אליעזר (לייזר) רוט
יום שישי, ערב שבת קודש פרשת תצוה.
הטלפון מצלצל, ועל הקו אחד החברים שעובד איתי במשרדי 'דרשו'.
"נו… איך היה???", כך הוא שואל אותי.
ברור היה לי שהוא שואל איך היה אירוע הסיום אתמול בערב. זאת השאלה שכולם שואלים, בכל מקום חרדי אנשים מבררים מידע אודות האירוע, איך היה וכמה אנשים היו ואיזה רבנים הגיעו ומה אמר גדול פלוני וכו' וכו'.
אבל זה היה קצת תמוה, כי אותו חבר, שעובד איתי במשרד באופן יומיומי, היה זכאי כמובן לקבל כרטיס כניסה, כמו כל עובדי הארגון שהסיום הגדול הוא יום חגם. אני גם יודע שהוא בחר להשתתף באירוע של יום חמישי בערב, בדיוק כמוני, ולכן הוא אמור היה להשתתף בעצמו באירוע.
"האירוע היה כמובן מוצלח מאוד", אמרתי לו, "חוויה של פעם בחיים!!! אבל למה אתה שואל אותי? אתה לא היית? מה, החלפת כרטיסים עם מישהו למוצאי שבת? למה לא הגעת אתמול???".
"לא החלפתי כרטיסים", הוא סיפר בגילוי לב, "פשוט נתתי את הכרטיסים שלי למישהו אחר, זה מקרה דחוף של פיקוח נפש… אני כבר אשתתף בעזרת ה' בסיום הבא, בעוד שבע שנים, אולי אז אזכה להגיע כחתן שמסיים את המשנה ברורה ולא רק כעובד 'דרשו'…
"לא הבנתי… מה זאת אומרת פיקוח נפש? למה נתת את הכרטיסים שלך, נסתרה בינתך? עובד 'דרשו' שלא משתתף בסיום. איזה מן דבר זה???
הוא צחק: "אני מבין מה שאתה אומר. גם אני הייתי מגיב אותו הדבר, אבל אם תשמע במה דברים אמורים, אני בטוח שגם אתה היית מוותר על הכרטיס שלך…".
כששמעתי את התשובה הזאת, הבנתי שאני כבר חייב לשמוע את הסיפור כולו… "חכה כמה דקות", אמרתי לו, "אני מסיים לקלף את תפוחי האדמה שזכו להיכנס אל הטשולנט שלנו, ומיד לאחר מכן אני חוזר אליך לשמוע את הסיפור כולו…
פיקוח נפש
אחרי שקילפתי את תפוחי האדמה, חתכתי בצל, שטפתי כמה כלים שהצטברו בכיור וביצעתי כמה משימות נוספות שנועדו לפנות לי קצת זמן לשיחה ממושכת, התקשרתי אליו בחזרה והוא סיפר לי את הסיפור המלא…
"תשמע, אתה הרי יודע שהכרטיסים היו בצמצום. המוני נבחנים ביקשו לממש את הזכאות שלהם ולהגיע לאחד מאירועי הסיום הגדולים. ב'דרשו' עובדים מאות אנשים שזכאים לכרטיסים, תלמידי ישיבות 'אחינו' שהם בשר מבשרו של ארגון 'דרשו', בני משפחה של 'חתני הסיום'… בקיצור, הלחץ עצום, וגם אני קיבלתי פניות מבני משפחה מכל הכיוונים, ניסיתי לעזור למי שיכולתי אבל מספר הכרטיסים מצומצם, 20 אלף מקומות בשני אירועים אינם מספיקים כדי לענות על הביקוש העצום…
"בסופו של דבר נשארתי עם שני כרטיסים ביד, לאירוע הראשון של יום חמישי, אחד נועד עבורי ואחד עבור אבי מורי שיחיה. אבל אבא שלי החליט שהוא לא מגיע לאירוע מסיבה רפואית, ואני נשארתי עם כרטיס אחד מיותר. חשבתי להזמין את אחד מאחי שישב לידי בסיום, ובעודי מתלבט למי לפנות ואת מי להזמין, הטלפון מצלצל ועל הקו משגיח בישיבה כלשהי, שגם עובד עם ארגון 'אחינו' וכך הוא מכיר אותי.
"תשמע", אומר לי אותו משגיח, "אני כבר לא יודע ממי לבקש ולמי לפנות. אתה האופציה האחרונה, ואתה פשוט חייב לעזור לי…".
"כמובן שכמו כל עובד ב'דרשו' הבנתי שכשהטלפון מצלצל ומעבר לקו יש מישהו שמבקש טובה, הוא בוודאי רוצה כרטיס לסיום…
"רבי שלמה", אמרתי לאותו משגיח, "אני מקודם יצאתי מהמשרד ואני מעיד באוזנך בעדות גמורה שאין שם אפילו כרטיס אחד מיותר. פשוט אין! הכל נחטף הכל נלקח. גם אם אחד הזכאים לא בא לקחת את הכרטיס ממוקד החלוקה, זה כבר תפוס מראש. פשוט לא נשארו כרטיסים, אין לי שום דרך לעזור לך".
"אבל ר' שלמה לא מוותר… "אתה חייב! אתה חייב!!! תעשה 'בדיקת חמץ' במשרד, תהפוך ארונות, אני חייב שני כרטיסים. זה עניין של פיקוח נפש!!!
