מאת: יעקב א. לוסטיגמן
רטט של התרגשות טיפס במעלה גבו של חיים כאשר נגעו גלגלי המטוס באדמת ארץ הקודש, כבר כמה שנים הוא לא ביקר בארץ ישראל, וגם כאשר ביקר הוא עשה זאת לצורך עסקים, כשרק זמן מועט נותר לו להתפלל על קברי צדיקים ולטייל בארץ האבות. את ילדותו הוא עשה בלונדון האפורה, ומאז נישואיו הוא מתגורר בסמוך לבית חמיו שבניו יורק. את רוב שעות היום הוא מבלה במנהטן הצפופה, אך אינו מוותר על שיעורי התורה הקבועים בבוקר ובערב.
הפעם הביקור בארץ הקודש שונה מתמיד. הפעם הוא לא מתכונן לעשות עסקים. את השבוע הקרוב הוא מתכנן לבלות בתפילה על קברי צדיקים, ובמעט הזמן שיוותר הוא יטייל קצת במסלולי הנחלים שבגליל ובגולן, או אולי בקניונים העמוקים שבנגב הצחיח.
ובכל זאת, משימה אחת נוספת עומדת לפניו. הוא חייב לבקר את חבר הילדות שלו, שלומי וייס. באחרונה הוא שמע ששלומי וייס, הפך להיות "הרב הגאון שלמה וייס" והוא עומד בראש רשת של כוללי אברכים בצפון הארץ. וייס הוא לא היחיד מבין חברי הילדות שלו שהפך לגדול בתורה, מבין הילדים היהודים שגדלו יחד אתו בלונדון יצאו כמה וכמה כאלו, אבל בכל זאת, הרב וייס מעניין אותו במיוחד. הוא זוכר את התקופה שהם היו 'טינג'רס', בני עשרה… וייס השיר מעליו אט אט כל סממן יהודי, עד שהפך לנער פרא מגודל שערות, משובץ בעגילים, ורחובי להחריד. כעת, כששמע שהוא הפך לגדול בתורה, הוא חייב לדעת מה גרם למהפך הקיצוני הזה בנפשו של הילד שאף פעם לא היה מבין הצדיקים שבחבורה…
אחרי שהתמקם בחדרו שבבית המלון הירושלמי, סמוך ונראה לעיר העתיקה, החליט יוסף שהוא יוצא לעיירה הקטנה שבצפון הארץ, כדי לפגוש את חבר הילדות שלו, ואולי גם לגלות את מה שהפך אותו לגדול בתורה. הוא נכנס למכוניתו השכורה ועשה את דרכו לצפון הארץ.
בית המדרש נראה שוקק חיים, אברכים זכי עיניים רכונים על ספריהם ולומדים בלהט של קדושה. המראה הזה אינו זר ליוסף האמריקאי. משחר ילדותו הוא פוקד יום יום את בית הכנסת. ובכל זאת, הידיעה ש"החבר הנושר" הוא הרב של כל אותם אברכים, גרמה לו לחוש בתחושת התרגשות מיוחדת כשראה את הלהט בו הם לומדים את התורה הקדושה.
בחלק הקדמי של בית המדרש, משמאל לארון הקודש המפואר, הוא פגש את הרב וייס. לחיצת יד החמימה שהעניק לו הרב, הבהירה לו שהרב וייס זוכר אותו מצוין, על אף שחלפו עשרות שנים מאז הם נפגשו בפעם האחרונה. הרב הציע לו לפתוח ספר ולהמתין עד שהוא יסיים להסביר לאברך המתקשה בלימודו את הסוגיה, ולאחר מכן הם ישוחחו בנחת בחדרו של ראש הכולל.
עם כניסתו לחדרו של ראש הכולל הבחין יוסף בתמונה גדולת מימדים של אחד מגדולי ראשי הישיבות בארצות הברית. הרב וייס לא בזבז זמן, וניגש ישר לעניין: "אני מניח שבאת עד לכאן כדי להבין מה גרם לשינוי העצום שהתחולל בנפשי" אמר והישיר מבט לעיניו של יוסף. "אתה רואה את התמונה של ראש הישיבה האמריקאי?, הוא האיש שהביא אותי למקום בו אני נמצא".
יוסף עשה אוזנו כאפרכסת והקשיב לסיפור המופלא שסיפר הרב וייס.
