אליעזר (לייזר) רוט
בימים אלו פועל 'מוקד דרשו' שעות נוספות, ועם כוחות מתוגברים. ההכנות לסיום הגדול, הנהירה הבלתי פוסקת של אנשים מכל חלקי הציבור החרדי, בבקשה לקבל כרטיסי כניסה לסיום, הצורך להסביר לכל אחד בנפרד ובצורה מכובדת, שמספר הכרטיסים מוגבל ושיש זכות קדימה ללומדי 'דף היומי בהלכה' הוותיקים, כל אלו יוצרים עומס אדיר על המערכת שתוגברה בהתאם…
אחד המוקדנים הבולטים בחבורה, הוא הרב יחיאל יהושע גולדברג, אחראי משמרת בימי שגרה, ומנהל צוות בימים שבהם המוקד מחזיק כמות כפולה ומכופלת של עובדים.
היה זה ביומא דהילולא של הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זיע"א. בין שיחה אחת לחברתה, בין מתן שירות טלפוני למתקשרים, הוא מצא כמה דקות לספר לי סיפור יפה מאוד, הקשור גם במעשה עם רבי יהושע מבעלזא, אבל יש לו עוד תוספות מאוד מעניינות.
הרב גולדברג גם הדגיש, שהסיפור הזה מתאים במיוחד לקוראי 'לקראת שבת', שמדי שבוע מקדישים זמן לא מבוטל כדי לקרוא ולספר סיפורי צדיקים, ולכן כדאי שיידעו להעריך את גודל החשיבות של העניין, כפי שיבואר בהמשך הדברים.
מאחר ומצאתי את הסיפור המרתק והמעניין במיוחד, ביקשתי מהרב גולדברג לפנות זמן מיוחד, ולספר לנו את הסיפור באריכות, כמיטב כישורי הסיפורת בהם ניחן בשפע.
כשהסתיים יום העבודה ונדמו צלצולי הטלפון, שמעתי ממנו את הסיפור באריכות, והרי הוא לפניכם על כל חלקיו…
עובד חדש ב'דרשו'
"היה זה לפני כשנתיים", מספר הרב גולדברג. "הימים היו ימי ערב הסיום הגדול של 'הדף היומי'. ב'דרשו' חיפשו אז קריין שיפעיל את 'קו העדכונים' (077-2222-666), הכולל שיעורים בדף היומי ובדף היומי בהלכה, וגם הרבה מאוד חומר מרתק, סיפורים, שירי 'דרשו', הרצאות מעניינות, טיפים יעילים ואפקטיביים ל'גישמאק בלימוד', סיכומי תוס' לפי סדר הדף היומי, שיעורי הלכה למועדי השנה השונים ועוד ועוד. יש שם אוצר בלום של תוכן איכותי מאוד, ומי שמכיר את הקו הזה, מרבה להשתמש בו.
"בכל מקרה אני הוזמנתי לשמש כקריין, ולעדכן את העדכונים השוטפים אודות סדרי האירועים המתקרבים של סיום הש"ס, גם בלשון הקודש וגם באידיש. שימשתי כקריין במספר קווי תוכן של כמה וכמה חסידויות, וכך התגלגלתי גם לקו של 'דרשו'. מאז אני קשור עם ארגון 'דרשו' בלב ונפש, עובד בארגון, ובעיקר אוהב את הארגון, ושמח ומאושר על כל רגע נוסף שאני זוכה להיות קשור לארגון העולמי, שמרבה לימוד תורה בכל פינה בעולם, ובכל רגע נתון.
"כשקיבלתי את העבודה היתה לי בקשה אחת: מאחר ואני חסיד לעלוב, ויש אצלנו בלעלוב נסיעה שנתית לציונו הקדוש של אבי השושלת, הרבי רבי דוד מלעלוב זיע"א, ומאחר וחשוב לי מאוד להשתתף בנסיעה הזאת, אני מבקש, שלמרות שאני עובד ממש חדש ב'דרשו' והרגע קיבלו אותי לעבודה, בכל זאת יורשה לי לנסוע לפולין לכמה ימים, לצורך השתתפות בהילולא.
