ר. צביון
"אשר מלאתיו רוח חכמה" (כח, ג)
סבא הסטייפלר היה מהיר מאוד בחישובי גימטריאות. בסוף ספרו על התורה 'ברכת פרץ' מופיע קונטרס שלם של גימטריאות מפסוקי התורה הרומזות לפירושי רש"י. סבא היה מחשב זאת במהירות רבה – בין העליות לתורה או בלכתו לישון. הוא היה מכין גימטריאות של השנה לשערים של ספריו וכן לכל ההזמנות לשמחות במשפחה. כל זה לא גזל מזמנו כלל ונעשה כבדרך אגב.
חניך נובהרדוק
בנובהרדוק עוצבה אישיותו של סבא ונבנתה דמותו המוסרית, ואף הנהגתו כל השנים היה כ'נובהרדוקאי'. סבא היה בעל ביטחון מופלג ולא האמין ברופאים ובטיפוליהם; רק על ה' שם יהבו. כבודו האישי לא היה בעיניו לכלום, הוא לא התייחס למראהו החיצוני ובז לכל העניינים מסוג זה.
סיפר לנו תלמיד חכם אחד: פעם נזקקתי לשמוע את דעתו של הסטייפלר בענין חשוב. הלכתי לביתו ומצאתי אותו עומד מחוץ לבית. הוא פנה אלי וסיפר לי מפתח הבית אבד, והאפשרות היחידה להיכנס הביתה היא דרך החלון. "ובכן, אני אתכופף, אתה תעלה על גבי, תיכנס דרך החלון ותפתח את הדלת"… הוא אמר זאת בפשטות גמורה עד להדמים, אבל אני מיאנתי לעשות זאת… לדרוך על איש קדוש כזה? היתכן?
עם זאת, סבא לא זלזל בכבוד התורה, כפי שאמרו חז"ל, שתלמיד חכם שיש רבב על בגדו חייב מיתה. בשמשו כראש ישיבה היה מגיע לשמחות תלמידיו ולשמחות משפחתיות כשהוא לבוש בפראק ובעניבה, וכן היה הולך כשמקל הליכה בידו, כדרך ראשי הישיבות באותה תקופה.
כשחדל מלשמש כראש ישיבה פסק מללבוש את הלבוש הרבני. עם זאת, כאן בארץ הוא גילה את ה'קפוטה', שמצאה חן בעיניו, וביקש לתפור לו כזו לשבת, באומרו כי נאה היא ומתאימה לכבד בה את שבת קודש. מלבדה היתה מונחת בארונו קפוטה נוספת שמישהו שלח לו, והוא ייעדה כבגד שבו יקבל את פני משיח צדקנו.
ללא גבאים וללא מקורבים
סבא השתדל שלא להיעזר באיש ולא הרשה שישרתוהו. לכן לא היו לו 'משב"קים" (משמשים בקודש), לא גבאים ואף לא 'מקורבים'. את כל ענייניו ניהל בעצמו. גם קבלת הקהל שהתקיימה בביתו מדי ערב התנהלה בלא עזרת מי שהוא.
סבא התעקש לשלם על כל דבר שנעשה בעבורו. בת דודתי מספרת כי נהגה לאפות חלות ולשלוח לו, אולם הוא סירב לקבלן עד שנתן לה כסף. התנגדותו להזדקק לטובותיהם ולחסדיהם של אחרים היתה נחרצת. רק לדבר אחד הסכים – לאחר פטירתה של סבתא ביקש שנכד יבוא לישון עמו בלילה כיון שאסור לישון בלילה ביחידות.
