יותר אוהב מוזיקה מזרחית ורבנים שמדברים בסגנון יותר עממי.
"אבל אני אמרתי לו, אלירן, מה אכפת לך? מה כבר יקרה לך אם תשמע מוזיקה חסידית כמה שעות???
"הוא בא לאירוע, ואני מאוד קיוויתי שזה אכן יעזור. בהתחלה הוא באמת היה מנותק, אבל לאט לאט הרגשתי שהוא נדלק. בעיצומו של האירוע כבר ראיתי שהוא פשוט 'המריא'. הבחור היה בעננים, העיניים שלו נצצו מהתרגשות, הוא נתפס באש התורה הקדושה. הוא ניגש אלי, חיבק אותי ואמר לי: "הרב ישראל, אתה לא מבין מה קורה לי עכשיו, בפעם הראשונה בחיים שלי אני מרגיש שאני מחובר לתורה הקדושה! בפעם הראשונה בחיים שלי אני מרגיש שאני שמח ומאושר שאני שומר תורה ומצוות. אני אומר לך עכשיו, שלא משנה מה יקרה לי אחר כך, אני לא עוזב את התורה הקדושה, אני רוצה ללמוד תורה ולהיות מחובר לתורה כל ימי חיי!!!".
עכשיו אני אדם אחר!
סיפר לי אחד מנבחני 'דרשו' הוותיקים, שהיה זכאי לקבל שני כרטיסים להשתתפות בסיום, והחליט להגיע יחד עם בנו.
"ביום של האירוע, שעתיים לפני שעמדתי לצאת לירושלים, הבן שלי הודיע לי שהוא לא יכול לבוא איתי. הנהלת הישיבה שלו הפתיעה אותם לכבוד הסיום של ימי השובבי"ם ת"ת, וביום חמישי פרשת תצווה ארגנו להם נסיעה למקומות הקדושים שבצפון. הוא נוסע עם הישיבה ואינו יכול לבוא לסיום של 'דרשו'.
"נשארתי עם כרטיס מיותר… חשבתי קצת, והחלטתי להציע אותו לשכן שלי. מה רע בלתחזק את יחסי השכנות???
"שאלתי את השכן, אבל הוא לא בכלל ידע במה מדובר: "סיום של 'דרשו'??? היום??? באמת? לא שמעתי….".
"אתם מכירים את השכנים שתמיד מציצים לכם בעיתון שבתיבת הדואר??? אז הוא לא אחד מהם. הוא פשוט לא קורא עיתונים ולא כל כך מעודכן במה שקורה מסביבו. הוא עסוק בעבודה שלו ולא מאוד מתעניין באירועים מהסוג הזה.
"אבל בדיוק באותו יום היה לו יום חופש. הוא קצת התלבט, וכשאמרתי שמרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי שליט"א צפוי להשתתף אולי במעמד, הוא החליט מיד: אם ככה אני מגיע. אני רוצה לזכות לראות אותו…".
"נסענו לאירוע, בדרך שוחחנו על דא ועל הא, כמה ווארטים על הפרשה והגענו למעמד האדיר של סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה'.
"במהלך האירוע הוא היה מאוד נרגש, עקב בעניין רב אחר המתרחש, האזין בקשב רב לכל הנאומים והדרשות, כשחזרנו חזרה הוא אמר לי שבפעם הבאה הוא מזמין אותי על חשבונו בחזרה…
"איך אתה יכול להזמין אותי? מאיפה תשיג כרטיסים??? שאלתי אותו, והוא ענה לי: "מה זאת אומרת, אחרי שהשתתפתי באירוע הזה כאורח, אני לא אוותר על הפעם הבאה. עכשיו אני מתחיל ללמוד 'דף היומי בהלכה' ובפעם הבאה אני אשב בעזרת ה' שם למטה, על הפרקט, עם כל ה'חתנים' המסיימים. אחרי מעמד שכזה, אני לא חוזר הביתה אותו אדם, מעכשיו אני אדם אחר, אני אדם שלומד 'דף היומי בהלכה'…".