"אמרתי לו, אם זה פיקוח נפש, תזמין אמבולנס, מה אתה רוצה מ'דרשו'. מספר המקומות מוגבל, 'דרשו' נערכו מראש עם שני אירועים, וזה לא מספיק. מה אתה רוצה? שנעשה עשרה אירועים?? אולי זה באמת רעיון טוב לפעם הבאה. כרגע אין כרטיסים ואני לא יכול לעזור לך…".
"תקשיב", הוא לא נכנע, "מדובר כאן בבחור שניצל על ידי 'הדף היומי בהלכה'. אם לא 'הדף היומי בהלכה' אני לא יודע אם הוא היה איתנו היום…"
זמר או מאבטח…
"כששמעתי שמדובר בבחור שחייו ניצלו בזכות הדף היומי בהלכה", הוא מספר, "נפתחו אוזניי. ביקשתי לשמוע את המקרה והוא סיפר לי שמדובר בבחור שבא מבית טוב, אבל הוא סבל מבעיה קשה של ריכוז שלא טופלה כראוי, ולכן לא הצליח בלימודים, אט אט הוא התדרדר בישיבה ולמעשה כבר גמלה בלבו ההחלטה שכשהוא מסיים ישיבה קטנה, הוא לא עולה לישיבה גדולה. בישיבות הטובות ממילא לא יקבלו אותו, בישיבות הפחות טובות ממילא הוא לא ילמד וגם כבוד ומעמד לא יהיה לו.. הוא יישאר בבית ויחפש את עצמו…
"אביו של הבחור ידע את מה שעובר עליו, הוא התייעץ עם אברך ירא שמים מהשכונה שהוא ידע שהבחור מעריך אותו. אותו אברך החליט לקחת את הבחור כפרויקט, וללמוד איתו כל יום לימוד קבוע. לאחר מחשבה הוא בחר ללמוד איתו כל יום 'דף היומי בהלכה', כי זה לימוד לא קשה, הלכה למעשה, זה מכניס יראת שמים בלב וגם נותן ללומד תחושת סיפוק .
"ואכן הם התחילו ללמוד והבחור הזה, שבמקרה הוא למד אצלי בישיבה, פשוט התחיל לעלות על דרך המלך. הוא למד 'דף היומי בהלכה' והפך לבחור אחר. הוא ניגש כל חודש לעשות מבחן, אבל לא הצליח לקבל ציונים טובים מספיק, וזה לא שבר אותו, הוא המשיך ללמוד והגיע לסיומה של הישיבה הקטנה סידרנו לו ישיבה טובה בחסדי שמים והוא נשאר במסגרת ישיבתית, מתקדם אט אט גם בלימוד ב"ה ופשוט עלה על דרך המלך.
"אתמול פגשתי את הבחור הזה", מספר המשגיח, "ושאלתי אותו לאיזה אירוע של 'דרשו' הוא הולך. האם לאירוע של יום חמישי או לאירוע של מוצאי שבת.
"הבחור השיב לי בדמעות שהוא לא הולך לשום אירוע כי עד שהוא נגש להזמין כרטיס כבר לא נשאר, ובמערכת הממוחשבת הוא לא הצליח לקבל כרטיס.
"ראיתי שהוא ממש שבור מזה, ואני חושש שאם הוא לא יהיה באירוע, אולי הוא ייפול חלילה מהלימוד היומי הקבוע. זה הלימוד שהציל אותו והחזיר אותו לחיי תורה, האירוע הזה נועד במיוחד עבורו והוא עצמו לא ישתתף???…".
"רבי שלמה סיים להרצות את טענותיו", מספר לי החבר, "ואני שתקתי. חשבתי לרגע, מי באמת יותר זקוק לכרטיסים הללו? אני או הבחור הזה והחברותא שלו שהעלה אותו על דרך המלך! אין ספק שהם זכאים לכך יותר מהכל… באותו רגע הודעתי לרבי שלמה שבדיוק אני נזכר שיש לי שני כרטיסים מיותרים. הוא הגיע לביתי וקיבל את שני הכרטיסים שלי…".
כששמעתי את הסיפור מידידי העובד ב'דרשו', עמדו דמעות בעיני. איזו רוח נתינה מופלאה של יהודי יקר, שמוותר על ההשתתפות בשמחתו הגדולה של ארגון 'דרשו', ובלבד שבחור אחד צעיר יתחזק בלימוד 'הדף היומי בהלכה', יחד עם החברותא שלו שקירב אותו בצל כנפי השכינה הקדושה.
ניתקתי את הטלפון, ומיהרתי להתקשר אל המנכ"ל: "אני יודע שלא נשארנו לנו כרטיסים בכלל", אמרתי לו, "אבל את העובד הזה אנחנו חייבים להכניס לאירוע של מוצאי שבת. אם אין לנו כרטיס, אולי נכניס אותו בתור מאבטח, לפחות עד שיעבור את דלת הכניסה… אולי נעשה אותו זמר לרגע, או סדרן. הוא חייב להיות בפנים!".
סיפרתי למנכ"ל את הסיפור המלא, והוא הסכים איתי שאכן חובה להכניס את העובד הזה לאירוע של מוצאי השבת.
מיד לאחר אותה שיחת טלפון התיישבתי לספר לכם את הסיפור הזה, במוצאי שבת אמר לי המנכ"ל: סידרתי לו כרטיס. שאלתי מהיכן צץ הכרטיס? והוא אמר לי לא תאמין, נבחן אחד שגר בשכונתי מצא במעטפה שלו 2 כרטיסים במקום אחד, שלו היה זכאי, הוא פגש את הבן שלי וביקש לו לתת לי…