וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת (פרשת השבוע. כד, ה).
הרה"צ רבי זאב אידלמן זצ"ל למד בחברותא עם הרה"צ רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל. באחד הימים, בזמן לימודם המשותף, הגישו לפני רבי וועלוול כוס תה. התה היה כה רותח, עד כדי כך שלא היה מסוגל ללגום ממנו. כעבור דקות ספורות, משהתקרר מעט התה, נטל רבי זאב את הכוס בידו, בירך בכוונה והחל לשתות.
לפתע פנה רבי זאב לרעו וידידו רבי ראובן, ואמר לו: "כיצד תסביר זאת?! שרק לפני דקות אחדות התה היה כה רותח עד שלא הייתי מסוכל להכניסו לפי, ואילו כעת מבלי שעשיתי שום דבר, הוא כבר התקרר?
"אלא", הטעים רבי וועלוול אידלמן זצוק"ל, "כך טבע הדברים, כדי לקרר לא צריך לעשות כלום! כדי שהשתיה תתקרר יש רק לחכות ולשהות וכל הרתיחה עוברת מאליה!… העבודה וההשקעה היא כאשר רוצים לחמם את המים, אך בשביל לקררם, מספיק לא לעשות כלום"…
והנמשל ברור. נקודה זו לימדונו חכמי ישראל, כי העבודה שלנו היא לחדד, לשנן ולהחדיר שוב ושוב את היסודות הפשוטים לנו, את האמונה הבסיסית. רק בדרך זו נצליח להשריש בליבנו את האמונה ונזכה לחיות לאורה.
סיפר המשגיח הגה"צ רבי דן סגל שליט"א (מובא בספר 'אוצרותיהם אמלא'):
"כשלמדתי בישיבת פוניבז', שבתי באחד הלילות עם מספר בחורים לישיבה. בדרכנו עברנו סמוך לביתו של מרן הסטייפלער זצוק"ל. היה זה כאשר התגורר עדיין בדירתו הישנה, בה היתה ממוקמת בקדמת הבית חורשה קטנה, וממנה בקע קול מוכר של ניגון ערב ומעורר. כשהתקרבנו הבחנו בבירור, שהקול שנשמע ברקע הוא קולו של הסטייפלער הקדוש. לתומנו חשבנו שהוא הוגה באחת הסוגיות העמוקות שבש"ס. אך לא! לעינינו נגלה מחזה מדהים ומפעים במיוחד. הסטייפלער ישב על כסאו, עיניו עצומות וקולו הרוטט נשמע איך שהוא שר את י"ג עיקרי האמונה בניגון מיוחד: "אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא יחיד ואין יחידות כמוהו"… כך אמר קטע אחרי קטע, ברגש מיוחד שובה לב, שעורר אותנו מאוד לאהבת ה' ויראתו.
השתוממנו למראה עינינו; ראש קהילות יעקב שעיני הכל נשואות אליו, מי שזכה להרביץ תורה לאלפים ולרבבות בספריו המופלאים. איש אלוקים ששכינה מדברת מתוך גרונו. במה הוא עוסק? בשירת 'אני מאמין' ברצינות תהומית, בטהרת לב. אשרי עין ראתה זאת!…
כעין זאת, סיפר הגר"ד סגל שליט"א ששמע מד"ר גרינוולד מארצות-הברית: בהזדמנות מסויימת זכה ד"ר גרינוולד להיכנס אל חדרו של מרן הסטייפלער זצוק"ל. כשנכנס ישב ה'סטייפלער' כשפניו לכיוון הקיר, וגבו הופנה לכיוון הדלת, כך שלא הרגיש כלל בנכנסים לחדר. הוא ישב מרוכז, ואמר בקול רם קטע אחר קטע, את כל י"ג עיקרי האמונה, והסבירם וביארם באידיש אחד לאחד: "טַאטֶע אִיך גְלֶייבְּט מִיטְ'ן גַאַנְצְן הַאַרְץ… [אני מאמין עם כל הלב…] שהבורא יתברך שמו אינו גוף"…
מרן הגר"ש וואזנר זצוק"ל (כמובא ב'אוצרותיהם אמלא') סיפר שפעם ביקר בתחילת הלילה בבית מרן החזון-איש זצוק"ל. ה'חזון-איש' ישב בחצר שקוע בהבטה על כוכבי הלילה. הוא היה נתון בהתפעלות ודבקות מיוחדת מתפארת הבריאה ועיניו זלגו דמעות, עד שלא הרגיש כלל שהוא עומד אצלו….
*
וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת (פרשת השבוע. כד, ה).
ביאר ה'אבני אזל': על זה שישראל אמרו 'נעשה ונשמע', צריכים בני הנעורים שלנו להיות נכונים להקריב קרבנות. "נערי בני ישראל" צריכים להיות "ויעלו עולות"….
