אליעזר (לייזר) רוט
עבודת הקודש בשדה החינוך היא עבודה שעשויה להיות מפרכת. לא פעם עומד מחנך, מגיד שיעור, אפילו ראש ישיבה או רב קהילה, ורואה תלמיד שמתקשה למצוא טעם בלימוד ובתפילה, אין לו הרגשת חיבור לבית הכנסת ולאווירה התורנית, ודומה כי ידיו של המחנך או המשפיע קשורות לאחור. אין לו שום אפשרות לכאורה לעזור ולסייע לאותו בחור להתחבר אל כל ההרגשה הרוחנית, אל הגישמאק בלימוד, אל הטעם שבתפילה ובעמידה לפני בורא כל עולמים.
שוחחנו בעניין זה עם הרב יעקב גרין, מי שמנהל ביד רמה את חבורות הבחורים בק"ק לעלוב, ושעושה חיל בחסדי שמים ביצירת קשר חיובי ובונה עם בחורים בשלל גילאים.
"איני מכהן כמגיד שיעור, אני גם לא מחנך כיתה, ולכן קשה לי לתת עצות בתחום שאותו אני מכיר רק מהסיפורים", הוא אומר בחיוך, "לכן אני אדבר על החלק שלי, אני מקווה שהדברים מתאימים לראשי חבורות ומשגיחים, ואילו המלמדים, המחנכים והר"מים מוזמנים לנסות ולהוציא מזה את החלקים שיכולים להתאים גם להם.
"הדבר הראשון שצריך לעשות כשמתעסקים עם חינוך והשפעה על בחורים, הוא לאהוב את העבודה הזאת", אומר הרב גרין, "זה חייב לבוא מהלב, ממקום של רצון להשפיע על אחרים לטובה. צריך לאהוב את התלמידים והחניכים, ולהשפיע עליהם ממה שקיים אצלנו בלב. אם אתה לא יכול לעמוד בתפילת שמונה עשרה יותר מארבע דקות, אל תחשוב שתוכל להשפיע על מישהו אחר לעשות זאת. הבחורים אולי יותר צעירים אבל לא בטוח שהם פחות חכמים מאתנו, והלב שלהם מרגיש מצויין מתי זה בא מהלב שלנו ומתי זה רק מן השפה ולחוץ.
"אבל לא פחות חשוב זה המקום של ההשפעה בדרך נעימה. אף אדם בעולם לא אוהב שצועקים עליו ונוזפים בו. כשמאשימים אותו או מחלקים לו פקודות, הוא מתכווץ בתוך עצמו, ואינו פנוי לשמוע ולקבל. ייתכן שלפעמים צריך להעמיד בחור במקום, בוודאי משגיחים ומגידי שיעורים מתמודדים עם הצורך הזה לפעמים, בשונה מראשי החבורות שנפגשים עם הבחורים מחוץ למסגרת מחייבת ואינם במקום של הצבת גבולות וכדו'. אבל צריך לזכור שההשפעה אינה יכולה לבוא יחד עם הנזיפה, היא חייבת לבוא ברוח טובה, בצורה אוהבת ומכבדת, אחרת היא לא תגרום לשום השפעה חיובית".
"הדברים הללו כתובים במפורש בגמרא, במסכת תענית דף ח': "אם ראית תלמיד שלימודו קשה עליו כברזל, בשביל רבו שאינו מסביר לו פנים". חד וחלק, אם הרב לא מסביר פנים, התלמיד לא מבין כלום. זה חוק טבע, אי אפשר להתווכח עם המציאות הזאת, ובמיוחד שהיא כתובה בחז"ל!
עצוב לך??? תישאר בבית!!!
"פעם שמעתי ממחנך ותיק", מספר הרב גרין, "שנתן לי עצה מאוד חכמה. הוא אמר לי כך: "אם אתה במצב רוח מדוכדך… עדיף שלא תבוא לחבורה. תן לבחורים להסתדר לבד, תארגן מחליף, מישהו אחר שישב איתם. אל תעניש אותם ותשב איתם, לא מגיע להם לשבת ולהקדיש את זמנם הפנוי כדי לשהות במחיצתו של ראש חבורה עצבני או עצוב חלילה.