"מי שהיה אז המנהל הישיר שלי, היה הרב משה הרמן, מנהל מחלקת המדיה והמפעיל של קו השיעורים והעדכונים, והוא אמר לי שמבחינתו זה בכלל לא משנה איפה אני נמצא, בארץ או בחו"ל, מה שחשוב הוא שאני אמשיך להעביר את העדכונים, ולכן כל מה שאני צריך, זה לקחת איתי טלפון שאוכל להתעדכן בעדכונים החשובים, ולאחר מכן אשב ואכתוב אותם על דף נייר בפולין, ואשתמש בטלפון כדי להקליט את ההודעות מתוך הכתב.
"מאחר ומדובר בלא מעט הודעות, וכל הודעה צריך להקליט כמה פעמים ולהקשיב לה שוב ושוב כדי לוודא שהיא נשמעת היטב ובצורה רהוטה, הבנתי שאני צריך להצטייד ב'סים' לטלפון, שיאפשר לי לדבר ללא הגבלת זמן.
"עשיתי בירור, והגעתי לחבילה מצוינת שעלתה לי סכום נכבד. קיבלתי 'סים' שאותו התבקשתי להכניס לטלפון לאחר הנחיתה בפולין. בגלל החשיבות הרבה של ה'סים' הזה, שמתי אותו בארנק קטן שחור יחד עם הדרכון, כדי שלא אשכח אותו ושלא יאבד לי, ובמועד הנקוב נסעתי לשדה התעופה.
"בשדה התעופה פגשתי עוד כמה עשרות חסידי לעלוב שנסעו באותה טיסה, אחרים באו בטיסות לפני ואחרי. הקבוצה שלנו יצאה מהארץ ביום חמישי, והתעתדנו לעשות את השבת בעיירה לעלוב, ולאחר מכן להישאר שם עד אחרי ההילולא.
"אחרי החתמת הדרכונים מגיע שלב הבידוק, צריכים להוריד את המעיל ואת הכובע, את החגורה ואת הסוודר, להעביר הכל במכונת השיקוף.
"לא אלאה אתכם בתיאור, אבל כשהתארגנתי בחזרה ללבוש את החליפה, המעיל והכובע, ולאסוף בחזרה את כל מה שהוצאתי מהכיסים, קרה מה שקרה והארנק עם ה'סים' נשאר שם… אני עצמי המשכתי הלאה כשבידי הדרכון, בלי הארנק שבו החזקתי את הסים…
"הגענו למקום קרוב, השארתי שם את המזוודה שלי תחת השגחתו של אחד מחברי הקבוצה, והלכתי ל'דיוטי פרי' לקנות מה שהייתי צריך לקנות, כמנהג שנוהגים בעלי בתים חשובים דפה נתב"ג, שמשתדלים לעשות עסקים שיסייעו להם בכיסוי עלויות הכרטיס…
"כשבאתי לשלם ב'דיוטי פרי', ביקשו את הדרכון שאכן היה אצלי, אבל אז תפסתי את עצמי והבנתי שהדרכון אינו בארנק המיועד והארנק עצמו איננו. הוא הלך לאיבוד יחד עם ה'סים' שכל העבודה שלי ב'דרשו' תלויה בו…
"הרגשתי שהלב שלי צונח ממקומו… מהר מהר רצתי אל עמדות הבידוק, ניסיתי לשאול אולי ראו ארנק עם 'סים', אבל אף אחד לא ראה ולא ידע… אין שום זכר לארנק.
"חפרתי בכיסים שלי ובתיק שלי, אולי בכל זאת הכנסתי אותו שם… אבל אין שום זכר לארנק עם הסים.
"הרגשתי חסר אונים… קיוויתי מאוד שב'דרשו' יסלחו לי על התקלה. התקשרתי לחבר שידעתי שהוא אמור לצאת לפולין במוצאי שבת, וביקשתי ממנו שייקנה סים חדש ויביא איתו לפולין, כך אוכל לפחות להשאיר הודעות ביום ראשון, אבל הייתי מאוד לחוץ מזה שלא אצליח להשאיר הודעות ביום חמישי ושישי, וגם במוצאי שבת וביום ראשון עד הצהרים, רק אז יגיע החבר לעיירה לעלוב".
