"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו", באנו לשמוח במעמד "סיום משנה ברורה" שנלמד על ידי אלפים ורבבות.
ידוע מה שאמרו חז"ל (מגילה כ"ח ע"ב) כל השונה הלכות מובטח לו שהוא בן עולם הבא", ושמעתי מפי מרן הגרי"ז זצ"ל ש"מובטח לו" של חז"ל אינו צ'ק אלא מזומן, ומי הוא זה שלא ישתוקק לקבל הבטחה של חז"ל שעצם ההבטחה היא כקבלת מזומן.
ונראה בביאור עניין הבטחה זו "שהוא בן העולם הבא", שהוא כעין הלשון "בן עיר שהלך לכרך" שגם בהיותו בכרך הוא עדיין קרוי בתואר "בן עיר" כיון שבעצמותו הוא בן עיר, וכך גם הלומד הלכה בכל יום הרי הוא "בן העולם הבא" עוד בהיותו כאן בעולם הזה, שהרי הוא חושב בכל מעשיו היאך לנהוג כרצון הקב"ה, ובזה הוא נקרא "בן העולם הבא" כיון שעיקר חייו ומחשבתו הוא על חיי העולם הבא.
ולכן אני קורא לחבורת דרשו – "חבורת בני העולם הבא", שכיון שלומדים משנה ברורה בכל יום, הרי הם נקראים כבר בעולם הזה "בני העולם הבא".
השמחה בשעת הסיום
והנה שמחת הסיום היא שמחה גדולה, שבזה זוכים לדבר 'מושלם'. וזכורני שבשעה שבאתי פעם להרה"ק ר' אהרן מבעלזא זי"ע, שאל אותי היכן אני לומד, וכשהשבתי לו שבישיבת חברון, ביקש ממני לומר לבחורי ישיבת חברון, שכאשר לומדים מסכתא יש להקפיד ללמוד מתחילתה ועד סופה בלא לחסר אפילו חלק קטן מהמסכת, וביאר שבכל לימוד מסכתא שאדם לומד בעולם הזה, הרי הוא בונה לעצמו כנגדו בית בעולם האמת, ואם למד מסכתא ולא סיימה, יהא לו בית חסר ופגום, והרי הוא דומה לאדם שבנה בית והשאיר בו הרבה חסרונות או פגמים וכגון שאין בו חלון או דלת וכיו"ב, ורק אם הוא מסיים את המסכתא אז יהא לו בית שלם ונאה, וע"כ יש להזדרז לסיים המסכתא, עכ"ד.
וא"כ השמחה עכשיו גדולה מאוד שאלפי יהודים זוכים עכשיו ל"דבר מושלם" ולבנות היכלות שלימים בשמים, ובפרט שזכו לסיים משנה ברורה שהוא "לימוד על מנת לקיים" שמעלתו גדולה יותר.
קריאה להצטרף ללמוד הלכה למעשה בכל יום
והמעמד כאן אינו רק "חתן תורה" אלא גם "חתן בראשית", שמכאן תצא הקריאה לכולם להצטרף ללמוד בכל יום משנה ברורה הלכה למעשה, וכבר כתב רש"י (דברים ט"ו, י') על הפסוק כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך, "אפילו אמרת ליתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה, והרי מבואר בדברי רש"י יסוד גדול, שעצם הדבר שהאדם מבטיח לעשות מצווה, הוא כבר מקבל ברכה על כך.
ומקווה אני שרבים יתעוררו הלילה לקבל על עצמם ללמוד משנה ברורה בכל יום, ובזה יקבלו מיד [לפני העשיה] השכר והתואר המיוחד "בן העולם הבא", ואשרי להם ואשרי חלקם שזוכים לזה.
ובאמת כל אחד יכול ללמוד הלכה בכל יום, שללמוד כמה דקות ביום הלכה הוא דבר קל, אלא שהיצר הרע הוא מלאך, והוא יודע כמה חשוב הוא לימוד התורה, ולכן הוא מערים ניסיונות לאדם שלא יצליח ללמוד ברציפות מידי יום, אבל ה"עקשן יצליח" ויקבל על עצמו בקבלה חזקה ללמוד בכל יום ברציפות, ועל דרך מה שכתב הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה ה"ב) "עד שיעיד עליו יודע תעלומות", ובדרך זו יצליח ויעלה בידו רכוש גדול.
דרשו ה' ועוזו – לחפש את הקב"ה
וזהו "דרשו ה' ועוזו" והיינו לדרוש ולחפש את הקב"ה, ולא להיות "מסתפק במועט" אלא לחפש יותר ויותר, ומי שמצטרף ל"דרשו ה' ועוזו" והיינו שמחפש את ה' ואינו מסתפק במה שיש לו אלא מחפש איך להתעלות עוד ועוד, הוא יצליח ללמוד הלכה למעשה בכל יום.
