הגמרא במסכת מגילה (טז ע"א) מספרת, שכאשר ציווה אחשוורוש על המן שימהר לקחת את הלבוש והסוס ויעשה כן למרדכי היהודי היושב בשער המלך, והגיע המן למרדכי לעשות כמצוות המלך, חשב מרדכי שהמן בא לקחתו להריגה, ולכן נעמד להתפלל, והמן המתין לו עד שסיים את תפילתו ורק לאחר מכן אמר לו שהוא לקחתו כדי להרכיבו על הסוס וכו'.
שואל רבינו ה'בן איש חי' בספרו 'בן יהוידע': מדוע המתין המן עד שסיים מרדכי את תפילתו, ולא אמר לו מיד שהוא בא לקחתו ולהרכיב אותו על הסוס?
וכך הוא מסביר: המן לא רצה שמרדכי יתפלל מתוך שמחה, ולכן השאיר אותו בעצב ובדאגה עד שיסיים את תפילתו. כי ידוע ידע אותו רשע עד כמה גדול כוחה של תפילה מתוך שמחה, וכמה היא עדיפה לאין שיעור על פני תפילה שנאמרת מתוך עצבות חלילה.