בכל הדורות הוצרכו בני הנעורים להתמודד בהתמודדויות לא פשוטות. היו זמנים בהם העלו לומדי תורה על המוקד. היו זמנים בהם נאסר ללמוד וספרי התלמוד הועלו באש, כך שלומדי הישיבות הוצרכו לדעת את הש"ס בעל פה, כי לא היו להם ספרים. היו דורות ש'יפיפיתו של יפת' נלחמה ב'אהלי שם'. היתה תקופת ה'ההשכלה' הארורה והיו דורות שבני הישיבות סבלו חרפת רעב, נאלצו לאכול 'ימים' או לישון בחנויות ולשמור על תכולתם מגנבים ופורצים. בזמנים מסוימים חטפו אותם לצבא, בזמנים אחרים זילזלו באלו שיושבים ולומדים כל היום. בדורינו לא עומדים הלומדים הצעירים בפני סכנת מוות, שריפה או עינויי אינקויזיציה. האוכל ניתן בשפע, הבחורים לנים בחדרי פנימייה נעימים וככל שיילמדו וישקיעו יותר- כך כולנו נעריך ונייקר אותם יותר, ועדיין, יש להם ניסיונות מורכבים, כאלו שלא היו מנת חלקינו שלנו, לא שלנו ולא של אבותינו.
מתעסקים הרבה ב'סור מרע', במלחמה עיקשת מול הטכנולוגיה, ב'חסימות' וב'קומה הכשרה'. הריחוק מהרע ומהרוע הוא הדבר הבסיסי, כפי שאנו מבקשים בכל בוקר "אל תביאנו לא לידי נסיון ולא לידי בזיון". אך לאחר מכן, אנו זקוקים להכרה פנימית עמוקה, ללימוד עצמי ולהבנה מדוע כשאף אחד אינו רואה, שומע ויודע, עלינו להתרחק מתחלואי העולם, מכל מה שהעולם שמבחוץ מציע לנו בלחיצה על כמה מקשים.
בכל דור ודור מתלבש היצר הרע במלבושים וצבעים מיוחדים ובכל דור צריך להתמודד מולו בדרכים המתאימים לו. אל מול כוחות ה'השכלה' השכלתניים, נלחם עולם הישיבות דרך הגיונות התורה העמוקים ומשמחי הלב של רבי חיים בריסקער זיע"א, עם ה'קצות' וה'נתיבות'. כאשר הכוחות החיצונים השפילו עד עפר את לומדי התורה וראו בהם 'בטלנים', הקים ה'סבא מסלבודקה' את ישיבתו, כשמרן הגרי"ס זיע"א אמר לו שמטרת הישיבה היא "להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו נ"ז ט"ו). כך נוצרה שיטת 'גדלות האדם'. בסלובודקה לימדו שהאדם הוא היצור הנעלה ביותר בתבל שנבחר לעשות את רצון בוראו, ולכן עליו להתנהג כאדם השוהה לפני המלך. רוממו את מושג ה'אדם' וממילא כל ההבלים שמסביב נמוגו והתאדו. בכל זמן ועת נלחמו עם היצר וחילותיו לפי שיטות המתאימות לזמן ולמקום, כשמעל הכל מתמקדים בתרופה המועילה ביותר, "בראתי יצר הרע- בראתי תורה תבלין".
כדי להתקרר ביראת שמים, אמר רבי וועלוול אידלמן זצ"ל, מספיק לא לעשות כלום…. כדי להילחם בעולם המדוחים הנוצץ שמציעה הטכנולוגיה, לא מספיק לחסום ולעצור את האפשרויות הטכניות להגיע לכל הסחי והמיאוס. כי מי שאינו מבין באמת, יכול תמיד לעקוף, להשיג, להחביא, לשקר את כל העולם ולרמות בעיקר את עצמו.
כדי לעצור את הרע קל-ההשגה שסביבנו, צריך להתחיל מהשורש. לדעת שיש בורא עולם, ללמוד ולהרגיש אמונה בסיסית. להבין מדוע אנו עבדי ה' ומדוע אנו חייבים לעשות את רצונו יתברך. להחדיר בלבבות אמונה חושית, לדעת שיש דין ויש דיין, יש עולם הבא, גן עדן וגהינום. מה מטרתנו עלי אדמות ושאנו, לפני שאנחנו 'בני ישיבות' ו'בני תורה'- אנחנו 'יהודים', החייבים בתרי"ג מצוות, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. ביטול תורה הוא איסור חמור. לדבר לשון הרע זה איסור דאורייתא. להביט לצדדים ולראות מראות מסויימים- זה איסור מהתורה. אלו דברים בסיסיים שכל יהודי, בכל הדורות, הבינו בפשטות וחיו לפי זה.
במוצ"ש האחרון ביקשתי מידידי הרה"ג רבי יעקב ישראל קניבסקי שליט"א, נכדו חביבו של מרן רשכבה"ג הגר"ח שליט"א, לשאול את מרן שליט"א האם בני ישיבות הנצרכים לכך, יכולים ללמוד ענייני אמונה בסיסית, לברר איך נברא העולם, לברר ש'יש אלוקים', מעמד הר סיני וכדומה, עניינים שמלמדים בדרך כלל כאלו שאינם שומרי תורה ומצוות, בסמינרים של 'ערכים' וכדומה. זה היה נוסח השאלה, ומרן שר התורה שליט"א השיב: כן.