מידת הדין מקטרגת בזמננו
והנה בזמננו המצב קשה מאוד, שהרשעים גוזרים גזירות שונות על שומרי התורה והמצוות, וזכורני שמו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל היה רגיל לומר בשעה שהרשעים היו גוזרים גזירות נגד התורה – "בוערת אש, ספרי תורה בוערים ואיך אנחנו יכולים לשתוק", אמנם זאת תשובתנו בשעה קשה כזאת – בחיזוק התורה כנגד מפירי התורה, ולכן אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו היום להרבות תורה, וזהו חובותינו בשעה הזאת – לחזק את התורה שהיא הנשק שלנו. וזהו התשובה שלנו בשמים נגד השטן שמקטרג עלינו.
ואנחנו מודים לקב"ה שבזמן קשה כמו בזמננו אנחנו יכולים להביא לו 'מתנה' של אלפים ורבבות שמסיימים לימוד משנה ברורה להשבית בכך את מידת הדין, שהלא ראשי השלטון מחרפים ומגדפים שם שמים באופן נורא, ופוגעים בקב"ה אפילו במקום קדשו במקום שכינת עוזו בכותל המערבי ומייחדים שם מקום לרפורמים, ולא היה לעולמים דבר נורא כ"כ שפושעי ישראל גירשו את השכינה הקדושה ממקומה בכותל המערבי, ובוודאי מידת הדין תובעת מה אנחנו עושים, אמנם הלילה אנחנו מביאים לקב"ה 'מתנה' של אלפים ורבבות שקיבלו עליהם ללמוד משנה ברורה בכל יום במסגרת "דרשו", ובזה אנחנו מקווים להשבית את מידת הדין.
שבח והודאה לקב"ה על פריחת התורה בזמננו
והנה בדורינו זכינו שב"ה התרבה לימוד התורה באופן שלא היה כמוהו לעולמים, ועלינו ליתן שבח והודאה לקב"ה שהפריח את שממות עולם התורה לאחר המלחמה. וזכורני שסמוך ממש לפני פרוץ מלחמת העולם השניה, בשעה שהגאון הקדוש רבי אלחנן זצ"ל היה בבית הורי בלונדון ורצה לחזור לפולין, הפצירו בו הרבנים שיישאר בלונדון, ולא ייכנס לפולין שהוא מקום סכנה, שהלא היטלר ימ"ש עומד להשמיד ולהרוג בפולין, אבל רבי אלחנן השיב: "קפיטן [רב החובל] אינו עוזב את הספינה בשעת רוח סערה".
והנה עמד שם יהודי בעל הבית אחד שהתערב ואמר, "בוודאי רבי אלחנן צודק, שהלא אם היטלר ימ"ש ישמיד ח"ו את יהדות פולין ליטא והונגריה, הרי זהו "פשיטת רגל" ליהדות ולתורה, והרי הקב"ה הבטיח "כי לא תשכח מפי זרעו".
אולם רבי אלחנן דחה דבריו והשיב שאין זה מוכרח כלל, כי הקב"ה לא גילה לנו מהו האופן שלא תשתכח תורה, ובאמת אפילו אם יישאר רק קומץ קטן מאוד, הרי התורה היא כמו אש, וסגולתה כסגולת האש שמגחלת קטנה יכול להתלקח שלהבת גדולה, וא"כ גם אם יישאר חלילה רק קומץ קטן של עם ישראל, יוכל לצמוח מהם אחר כך דור שלם של לומדי תורה, עכ"ד.
ובדור האחרון ראינו את קיום דברי הג"ר אלחנן זצ"ל לעינינו, שעוד זוכר אני איך לאחר המלחמה – כאשר נחרבו הישיבות ומוסדות התורה במלחמה ונהרגו הרבה רבנים ובני ישיבות, היו הציבור מיואשים וחשבו שאין עוד מה לעשות להקים את קרן התורה, אבל כמה יחידים גדולי תורה פעלו להרים את קרן התורה, ובנו מחדש את הישיבות והתלמודי תורה, ואז זכינו שהתורה התלקחה כאש ממש, וכפי שאנו רואים כאן היום רבבות בני תורה השמחים בלימוד התורה.
דברי סיום
ויש לי קשר מיוחד עם נשיא דרשו הרה"ג ר' דוד הופשטטר שליט"א, שהלא הוא תלמיד של הגאון נפתלי פרידלר זצ"ל שהיה תלמיד מובהק של מורי ורבי הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל. ומו"ר זצ"ל בעצמו היה תלמיד מובהק של הקדוש החפץ חיים, והיה ממש כמו בן אצל החפץ חיים [שאשתו של מו"ר הגה"צ רבי משה שניידער זצ"ל היתה יתומה מהעיר ראדין שהחפץ חיים גידל אותה כבת, והשיא אותה למו"ר זצ"ל], ונמצא שאנחנו תלמידי תלמידיו של הקדוש החפץ חיים.
ואני מבקש מהקב"ה שכשם שזכיתי להשתתף בשמחה זו כן יזכני הקב"ה להשתתף בעוד שמחות כאלו, ונזכה שיתווספו עוד רבים שיקבלו על עצמם ללמוד מידי יום ביומו משנה ברורה, וגם יצליחו לקיים את התחייבותם ולא יחסרו אפילו יום אחד.
ונמצאים אנו היום כבר סמוך ממש לביאת משיח צדקנו, שמשיח צדקינו משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים מתי יוכל לבוא, וה' יעזרנו שנזכה בקרוב לביאת משיח צדקינו בקרוב.