נער אחד שגדל בבית שאינו שומר תורה ומצוות רח"ל, זכה ב"ה להתקרב לבוראו ולחזור לכור מחצבתו. היה זה לאחר שסיים את שנות שירותו בצבא, והוא מאוד חשש שיקראו לו לשרת במילואים כדרכם.
נכנס הלה לרבי הקדוש הבאר יעקב זצוק"ל, וביקש שהרבי 'יוציא' את שמו מהצבא כדי שאלו ישכחו ממנו ולא יקראו לו יותר, כי הוא מאוד רוצה לשבת וללמוד ולהשלים את כל מה שחסר לו משנות ילדותו.
הרבי הקשיב לבקשתו, וענה לו: "זה קשה, זה קשה!". אך הבחור לא ויתר והתחיל להפציר שהוא אינו רוצה בשום פנים ואופן לחזור אליהם, ואז בירכו הרבי במילים חמות שאכן יצליח להיפטר מהם ויוכל לשבת ולהגות בתורת ה'.
עבר חודש, והבחור שלנו קיבל צו גיוס למילואים. הוא לקח את המכתב, ונסע לבני ברק למעון קדשו של הרבי. הוא נכנס לקודש פנימה, והראה לרבי את המכתב שקיבל, באמרו: הרי הרבי בירך אותי שלא אצטרך לחזור אליהם…
הרבי הסתכל עליו ואמר לו: "לא קיבלת!". הבחור שהיה כבר ספוג באמונת חכמים, פנה לאחוריו ויצא מהחדר. ואכן עברו חדשים, עברו שנים, ואף אחד לא חיפש אותו כלל…
סיפור נוסף היה עם נערה שחזרה לכור מחצבתה, אך אביה שלא היה שומר תורה ומצוות ציווה עליה בכל תוקף שתלך לשרת בצבא. מכיוון שאביה לחץ עליה מאוד, עלתה הנערה לביתו של הרבי הקדוש הבאר יעקב זצוק"ל לקבל עצה והדרכה מה לעשות.
הרבי ישב והקשיב לה, ולאחר מכן הורה לה שתלך ותצהיר בפני הרשויות בצבא שהיא שומרת תורה ומצוות ועל רקע זה היא מבקשת 'פטור' מהצבא. אולם הרבי הזהיר אותה שלא תגלה זאת לסובבים אותה כדי שלא יוודע לאביה מכך.
הרבי הוסיף וחיזק אותה במילים חמות שלא תדאג ולא תפחד מאף אחד. ואכן הנערה הלכה והצהירה כאמור, ובאורח פלא שכח אביה מהכל ולא הזכיר לה כלום מעניין הצבא. רק לאחר שנה הוא לפתע 'נזכר' ושאל אותה מה עם הצבא, וכששמע את מה שהיא עשתה הוא הפטיר כמה מילים של אי שביעות רצון, ויותר הוא לא אמר כלום. לאחר מכן התארסה הנערה עם בחור ירא שמים והקימה בית על אדני התורה ברוח ישראל סבא.
בסוף ימיו עבר הרבי הקדוש הבאר יעקב זצוק"ל ניתוח קשה בראשו. ביום הניתוח התפלל הרבי תפילת שחרית מוקדמת, כשמיד לאחריה הוכנס לחדר הניתוח. למחרת כשהרבי התחיל להתאושש מהניתוח ומההרדמה, הוא פנה אל בנו הרה"צ רבי שמואל שמעלקא שישב לידו ואמר לו: "עוד לא אמרתי עלינו לשבח!"… זה מה שהוא זכר וזה מה שהציק לו באותו זמן.
(גיליון 'מתיקות הדף היומי')