סיפור במקום צפרדע
"בעודי יושב שם מלא צער, על כך שאיבדתי את הסים שגם עלה לי סכום לא מבוטל, ניסיתי להיזכר בכל מיני סגולות, ולפתע עלו בזכרוני שני סיפורים… אני אספר אותם כאן, ותוך כדי כבר יובן לקוראים איך הם קשורים לאתגר שעמו התמודדתי…
"את הסיפור הראשון שמעתי פעמים רבות מפיו של מורי ורבי, כ"ק מרן אדמו"ר מלעלוב זיע"א, שהיה מספר אותו במתיקות מיוחדת, ועם ניגון ייחודי שאי אפשר לתארו במילים. רק מי שהיה שם ושמע אותו מספר סיפורי צדיקים, יכול להבין על מה אני מדבר.
"הסיפור הולך ככה: הרבי הקדוש רבי יהושע מבעלזא הגיע פעם לבית אכסניה, ושמע שיש שם יולדת טרייה ולה תינוק בן כמה ימים. שאל הרבי בן כמה התינוק והשיבו לו שהוא בן שמונה ימים…
"הרבי ביקש לברר מתי הברית והיכן המוהל, אבל השיבו לו שאת התינוק הזה לא עומדים להכניס בבריתו של אברהם אבינו. למרבה הצער אחיו שנולדו לפניו סבלו מדימום בלתי נשלט, ולכן על פי ההלכה אסור למול את התינוק הזה… הוא יישאר ערל כל ימי חייו.
"נענה הרבי מבעלזא וביקש לספר סיפור: מעשה היה עם מרנא הבעל שם טוב הקדוש, שהגיע פעם לבית אכנסיה, ושמע שבניו של בעל האכסניה הם ערלים שלא נימולו, כי היו לו לפניהם בנים עם סיפור דומה מחמת המילה, ולכן הוחלט לאחר התייעצות בפוסקי ההלכה, שאין למול את הבנים הבאים.
"אמר הבעל שם טוב הקדוש שיביאו צפרדע, ישרפו אותה, ולאחר מכן יטחנו את האפר הדק היטב, וימולו את הילדים, וכשיתחיל הדימום, ישימו מהאפר הזה ויעצרו את הדם. ואכן כך אירע, שהילדים נימולו ושמו אפר של צפרדע והדם נעצר.
"הוסיף הרבי מבעלזא ואמר: 'אנו אין לנו צפרדע, ולכן אנחנו לא נשים אפר של צפרדע. במקום זאת אנחנו נספר את הסיפור… והסיפור עצמו גדול כוחו כדי לעצור את הדימום!'…
"ציווה הרבי שימולו את התינוק, וכאשר החל הדימום כמצופה, הוא סיפר את הסיפור מהבעל שם טוב הקדוש והדם עצר, ויהי לפלא".
קופסה של נס עם ריח פלאי
הרב גולדברג מסיים את הסיפור של בעל ההילולא, הרבי הקדוש רבי יהושע מבעלזא, וממשיך את דבריו: "הרבי מלעלוב זיע"א היה רגיל לומר, ששמע מפיו של החסיד המפורסם רבי יוס'ל טורנער, שפירש כך את הפסוק 'מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו' – שהקב"ה עושה ישועות גדולות על ידי 'מלכו' ומאן מלכי? רבנן! הצדיקים הם המלכים האמיתיים, ולא זו בלבד אלא גם 'ועושה חסד למשיחו', יש לקרוא את השין כשהיא שמאלית, מלשון שיחה, מי שמשיח ומספר בסיפורי צדיקים, אודות הישועות הגדולות שמביא הקב"ה לעולם על ידם, גם לו עושה הקב"ה חסד… כלומר עצם הסיפור של סיפורי צדיקים ממשיך ישועה למספר, ומהרבי מבעלזא למדנו, שכדי להמשיך ישועה כדאי לספר סיפור באותו עניין…
"על הבסיס הזה, החלטתי לספר סיפור מאחד הצדיקים אודות מציאת אבידה, וכך בעזרת ה' תבוא לי הישועה ואמצא את האבידה שלי…
"הרמתי את עיני ומצאתי בחור מחברי הקבוצה, חתן שעמד להתחתן בקרוב, מנכדיו של בעל הילולא. הוא הצטרף לנסיעה כדי לפקוד את הציון הקדוש, ולבקש מהיושב במרומים שישפיע עליו רחמים וחסדים בזכות הסבא הגדול.