ובירכתיך בכל אשר תעשה
סבא ניחן בידי זהב והתמצא בכל העניינים. כל דבר שבור – כיסא שהתפרק, שולחן שהתנדנד, מדף שהתרופף, תריס שיצא ממקומו – את הכל היה מתקן בעצמו ובזריזות רבה. גם את התיקונים בביתנו ביצע – הוא היה מגיע עם כלי עבודה, דופק, מבריג, מנסר ומחזק לפי הצורך. פעם הגיע למסקנה כי יש לחסום את גרם המדרגות המוביל לביתנו כדי שהילדים הקטנים לא ייפלו, חלילה. החליט ועשה: הוא בא לביתנו עם מספר קרשים ומסמרים, ותוך זמן קצר עמד שער על תילו. השער החזיק מעמד שנים רבות. גם אצל דודותי היה מתקן מיטות שבורות ושאר דברים הצריכים תיקון.
פעם ניסה אחד מבני ביתו לתקן במקומו דבר מסוים, אבל סבא עצר בעדו: "בעבורך הרי זה ביטול תורה, אבל אני לומד גם בעת עוסקי בעניינים אלו, ואינני מתבטל מלימודי!"
כשאחי רבי אי"ש ורבי שלמה היו ילדים קטנים, בנה להם סבא ארון קודש קטן מעץ. בארון קודש קטן מעץ. בארון קודש זה הניחו ספר תורה מנייר. (היה זה ספר תורה שהביא רבי שמואל גריינמן מאמריקה לאבא בהיותו ילד). הוא גם לימד אותם איך מוציאים את ספר התורה בזהירות ומנשקים אותו… כמו כן הדפיס על לוח עץ את אותיות האל"ף בי"ת בכתב נאה וברור כדי שהנכדים ילמדו את צורת האותיות.
סבא היה מוכשר מאד גם באומנות הציור. כאשר הוציא דודי רבי שלמה ברמן את ספרו הראשון, צייר לו סבא את עמוד השער. בספרייתו נמצאו ספרים שנקרע בהם העמוד הראשון, וסבא טרח לצייר שער חדש מעוטר ומעוצב כדי לכבד את הספרים. אף לנכדותיו צייר לפעמים במחברותיהן. כשהרחיבו את בית הכנסת 'לדרמן', צייר סבא בעצמו את צורת האותיות על העמוד של בעל התפילה.
אורים ותומים
בעשרות שנותיו האחרונות נהיה סבא לתל תלפיות, והמונים החלו פוקדים את מעונו לברכה ולעצה. לצד גדלותו בתורה נודע שמו בכל רחבי תבל כאיש קדוש, בעל רוח הקודש ופועל ישועות. סבא לא שמע היטב, וקשה היה לשוחח עמו באריכות. (הוא חלה בילדותו, ומחלתו פגעה בחוש השמיעה. אמו נסעה עמו לטובי הרופאים, אך הם לא מצאו מזור; הם אף הודיעו לו כי שמיעתו תרד יותר ויותר במשך השנים, כפי שאכן היה). למרות זאת, זרם הפונים אליו הלך וגדל מאחר שנודע כי עצותיו הריהן כדבר האורים ותומים, וברכותיו – בבחינת 'צדיק גוזר, והקב"ה מקיים'. סבא עצמו התבטא פעם: "אני איש זקן מאוד, וברכותי באות מכל הלב היותי רוצה בכל לבי בטובת זולתי. אולי משום כך מועילות ברכותי".
מפני קשיי השמיעה של סבא רגילים היו להעלות את הבקשות על הכתב, וסבא היה קורא ומשיב בעל-פה. לפעמים רצה השואל להגיב ולהעלות צדדים נוספים, והיה כותב בפני סבא. כאן נוכחו הכל בהתמדתו העצומה של סבא: בעת שהלה היה כותב, שב סבא ללמוד בספר שלפניו, ואפילו רגע קט! גם בזמן הקצר שבין יציאתו של אדם אחד לכניסתו של הבא אחריו – שלא נמשך יותר מעשר שניות – היה סבא שוקע כל כולו בספר ומשנן את תלמודו, כמי שכמה שעות לפניו…
(הרבנית ר. צביון מתוך הספר 'בית אמי')