"העצה הזאת שווה זהב, ובמשך הזמן ראיתי עד כמה היא נכונה ומדויקת. ראש חבורה צריך להיות שמח, מלמד צריך להיות שמח, גם מגיד שיעור וראש ישיבה. אם תבוא לשיעור בשמחה, תךחייך, תתחיל ברגל ימין, תלמד בחיות, בהתלהבות, התלמידים יידבקו ויקבלו ממך. אבל מי שבא עם 'פרצוף תשעה באב', לאף אחד אין חשק לשמוע מה בפיו…
"וכאן אני רוצה לדבר על החלק הכי חשוב בנוגע לראשי חבורה: להקשיב!!! נכון, אנחנו באים להשפיע, אבל את ההשפעה עושים במידה רבה במהלך ההקשבה. אתה נותן לבחורים לספר סיפורים, לשתף חוויות, הם מפנימים את הצורה שבה אתה מגיב להם, ובעיקר עושה להם חשק לבוא בפעם הבאה ולשמוע אותך שוב. הם מרגישים שהקשר הוא הדדי, לא רק הם צריכים לשמוע מה שיש לך לומר, אלא גם אתה מקשיב להם, אתה מתעניין בהם, אכפת לך מהם.
"במאמר המוסגר אני אציין שאבא שאינו עושה זאת עם הילדים שלו, גורם להם עוול. הדבר שהכי חשוב לכל אדם באשר הוא, זה שיקשיבו לו, והכי חשוב לו שההורים שלו יקשיבו לו ויתעניינו בו, מה קורה איתו, מי החברים שלו, עם מי הוא שיחק היום, עם מי הוא רב, מתי הוא קיבל מכה ובאיזו הגרלה הוא זכה בפרס".
שמיעה סלקטיבית
"עידוד, עידוד עידוד!!!", ממשיך הרב גרין, "לעודד בחורים חלשים, לעודד בחורים הזקוקים לעידוד. זה כלי עוצמתי מאוד שהקב"ה נתן בידיים שלנו, ועיקר החינוך מתבצע על ידי עידוד.
"למשל, אם רואים בחור שנמצא קצת בצד, שהמצב רוח שלו שפוף, שהוא מתקשה להשתלב בחברה וכדו' צריך לעודד אותו.
"אם אני מדבר בפני החבורה, אני מצטט מאמר חז"ל ומנסה להיזכר במילים המדוייקות או היכן זה כתוב, בחור אחד הצליח להשלים את המשפט, מה צריך לעשות? לומר לו תודה ולהמשיך הלאה? חלילה וחס! זאת הזדמנות להחמיא ולעודד: "אווו יש לנו בחורים שיודעים ש"ס, איזה כבוד גדול לחסידות/ישיבה/קהילה/שכונה שלנו…
"אל תחששו מגאווה. הבחור יודע טוב מאוד שהוא לא בקי בכל הש"ס, אבל המחמאה הזאת בונה אותו, היא מקדמת אותו, היא נותנת לו חשק. היא מחזקת אצלו את התדמית שלו על עצמו כבחור שמסוגל לזכור מאמרי חז"ל, בפעם הבאה שהוא ילמד מאמר חז"ל הוא ישנן אותו טוב יותר וישתדל לזכור את לשונו ואת המקום שבו הוא מוזכר, כדי שאם אי פעם הראש חבורה או כל אחד אחר ינסה להיזכר מה כתוב, הוא יוכל להוכיח שוב את הידע שלו.
"עשיתי את זה פעם לבחור אחד שאביו ביקש שאני יעודד אותו. הוא עצמו מיד אמר לי שהוא לא כזה תלמיד חכם, בדיוק שבוע שעבר הוא למד את הגמרא הזאת. אני בכלל לא שמעתי את דבריו, הייתי עסוק בלשבח אותו, ומיד אחר כך העברתי נושא בחדות, כך שהוא נשאר עם הטעם של המחמאה ואפילו לא הצליח לרכך אותה ולגמד אותה".
