מֵהלכות קריאת המגילה ומנהגיה
* חובה על כל יחיד לקרוא את המגילה בברכה, ומצוה לקוראהּ בציבור. וב'פורים המשולש' בירושלים – יש אומרים שלא ניתן לברך על הקריאה כי אם בציבור, ויש חולקים.
* הפוסקים דנים לגבי נשים, אם הן משלימות למנין עשרה לקריאת המגילה; אך מנין של עשר נשים בפני עצמו, לכל הדעות נחשב כקריאה בציבור לענין זה.
* מנהג ישראל בקריאת המגילה, שכל הקהל אומר יחד, בקול רם, את ארבעת 'פסוקי גאולה' אלו, המתחילים במילים: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה", "וּמָרְדְּכַי יָצָא", "לַיְּהוּדִים הָיְתָה", "כִּי מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ".
* מנהג ישראל מקדמת דנא, לרקוע ברגליהם על גבי הקרקע בעת קריאת שם 'המן' במגילת אסתר, להכות על גבי הרהיטים, ולהרעיש באופנים שונים.
הברכות על קריאת המגילה
* את הברכות שלפני קריאת המגילה, מברכים בין ביחיד ובין בציבור, אולם את הברכה שלאחריה מברכים רק בציבור. ויש שכתבו, שהיחיד יברך ברכה זו ללא שם ומלכות.
* לדעת השולחן ערוך, אין מברכים שהחיינו לפני קריאת המגילה ביום; ולדעת הרמ"א, מברכים. והמברכים, יכוונו גם על משלוח מנות וסעודת הפורים, ויש אומרים – גם על מתנות לאביונים.
* אָבֵל הנמצא בפורים בבית כנסת שאין בו מי שיודע לקרוא את המגילה כראוי, והוא יודע לקוראהּ כראוי – יקרא, ואדם אחר יברך שהחיינו להוציא את הציבור. ויש שנהגו, שהאבל מברך גם שהחיינו.
מֵהלכות כתיבת המגילה
* מהי מגילה כשֵׁרה? מגילה שנכתבה בדיו, על גבי קלף. וצריך 'שירטוט' לכל שורה ושורה, כספר תורה, ויתכן שצריך שהשירטוט יהיה 'לשמהּ'. ולדעת רוב הפוסקים, צריך לכתוב את המגילה לשם קדושת מגילת אסתר, כדין ספר תורה, ואף לומר זאת בפה לפני הכתיבה. ואם לא אמר כן, אלא הרהר כן בלבו – המגילה כשֵׁרה, אך באופן שמוכר אותה לאחֵר, עליו להודיע זאת לקונה.
* בכתיבת המגילה, יש להקפיד על דינים שונים של כתיבת ספר תורה; כגון 'היקף גויל', דהיינו שהאות תהיה מוקפת בקלף מארבע רוחותיה, ולא תהיה דבוקה באות אחרת.
* בכתיבת ספר תורה, מגילה, תפילין ומזוזות, חובה להעתיק את הנכתב מתוך כתב אחר, או על פי הקראת אדם אחר. ובנוסף, חובה לומר בפה כל מילה לפני כתיבתה.
* את שמות עשרת בני המן שבמגילה, מהמילה "אִישׁ" עד המילה "עֲשֶׂרֶת" – סך הכל 22 מילים – יש לכתוב באחת עשרה שורות, בנות שתי מילים כל אחת.