מספר הרב מרדכי מלאכי שליט"א: בשבוע החולף קיבלתי הזמנה לחתונה מידיד נעורים, ששם משפחתו אלישיב. החתונה נועדה להיות באולם יוקרתי, ולהזמנה היה מצורף כרטיס מפורט ובו מספר השולחן בו אשב. ידידי אף הוסיף בכתב ידו המוכר, שהוא ממתין לבואי.
הייתי שמח להשתתף בחתונה, אבל מכיוון שאני שרוי באבל על אבי הכ"מ, אני מנוע מלהשתתף בשמחות. תכננתי להרים אליו טלפון ביום החופה, לברכו ביום שמחתו ולשמוח עמו בקירוב הלב ובריחוק מקום, ועל מנת למנוע שכחה, הכנסתי תזכורת בטלפון הנייד ליום החופה בשעה 2:00 בצהרים.
התזכורת מילאה את תפקידה בזמן המיועד, אבל מכיוון שבדיוק אז הייתי בעיצומה של שיחה חשובה, דחיתי את השיחה ל'אחר כך', מה שאומר: אף פעם… הרי לא אתקשר אליו בשעה 4:00 כשהוא כבר יוצא לחופה.
בהמשך נכנסתי לחנות לחומרי בניין, ושם צדה עיני מתקן מסוים שיכול לסייע מאוד לאחת מבנותיי. התקשרתי לשאול אותה אם תרצה שאקנה אותו בעבורה.
למרבה הפלא, ממכשיר הטלפון בקע קול של גבר… לא פחות ולא יותר, ר' אלישיב ידידי על הקו, באופן לא מובן. הוא שמח לשוחח עמי, וציין ששמחה גדולה היא לו שזכרתי והתקשרתי לשמוח עמו ביום שמחתו. בירכתי אותו בברכות לבביות, החלפנו עוד כמה מילים של ידידות וסיימנו את השיחה הלבבית.
נדהמתי ממה שקרה. לא הבנתי מאיפה הוא נפל עליי באמצע הקנייה… עיון קצר במסך של הסלולרי הסביר הכל. שם בתי הוא 'אלישבע' ושם ידידי הוא 'אלישיב'. השמות מופיעים בזה אחר זה ברשימת אנשי הקשר וכך כאשר דפדפתי בין אנשי הקשר, טעו אצבעותיי בשורה אחת. במקום על 'אלישבע' לחצתי על 'אלישיב'!
זו טעות שעלולה לקרות לכל אחד בכל זמן, אבל לא זכור לי שבעשר השנים האחרונות התקשרתי בטעות לאלישיב במקום לאלישבע… רק בזמן המיועד, ביום חופת בנו בשעה טובה ומוצלחת, אינה הקב"ה לידי כביכול 'טעות' מוצלחת כל כך.
אבא רחימא שבשמים המבקש מאתנו שנהיה "אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה", צירף מחשבה למעשה באופן נפלא כל כך, ותזמן את שיחת הטלפון המתוכננת, לבל תלך חלילה לאיבוד!
(גיליון 'השגחה פרטית')