"ביקשתי מאותו בחור שיתיישב על ידי, כי אני רוצה לספר לו סיפור ששמעתי קודם לכן מפיו של כ"ק האדמו"ר מבישטנא שליט"א, באחת ההתוועדויות שערך… הוא הסתכל עלי בתימהון, אבל החליט לשתף פעולה…
"הרבי הקדוש רבי משה לייב מסאסוב זיע"א, התחתן עם בתו של אדם נכבד ועשיר, וביום מן הימים קנה לו חמיו קופסת טבק, שהיתה עשויה מכסף ומעוטרת בעיטורים, קופסה יקרה מאוד. בליל שבת היה השווער יושב על יד כותל המזרח של בית המדרש, על יד הרב, כיאה וכיאות לאחד נכבדי הקהילה, ואילו חתנו רבי משה לייב שהיה אברך צעיר, ישב בצדו המערבי של בית המדרש.
"בכל ליל שבת, אחרי תפילת ערבית, היה השווער, חמיו של רבי משה לייב, פונה לאחור, וצועד לאורכו של בית המדרש עד שהיה מגיע לחתנו. רבי משה לייב היה שולף מכיסו את קופסת הטבק היוקרתית, פותח ומגיש לחמיו, שהיה נוטל קמצוץ ומריח בהנאה כפולה ומכופלת. הוא גם נהנה מהטבק עצמו, לכבוד שבת קודש, וגם מהחתן אציל המידות, שחזות פניו מעידה עליו כי הוא אינו אברך פשוט כשאר המון העם.
"אבל הנאה מיוחדת היתה לחמיו של רבי משה לייב, כשראה את הקופסה המצוחצחת והמבהיקה, וידע כמו כל שאר המתפללים שהיו עדים למחזה, שהחתן הצעיר שלו מכבד אותו, וחשוב לו מאוד לשמור את קופסת הטבק הנוצצת, כאילו היתה בבת עינו, שהרי קיבל אותה מחמיו האהוב עליו כל כך…
"והנה בערב שבת אחת, צועד רבי משה לייב במרץ רב לבית המדרש, ותוך כדי שהוא מחיש את צעדיו, הוא מכניס את ידו לכיס ה'איביטצה', הקפוטה השבתית שלו, מפשפש אחר קופסת הטבק היקרה…
"'אוי ואבוי!', זעק רבי משה לייב כשהבחין שהקופסה נעלמה לה. 'שוד ושבר. הקופסה איננה!!!'. הוא מיהר לחפש אותה בכל מקום אפשרי, אבל הקופסה נעלמה כלא היתה…
"בלית ברירה הוא הגיע לבית המדרש, כשהקופסה אינה ברשותו. כשהגיע חמיו לבית המדרש הוא ניגש הישר למקומו הקבוע שבכותל המזרח, ורבי משה לייב הצטנף בחרדה גדולה במקומו שבמערב…
"'עוד מעט יסיימו את התפילה', הרהר בינו ובין עצמו, 'השווער שלי יפנה לאחור ויצעד לקראתי, ואני אצטרך לעמוד בידיים ריקות, ולומר לו בפה מלא שהקופסה אבדה ואיננה. אבייש אותו כך לעיני כל המתפללים, והוא בוודאי יכעס עלי כעס רב, ובצדק! איך אשא פנים, איך אוכל לעמוד בזה?…'.
"אבל הרבי רבי משה לייב התחזק והתרכז בתפילה, בעודו משתדל לשכוח מהצרה שעומדת להתרגש עליו, ברגע שבו יפסע חמיו לכיוונו, ומי יודע מה תהיה תגובתו, ועד כמה הוא ירחיק לכת בתגובה לחוסר האחריות הבלתי נסלח של איבוד קופסת הטבק היקרה כל כך….
"התפילה הסתיימה, שליח הציבור קרא בקול 'ה' אחד ושמו אחד', אמרו את הקדיש, והשלימו ב'עושה שלום במרומיו', וחמיו של רבי משה לייב הסתובב, והחל להתקרב אל חתנו שבשלב זה היה אמור להכניס את היד לכיס, ולשלוף את הקופסה הנוצצת.