לימונדה חינוכית
בהקשר לדבריו הקודמים מציין הרב גרין שיש עצה גם למקרים שבהם מצב הרוח שפוף וירוד: "לפני כמה שנים אירע מקרה מאוד מצער בבניין בו התגוררתי, היתה טרגדיה קשה בבית שכניי ל"ע, וזה השפיע נפשית עלי ועל כל המשפחה שלי. היינו מאוד שפופים וכאובים בגלל האסון אצל השכנים. הגיע הערב שבו הייתי אמור להגיע לחבורה עם החניכים הצדיקים שלי, והרגשתי שאני לא מסוגל אפילו להתחיל להשפיע… אין בי אפילו לא גרם אחד של שמחה שאני יכול להיתפס בו ולהפיח בעצמי רוח חיים.
"לא הצלחתי למצוא מחליף והיה מאוחר מדי לבטל את החבורה. הבחורים כבר הגיעו ואני מאוד התלבטתי מה לעשות. לבסוף החלטתי שאני לא מתחמק. התיישבתי איתם, והתחלתי לספר להם איך אני מרגיש. הם שמעו על אותה טרגדיה ואני תיארתי להם איך הבית נראה, הילדים עצובים, ההורים עצובים, הכל הולך לנו עקום בהתאם למצב הרוח, זה לא פשוט.
"בדיעבד התברר לי שהשיחה הזאת היתה השיחה הכי מעניינת שמסרתי אי פעם לבחורים… הם התעניינו, שאלו שאלות, איך זה קרה מה קרה, מתי הגיע האמבולנס וכו' וכו'. אני סיפרתי את הסיפור מהזווית שלי, הוספתי את הנקודות של ההתחזקות שמחזקות אותי בתוך המצב הזה, ההכרה במציאות ה' ובעובדה שהכל מאתו יתברך ועוד כהנה וכהנה. הבחורים יצאו מחוזקים, נכון שהפעם השיחה לא היתה שמחה, אבל היא היתה מציאותית, מלאת אמונה, עם מסר של השתתפות בצער הזולת, נשיאה בעול. מתברר שאפשר לפעמים לקחת לימון ולעשות ממנו לימונדה חינוכית.
"למדתי מאותה שיחה ביתר שאת את העובדה שתפקידו של 'ראש חבורה' זה בעיקר 'לדבר עם הבחורים', ולא 'לדבר אל הבחורים'. אני מדבר איתם, הם מדברים, אני מדבר, אני לא משתיק אותם כדי שאוכל לדבר, ההיפך הוא הנכון אם צריך להשתיק אותם, כנראה שמה שיש לי לומר לא מספיק מעניין והבעיה נמצאת אצלי, אני צריך לשפר את צורת ההגשה של החומר, להוסיף סיפורים, להכניס קצת 'דרמה' או 'אקשן' בסיפורים שאני מספר… לעשות קצת שמח, והכי חשוב לתת לבחורים ברען!
"שמעתי מאחד המחנכים בדורנו, שאמר שתפקידו שלמלמד מאוד מורכב. איך אפשר ללמד את אותה משנה לכיתה עם שלושים ילדים שכל אחד מהם ברמה אחרת. זה באמת לא פשוט. צריך להסביר את המשנה בכמה דרגות של הסבר כדי שכולם יבינו…
"אבל יש דבר אחד שמתאים לכל ילד, לכל בחור, בכל גיל. ברען! הלהט בעבודת ה', ההתלהבות מקיום המצוות, הרגשת המתיקות שבדברי התורה. כשמחנך מתלהב מהלימוד, כשמגיד שיעור נראה מאושר כשמילות הגמרא מתנגנות בפיו, כשראש החבורה מתרגש מווארט חסידי וכדו', הרגשת הלב הזאת עוברת וחודרת ללב של התלמיד או החניך או הבן או הנכד. כי את שפת הלב כולם מבינים, בכל הגילאים ובכל הרמות".
דברים נפלאים עד מאוד
קראתי בשקיקה את דבריו של הרב גרין שליט"א
הפשטות והענווה לצד הישרות, כבשו את ליבי.
אכן ניכרים דברי אמת, ואני כל כך שמח עבור בחורי החמד שיש להם ראש חבורה שכזה
אישיות אצילית. רגיש. אמפתי ומבין
יעזור ה' שתזכה להמשיך הלאה להוציא פירות מתוקים
ויהיה שם שמים מתקדש על ידכם בפועלכם ובמעשיכם
כה לחי