את הסיפור הבא שמענו מבעלי המעשה, משפחת כהן מבני ברק. לולא שמענו אותו במו אוזנינו מפיהם, היינו חושבים כי מדובר בהגזמה, אך עם עובדות קשה להתווכח.
במשך שנים רבות, הרב י' כהן וזוגתו המתינו לזרע של קיימא. אי אפשר לתאר ולשער מה המשמעות של המתנה במשך שנים רבות לישועה. כך מצאו את עצמם, הרב כהן וזוגתו, הופכים את העולם, פשוטו כמשמעו, בניסיון נואש לזכות לילד. הם התפללו והתחננו לפני בורא עולם.
היה זה במוצאי תשעה באב ה'תשע"א. כאילו לא די באבל הכללי בעם ישראל ביום הנורא הזה, הצטרף לכך אבל אישי. אחד המומחים המובילים התקשר אליהם באותו לילה ובפיו בשורות קשות. "אני מצטער לבשר", אמר בקול מלא אמפתיה, "לפי הנתונים הנוכחיים אינני איש בשורה!".
מעבר לקו השתררה שתיקה של הלם. המומחה, שהרגיש את השתיקה הרועמת מפי בני הזוג, נאלץ לחזור על הדברים: "בדרך הטבע לא נראה שמשהו יועיל. מצטער, מחזק את ידכם!", הוסיף לפני שסיים, מנסה לעודד את רוחם…
עברו שבועות ספורים בניסיון להפנים את המציאות החדשה, בהתחזקות באמונה וביטחון למרות גודל הניסיון.
אחרי מספר שבועות, התגלגל לידיהם גיליון העוסק ב'תוספת שבת'. נכתב בו בשם רבינו האר"י הקדוש כי 'תוספת שבת' והפצת מעלתה, היא סגולה גדולה לפקידת עקרות ולישועות בזרע של קיימא. הם הרגישו שהגיליון התגלגל במכוון לידיים שלהם, כדי להאיר את הסגולה הבדוקה והמנוסה, גם כשכל הסיכויים אבדו מזמן… הם החליטו לנסות.
הם ירדו לפרטים הקטנים, איך מצליחים להיכנס לשבת ברוגע. אחרי דיון ממצה, יצא מתחת ידם דף שבו נכתב: 'החל מהשבוע, מקדימים קניות ליום רביעי. הניקיון עובר ליום חמישי, הבישולים לקירור – עוברים ליום חמישי בערב. להשאיר ליום שישי רק ניקיון סופי ובישולים אחרונים!' – הם רשמו ותלו על המקרר…
בשבוע הראשון, הם חשו לראשונה את חוויית הרוגע בעת כניסת השבת, את השלווה האופפת אותם ואת הבית כולו רגע לפני כניסת המלכה. שעת הדלקת הנרות מעולם לא היתה מרגשת ומרוממת יותר, כשמתכוננים אליה ברוגע. בזמן הדלקת הנרות, תפילת האישה בקעה מעמקי הלב: "וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, אוהבי ה' יתברך".
אחרי שבועיים של תענוג צרוף, המשיכו לשלב הבא: עידוד וחיזוק אחרים להצטרף. וכך, ב-ט"ז אלול ה'תשע"א, בני הזוג פרסמו מודעה בעיתון שבה נכתבו כמה ציטוטים מגדולי הדורות במעלת 'תוספת שבת', על גודל הזכות, על עוצמת החוויה ועל השערים הנפתחים בהקדמת קבלת השבת.
המודעה פורסמה. אין לנו מידע מה הייתה השפעתה בקרב הציבור, אבל אנחנו יודעים גם יודעים מה היא פתחה עבור בני הזוג… כאמור, המודעה פורסמה בתאריך ט"ז באלול תשע"א. את השורה הבאה, צריך לקרוא פעמיים ושלוש כדי להאמין:
ב-ט"ז אלול ה'תשע"ב, בדיוק שנה אחרי, האב עמד על יד הסנדק שמחזיק בתינוק הקטן, ואמר בדמעות של אושר: "ברוך אתה… להכניסו בבריתו של אברהם אבינו!". במתנת אהבה מבורא עולם, בני הזוג חבקו בן יקר, ונקרא שמו בישראל 'אברהם'.
השמחה הרקיעה שחקים, וגם המסר העולה ממנה: תוספת שבת היא מפתח עוצמתי במיוחד. גם כשהכול נראה סגור וחשוך, גם אז תוספת שבת פועלת חתירה של רחמים מתחת כיסא הכבוד, ויוצרת ישועות פלאיות יש מאין!
שנה וקצת אחר כך, האישה נזכרה כי הבטיחה שכשתיוושע בזכות תוספת שבת – תפרסם את דבר הנס, ותיידע את הציבור בדבר עוצמת הסגולה הנפלאה הזו.
בתאריך י' כסליו ה'תשע"ד, כשבנה אברהם היה בן יותר משנה, פרסמה מודעה נוספת שבה סיפרה על גודל הנס, לו זכתה בזכות הקדמת קבלת השבת. היא ריגשה את הקוראים בסיפורה האישי הייחודי והפלאי כל כך, תוך הוספת המלצה אישית למצפים לישועות, לנסות את הסגולה העוצמתית במיוחד…
ואז, תוספת שבת זיכתה שוב ובעוצמה.
שנה אחר כך, בדיוק מופלא, ב-י' כסליו ה'תשע"ה, בדיוק שנה אחרי הפרסום השני, בני הזוג שוב זכו למשש בידיהם את הפלא העצום והנפלא, את תינוקם החדש, הפעם הייתה זו בת…
הילדה נקראה בשם 'איילה'. האם המאושרת חובקת היום את אברימי ואיילה. פיה לא פוסק מלהלל ולשבח: "אה, ילדים של תוספת שבת, ילדים של תוספת שבת!".
(פניני עין חמד, מעובד מתוך דברי הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א)