"באותו הרגע תלה רבי משה לייב את עיניו בשמי מרום, ואמר לפניו: 'ריבונו של עולם! חז"ל הקדושים לימדו אותנו שאתה הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומך. אצלך אין הבדל בין מקום למקום, מבחינתך כל העולם הוא מקום אחד, עבורך קופסת הטבק שלי נמצאת בהישג יד, מה זה משנה לך אם היא אבודה אי שם במקום לא ידוע, או שהיא נמצאת בכיס ה'איביטצה' שלי??? אנא עשה שהיא תהיה בכיס שלי!'…
"'ואם תאמר', כך המשיך רבי משה לייב להשיח את לבו לפני הקב"ה, 'שמא יאמרו שזהו מעשה ניסים, אין חשש כזה!', אמר רבי משה לייב, 'אנשים יחשבו שבוודאי לא חיפשתי את הקופסה כראוי בכיסי, ולא יבינו שאירע כאן מעשה ניסים'…
"השווער הנכבד כבר הגיע למרחק של כמה פסיעות. רבי משה לייב הכניס את היד לכיס, והוציא אותה כשבתוכה קופסת הטבק האבודה. תפילתו התקבלה ונעשה לו נס של ממש!
"הרבי מבישטנא הוסיף על הסיפור הזה, שצדיקים אמרו שהנס הכי גדול היה, שחמיו של רבי משה לייב הרגיש בכלל ריח באותו טבק… הרי זה היה מעשה ניסים, ואם כן לא היה אמור להיות ריח בכלל באותה אבקה שהיתה בקופסה, וזהו הנס הכי גדול בכל הסיפור…".
סגולה שעובדת…
"סיימתי לספר את הסיפור לבחור שישב לצידי", מתאר הרב גולדברג, "ולאחר מכן נשאתי גם אני את עיני לשמים… אמרתי לפניו: 'ריבונו של עולם! אתה זן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כינים. אתה עזרת לי למצוא עבודה ב'דרשו', אתה זיכיתי אותי להיות חלק מהמפעל הכביר הזה, אתה עזרת לי להגיע לשדה התעופה ולטוס לפולין בסייעתא דשמיא. מבחינתך זה לא משנה איפה כרטיס הסים שלי נמצא, עשה שהוא יהיה אצלי, שאוכל להשתמש בו כמתוכנן'…
"כעבור דקות אחדות נפתח ה'גייט', השער היוצא אל המטוס, ונקראנו לעלות לאוטובוס שהוביל אותנו משדה התעופה אל המטוס. היה זה ב'טרמינל 1', שבאותה תקופה יצאו רוב הטיסות ממנו, בגלל עבודות שיפוץ שנעשו ב'טרמינל 3', שבו מתחברים המטוסים אל השער באמצעות 'שרוולים'.
"כשכבר ישבנו במטוס, החלטתי לעשות ניסיון אחרון. קמתי ממקומי ושאלתי בקול גדול שישמעו כל נוסעי האוטובוס: 'אולי מישהו מצא ארנק שחור, שבתוכו יש רק 'סים כארד' של טלפון סלולארי???'.
"להפתעתי הרבה, עונה לי אחד הנוסעים, יהודי חרדי שלא היה חלק מהקבוצה שלנו, ולא נסע בכלל ללעלוב אלא ליעד אחר בפולין, ושהיה אחד מתוך אלפים שעברו באותה העת בבידוק הביטחוני, ושהמריאו כל אחד ליעד אחר בעולם: 'כן… אני מצאתי!', השיב במענה לשאלתי. הוא הכניס את היד לכיס ושלף את הארנק שלי!!
"'אין לי מושג למה לקחתי אותו בכלל', הוא אמר לי, 'ראיתי ארנק, הבנתי שמישהו שכח אותו והחלטתי לקחת, אולי אמצא את המאבד… אחר כך ראיתי שהארנק ריק, וחשבתי שאף אחד לא מחפש אותו בכלל, הוא נשאר בכיס שלי, אין לי מושג למה!'…
"אנחת רווחה גדולה וקולנית בקעה מתוכי…", מסיים הרב גולדברג את הסיפור, "חייכתי חיוך רחב ואמרתי לאותו יהודי: 'אני יודע טוב מאוד למה לקחת את הארנק איתך… זה בגלל הסיפור עם הרבי מבעלזא…'".
???
במחילה על ה'כפירה', אבל גם בלי כל הסיפורים היית יכול להכריז באוטובוס על האבדה ולקבל אותה.
נפלא ביותר
איזה סיפור יפה ומדהים, לפעמים קשה להאמין שבימינו מתרחשים ניסים גלויים ממש פשוטו כמשמעו,
אני אישית מכיר את הרב גולדברג ואני ממש שמחתי בשבילו שזכה לנס כזה, והכל בזכות הרה"ק ר' יהושע
מבעלז זצוק"ל,