"היה זה זמן קצר אחרי שהחלטתי שמבחינתי המוצא שלי אינו חשוב, ואין לי שום קשר ליהדות. לא שנאתי את היהדות, אבל גם לא התחברתי אליה. הרגשתי כאילו לדבר הזה אין כל משמעות. כדי להשלים את השינוי, יצאתי מלונדון בה גדלנו והתחנכנו, ועשיתי את דרכי לארה"ב שם התיישבתי בניו יורק, באזור שאינו יהודי. למחרת היום כבר התחלתי לחפש עבודה, וכשראיתי מודעת את מודעת הדרושים הראשונה, לא היססתי והרמתי טלפון. היתה זו מודעה של חיפוש עובד ניקיון למוסד חינוכי, והחלטתי שעד שאתמקם ואמצא עבודה מכובדת, אוכל לעבוד גם בניקיון.
כשהגעתי למוסד החינוכי הבנתי שמדובר בישיבה חרדית. בהתחלה נרתעתי וחשבתי להימנע מזה, אבל בסופו של דבר החלטתי שאם היהדות לא אומרת לי כלום, הרי שאין סיבה שאברח ממנה. צעדתי פנימה מתוך החלטה שאני הולך לעבוד כאן, ולא להתחבר עם אף אחד. פשוט לעשות קצת כסף ולהמשיך הלאה בחיים.
כשנכנסתי פנימה, ואמרתי שאני בקשר למודעה של ה'דרושים', הפנו אותי לחדרו של ראש הישיבה. הוא היה אדם מאוד חכם, ומיד קלט אותי וראה במה דברים אמורים. "המשרה של עובד ניקיון כבר תפוסה" הוא אמר לי, "אבל אם אתה רוצה אני אשמח להציע לך עבודה אחרת". כששאלתי אותו באיזו משרה הוא מעוניין להעסיק אותי, כמעט התעלפתי לשמע התשובה: "אנחנו מחפשים רב לאחת הכיתות, אתה צריך לבוא לכאן מחר עם גמרא, מסכת בבא מציעא, ולהתחיל ללמד את התלמידים".
"חשבתי שהתקרה נופלת לי על הראש" מספר הרב וייס לחבר הילדות. "אני??? רב בישיבה??? הרי אני נראה כמו גוי… אפילו כשהייתי חרדי אף אחד לא היה חושב להציע לי כזו משרה מכובדת ומלאת אחריות. הוא בטח רוצה להחזיר אותי בתשובה" חשבתי לעצמי. "הוא יגיד לי לגלח את השיער ולגדל פיאות ואחר כך יזרוק אותי מכאן…".
"ראש הישיבה הבין את המתחולל בנפשי ואמר לי: "אתה לא צריך לשנות את הלבוש שלך. בוא לכאן מחר בבוקר, עם מכנסי הגי'נס, חולצת הטריקו ורעמת השערות. העיקר שאת החומר הלימודי תמסור כמו שצריך, ותתכונן כראוי לשיעור". כשהוא ראה שאני מהסס הוא התבדח, "אם אתה מתעקש אתה יכול לחפש עבודת ניקיון במקום אחר, אבל מה שחשוב לך זה הכסף, אז בוא לכאן מחר, תהיה לך עבודה קלה יותר ומאתגרת יותר, וגם המשכורת יותר גבוהה כמובן".
"עשיתי כדבריו" ממשיך הרב שלמה וייס. "הגעתי לישיבה והייתי "הרב החילוני". בהתחלה המשכתי להתנהג בחילוני אכלתי טריפות ולימדתי תורה. במשך הזמן חדר המאור שבתורה לתוך נשמתי, ואט אט התחלתי לשנות את דרכי. לא עבר זמן רב והייתי לבעל תשובה גמור. הפכתי לאדם חדש, ראש הישיבה נתן בי אמון שמעולם לא נתנו בי, בעיניו הטהורות הוא הבין שבתוכי שוכנת נשמה גבוה של יהודי שחפץ להידבק בלימוד התורה, ואכן בדרכו המיוחדת הוא הצליח להפוך אותי מאדם שאין לו שום קשר עם היהדות, לתלמיד חכם בעל ידע נרחב במקצועות התורה.
"בכל פעם כאשר אני מוסר שיעור בפני התלמידים" משלים הרב וייס את סיפורו, "כאשר מזמינים אותי להשתתף באירוע ולכבד אותו בנוכחותי, וכאשר מכבדים אותי בשל המעמד שלי כרב חשוב, אני יודע שבעצם אני לא שווה כלום. כל מה שיש לי זה הכל של ראש הישיבה הצדיק, אשר במבט של רגע קט, הוא חדר לעומק נשמתי ומשך אותי מהתהום הפעורה אל חיי הנצח".
הסיפור מתורגם מאידיש ומעובד מתוך הרצאה של המשפיע החסידי המפורסם הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א.