"אשר מלאתיו רוח חכמה" (שמות כ"ח, ג)
כל אדם מישראל נמצא במקום אשר יעד לו הקב"ה, ושם עליו לעבוד את ה' ולמלא את תפקידו כראוי. לכל יהודי יש את המיוחדות שלו. הוא איננו עוד מספר שסופרים, "מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא", אלא יש לו שם מיוחד ותכונות מיוחדות:
לוי קיבל את עבודת בית המקדש, שנאמר: "וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך" (דברים לג, ח); יהודה קיבל מלכות, שנאמר: "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (בראשית מט, י); משמעון – סופרים ומלמדי תינוקות (רש"י בראשית מט, ז); "זבולון לחוף ימים ישכון" (שם מט, יג); "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים" (דברי הימים א יב, לג).
אין כזה דבר "יהודי רגיל"! בכל יהודי יש מיוחדות שאפילו לגאון הגאונים אין. הקב"ה נתן לו את הכלים והכישרונות הללו, כדי שיוכל לבצע בשלמות את התפקיד שנשלח לעשותו בזה העולם.
שמח בחלקך כי לכך נוצרת!
בזמנו של הסבא קדישא, הכהן הגדול מאחיו ה'חפץ חיים' זצ"ל, היה רופא ירא שמים שהתמסר לחולים בלב ונפש, והציל נפשות רבות. הוא היה אהוב על ה'חפץ חיים'. אותו רופא היה בר אוריין וקבע לימודו בכל יום במשך שלוש שעות. יום אחד הציעו לו לבקר בישיבות ליטא, לראות כיצד הבחורים שם יושבים ולומדים חמש עשרה-שש עשרה שעות בכל יום, תשע שעות ברצף ללא תזוזה מהספר, וצומחים משם גאוני עולם, בקיאים בכל מקצועות התורה.
נסע הרופא לליטא, ואכן התפעל לראות את תלמידי הישיבות הקדושות, עוסקים בתורה יומם ולילה בגאונות עצומה. חלשה דעתו ואמר בלבו: "חשבתי שאני תלמיד חכם, אך מה אני שווה ביחס אליהם? להם יש ידע תורני מקיף, למדנות, עמקות, סברות, שקידה וחשק התורה, והיכן אני?"…
התעורר בו רצון גדול לזכות להגיע לכל המעלות הללו, והוא החליט לעזוב את תפקידו כרופא שמרפא אנשים ומציל נפשות, ולשקוד על התורה בלבד, עד אשר יגיע לרום מעלתה של התורה הקדושה.
ניגש הרופא בפנים נפולות אל ה'חפץ חיים', הביע את צערו על מצבו והציג בפניו את תוכניתו.
אמר לו ה'חפץ חיים': "בני, הזהר מעצת היצר! שמח בחלקך כי לכך נוצרת! ה' יתברך שם אותך במקום הזה, בתפקיד הרופא, והוא רוצה שתמשיך בזה, לקיים מאמר חז"ל: 'כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא' (סנהדרין לז ע"א).
"אל תתאכזב, חלילה, ממצבך! דע לך שמה שאתה מצליח להשיג בשלוש שעות של לימוד, אנשים אחרים אינם משיגים גם בעשר שעות לימוד, כיון שיש לך זכות של הצלת נפשות!
"הקב"ה שם אותך במקום הנכון, אל תסטה ממנו, אלא שמח בתפקיד שנתן לך הבורא יתברך, כיון שלכל יהודי יש ייחודיות ותפקיד שרק הוא יכול לעשותו!".
לכל חייל חלקו שלו
ה'חפץ חיים' ידע לומר לכל אחד מהו תפקידו, ועודד את המסתפקים בעניין למלא את תפקידם כראוי.
אחד מעשירי ראדין ראה ברכה גדולה בעסקיו. היה קונה נכסים ומוכרם ברווח גדול, וברבות הימים הפך להיות התומך הראשי של ישיבת 'ראדין'.
יום אחד נכנס ה'חפץ חיים' לבית המדרש וראהו יושב ולומד. ניגש אליו הרב ושאלו לפשר הדבר.
"איני יכול כבוד הרב להמשיך לעסוק במסחר!", ענה העשיר, "חשקה נפשי בתורה!".
"דע לך!", אמר ה'חפץ חיים', "כי זוהי עצת היצר! אם הקב"ה שם את חלקך במסחר, וגורם לך להצליח מאד ולתמוך בתורה ביד נדיבה, הרי שזהו תפקידך, ואל לך לחפש להחליפו!".
"משל למה הדבר דומה", המשיך ה'חפץ חיים' ואמר, "לחייל הנמצא בחיל-תותחנים ומצליח בתפקידו, קולע למטרה בכל יריה, ולפתע ביום בהיר מחליט על דעת עצמו לעבר לחיל-האויר, כיון שזהו תפקיד גדול וחשוב יותר, וכי שייך שיעשה זאת?
