יהודי אחד מתלמידיו הרה"צ רבי משה זאב כץ זצ"ל עבד בחנות של חלקי חילוף למכוניות. פעם הגיע לקוח לחנות לבקש חלק מסוים, אמר לו העובד הנ"ל כי כרגע אין להם את החלק הזה והוא יכול להזמין אותו עבורו מתל אביב, ומחר בעז"ה הוא יוכל לבוא לקחת.
הלקוח אמר שהוא אכן מעוניין בכך, אולם הדבר פרח מזיכרונות של העובד והוא לא ביצע את ההזמנה. למחרת הוא הגיע הלקוח לבקש את החלק, והעובד עמד במבוכה. הוא התבייש לומר כי שכח להזמין, ולרגע חשב לומר לו כי הזמין את החלק הנ"ל אולם הוא עדיין לא הגיע – אך מיד נזכר באחד השיעורים של רבו, שעורר על איסור שקר, והדגיש שאין זו סתם מידת חסידות, אלא כמו שאמרה תורה שאסור לאכול מאכלות אסורות וכולם נזהרים ומקפידים על כך בעוז, כך גם אסור לשקר.
הרהר העובד לעצמו, וכי אם היה מגיע מישהו ונותן לי לאכול בשר לא כשר חלילה, הרי בוודאי שלא הייתי מתחשב במחיר של אי הנעימות הזאת, ואפילו הייתי מוכן לספוג הפסד כספי גדול עבור כך. הוא הודה אפוא בפני הלקוח כי שכח להזמין עבורו את החלק.
ביקש ממנו הלקוח שהיום יזכור להזמין, ומחר הוא יבוא לקחת. אך למרבה המבוכה, באותו יום היתה החנות עמוסה, והעובד שוב שכח. למחרת, ראה את הלקוח נכנס לחנות, והחוויר כולו. מה יעשה עכשיו? האם יאמר שוב ללקוח כי שכח לבצע את ההזמנה? הרי הלה יכעס ויצעק עליו, ובוודאי יתלונן גם בפני המנהל, ומי יודע אם לא יפוטר בעקבות המחדל הזה.
הוא כמעט התפתה לתרץ את עצמו בפני הלקוח בתירוצים שאינם נכונים – אולם שוב הלמו בו הדברים ששמע מרבו: האם הייתי אוכל בשר לא כשר חלילה במצב כזה? הרי גם מול סכנת פיטורין לא היה הדבר עולה בדעתי!
הוא אזר עוז ואמר ללקוח: ממש לא נעים לי, אבל אומר לך את האמת: שוב פעם שכחתי…
תגובתו של הלקוח היתה בלתי צפויה: הוא הביט בפניו של העובד ואמר לו: אני רואה שאתה אדם אמיתי ולא מוכן לשקר בשום אופן. אם כך, מהיום אני סומך רק עליך, אני מבקש שרק אתה תטפל במכונית שלי, כי אני בטוח שאתה תמיד תאמר לי את האמת.
באותו יום ההזמנה בוצעה סוף סוף לשביעות רצונו של הלקוח, העובד זכה לקבל חיזוק רב בדרכו: מאמירת אמת לעולם לא מפסידים!
(גיליון 'ישמח משה')