"לא! הוא לא שייך לחיל הזה! בחיל שלו הוא מצטיין ביותר, ובלעדיו אף המטוסים אינם יכולים לפעול את פעולתם. עליו להמשיך בתפקידו, ובשום אופן לא לעבור לתפקיד אחר!".
"אף אתה", סיים ה'חפץ חיים', "תפקידך לעסוק במסחר ולתמוך בעולם התורה ולא לסטות לכיוונים אחרים!".
כל אדם צריך להכיר את המקום שההשגחה העליונה העמידה אותו שם, ולדעת ששם מקומו. זה תפקידו, ובכך הוא משלים את ייעודו בעולם!
כאמור, אין מדובר רק בחיילים זוטרים, אלא גם רופא גדול וירא שמים שקובע עיתים לתורה, אסור לו בשום פנים ואפן לעזוב את תפקידו!
מרן ראש הישיבה, אביהן של ישראל, הגאון הרב שך זצ"ל, היה מורה אפילו לעשירים הגדולים ביותר, שהם חייבים להמשיך בתפקידם, כיון שהקב"ה שם אותם כבר במקום שמצליחים בו, ואין להם רשות לשנות!
מילוי התפקיד אינו נחשב ביטול תורה
עד כדי כך מגיעים הדברים, שמרן גאון עוזנו, אביר הרועים רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שכל שניה שלו היתה מנוצלת ללימוד התורה הקדושה, שאל אותי יום אחד: "רבי ראובן, מדוע אינך יוצא לחו"ל לצורך החזקת הישיבה?".
אמרתי לו: "ימחל לי רבנו, הרב יעשה לי טובה ולא יבקש שאצא לחו"ל. חושש אני שאם אתחיל עם נסיעות לגבירים לא אוכל להפסיק, כי 'מצוה גוררת מצוה', זה נותן חצי מיליון וזה נותן מיליון, ואז יאמרו לי: סע גם לארגנטינה, לשווייץ, למרוקו, להונג קונג… זו לא רק נסיעה אחת וזהו. לכן אני מבקש שהרב יפטור אותי בבקשה!".
"טוב", אמר לי הרב, "אז אני אסע במקומך!", וכך היה.
ולא מובן, הרי כל שניה של מרן זצ"ל היתה מחושבת לתורה, וכעת הוא מוכן לטוס לחו"ל, להיטלטל בדרכים ולהפסיד את שיעוריו הקבועים, להקריב הכל, בשביל מה?
אלא, מרן זצוק"ל הבין שהעיסוק בנושא התשובה הוא דבר עליון ביותר, ונחשב להצלת עם ישראל. הוא רצה לעודדני ולתת למעשי את מלוא החשיבות והעוצמה, לכן כביכול אמר לי: "תראה, אני מוכן אפילו לבטל מזמני ולצאת עבורך לחו"ל, ולמה? כדי שתדע להעריך במה שאתה עוסק!".
רבנו לימד אותנו שכל טרחה הכלולה במילוי תפקידנו, או שעל ידה אנו עוזרים לשני למלא את תפקידו – אינה נחשבת ביטול תורה.
לפעמים אדם פוגש יהודי רחוק מעולם התורה, וכדי לקרבו אל הבורא, הוא נדרש לשבת ולשוחח עמו ברמה שלו, לספר לו פה סיפור ושם בדיחה כדי לרכוש את לבו, וכך למשכו לאט לאט אל התורה. ואז עלולה לעלות בו המחשבה: 'לשם מה אני צריך לשבת עם אדם זה? הרי מי שיכול ללמוד בעמקות ולומד שלא בעמקות הראויה, נחשב לו הדבר כביטול תורה וידונו אותו בשמים על כך!'…
אבל רבותינו לימדונו שאין זה ביטול תורה, כי זהו התפקיד שייעד לנו הבורא ועלינו לעשותו בשלמות.
הכר את מקומך
לכן, בין אם אתה רופא, איש עסקים גדול שהתורה מתקיימת על ידך, דרשן הזוכה לקרב לב בנים לאביהם שבשמים, או מסייע ללומדי תורה בכל דרך שהיא – תמשיך לעסוק במה שהקב"ה בחר אותך לעסוק, ואל תחפש לעצמך תפקידים אחרים. הקב"ה רוצה אותך כאן, כי במה שאתה עושה – הנך הטוב מכולם!
אם תשאל: 'ותורה מה תהא עליה?' – תעשה כפי שנהג הרופא של ה'חפץ חיים', שבכל יום למד מספר שעות, ובהן השתדל להעמיק בלימודו, והקב"ה החשיב לו כאלו למד שעות רבות! ובלבד שלא ישכח שהוא חלק מהתורה, ולא יסטה מן הדרך.
(מתוך הספר 'משכני' פרשת במדבר)
