אליעזר (לייזר) רוט
"ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח')
הרב טוביה פריינד מכיל בתוכו רבגוניות מיוחדת מאוד. מצד אחד הוא מפרסם חיבורים תורניים עוד מאז היה בן 17 בלבד, והרזומה שלו עמוסה בספרים שחיבר ומאמרים שכתב בשלל נושאים תורניים, מצד שני הוא סופר מן המניין בצוות כתבי 'המודיע', שם הוא מראיין יהודים באים בימים, רבנים חשובים ומחנכים ידועים, ובנוסף הוא גם משמש כעורך אחראי במכון 'פאר מקדושים', להדרת ספרי החסידות הקדמוניים, שהוא היה אחד ממקימיו, ושבאמצעותו זכה להוציא לאור למעלה מארבעים ספרי חסידות במהדורה חדשה ומאירת עיניים.
אחרי שהתאמצנו קצת, הצלחנו להשיג את הרב פריינד, ולמפרע גילינו את מה שכבר ידענו מלכתחילה: השיחה אכן היתה עמוסה בסיפורים מרתקים ומלאי חן, אלא שמפאת קוצר היריעה אנחנו נאלצים 'לחתוך בבשר החי' ולהביא רק את חלקם.
את השיחה אנחנו מקיימים, על רקע הוצאתו לאור של ספרו האחרון של הרב פריינד – 'שלמי ברכה', הלא הוא ספר הלכתי הכולל בתוכו דיונים ופסקי הלכה בענייני ברכת הנהנין, מתורתו של מרן רשכבה"ג הגאון רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל.
ספר זה, המתפרס על פני 1,000 עמודים מלאים וגדושים בפסקים ופנינים, הלכות והנהגות על ענייני ברכות, הנו חלק מסדרת ה'שלמי' שהוציא לאור הרב פריינד מתורתו של רבינו הגרש"ז זצ"ל.
עד כה הופיעו ויצאו לאור בסדרה זו הספרים 'שלמי מועד'; 'שלמי שבת' וכעת גם 'שלמי ברכה' כאמור, העוסק בפרקים המרכזיים שלו בנושאי: מאה ברכות, ברכות הסעודה, ברכת המזון, ברכת המזונות, ברכות היין, ברכת מעין שלוש, ברכות הפירות והירקות, ברכות הנהנין, ברכות הריח, ברכות הראיה והשמיעה, ברכות ההודאה וברכות המצות. הספר מסתיים בברכות שנברך לעתיד לבוא בקבלת פני משיח צדקנו.
כששוחחנו עם הרב טוביה פריינד, ביקשנו לשמוע מפיו בראש ובראשונה מה ראה להתמקד דווקא בתורתו של מרן הגרש"ז מכל גדולי הדור האחרון.
- האם היתה לכם הזכות להימנות על תלמידיו של מרן הגרש"ז זצ"ל? היית נוהג לגשת אליו עם שאלות?
"את השאלה זו כבר נשאלתי לפני 18 שנה, על ידי מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל", משיב הרב פריינד בחיוך, "היה זה כשהנחתי על שולחנו את הספר 'שלמי מועד', שהיה הראשון בסדרה זו. הגעתי למרן הגר"ע יחד עם הגאון רבי יוסף שוב שליט"א, מרבני העיר מודיעין עילית ומתלמידי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל. את הביקור ערכנו ב'אסרו חג' של פסח שנת תשס"ד. הספר יצא לאור בראש חודש ניסן באותה שנה, וכעבור שלושה שבועות הבאתי אותו אל מרן הגר"ע זצ"ל, שסנט בי בדרך חיבה ואמר לי: "עכשיו אתה מביא? אחרי שכבר עברתי על כל הספר?…"
באותה השיחה שאל אותי מרן זצ"ל את השאלה הזאת, האם הייתי תלמידו של מרן הגרש"ז זצ"ל? ביקשתי את רשותו לענות בסיפור חסידי, והוא הטה את אוזנו לשמוע מה בפי. וכך סיפרתי למרן זצ"ל:
"פעם התגלע ויכוח סוער בין הרבי רבי ברוכ'ל ממעזבוז זיע"א, ובין רבי שניאור זלמן מלאדי זיע"א, הלא הוא האדמו"ר הזקן מחב"ד, 'הבעל התניא'. הויכוח היה סביב איזו הנהגה שנהג מרן הבעל שם טוב הקדוש. הרבי רבי ברוכ'ל טען בכה וכנגדו טען 'הבעל התניא' בכה, עד ששלף רבי ברוכ'ל את 'הקלף המנצח' וטען לעומת הבעל התניא: 'איתי אתה מתווכח? הלא אני נכדו, בן בתו, של מרן הבעל שם טוב הקדוש!!!'
"נענה הבעל התניא והשיב על אתר: 'אכן צדקו דבריך, ואתה נכדו של הבעל שם טוב בגשמיות, אבל אני נכדו ברוחניות, משום שאני תלמיד תלמידו המגיד הקדוש ממעזריטש, וכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו, וממילא המגיד ממעזריטש הוא בנו ברוחניות של הבעל שם טוב הקדוש, ואני בנו ברוחניות של המגיד ממעזרישט, כך שאני נכדו של הבעל שם טוב ברוחניות!'…
"'והרי יודעים אנו שהרוחניות חזקה יותר מהגשמיות', הוסיף הבעל התניא להרצות את טענתו, 'וממילא אני 'יותר נכד' של הבעל טום טוב, ממך נכדו הרבי רבי ברוכ'ל'…
"על משקל זה השבתי למרן הגר"ע זצ"ל על שאלתו: 'אמת נכון הדבר! לא זכיתי להימנות על תלמידיו בגשמיות של רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל. יש תלמידים שנכחו פיזית בשיעורים שלו, ושאלו מפיו דבר הלכה. אבל אני תלמידו ברוחניות, כי אני מרבה לעסוק בתורתו'.
"מרן הגר"ע זצ"ל מאוד נהנה מהתשובה, והחל לטפוח על לחיי בחיבה, כדרכו בקודש. ואני הוספתי ואמרתי לו, שעל פי אותו חשבון הנני גם תלמידו שלו, של הגר"ע עצמו, כי אני מרבה להגות בספריו 'יביע אומר', 'יחוה דעת' ו'חזון עובדיה'. רבינו הגר"ע חייך והנהן בראשו בהסכמה. ובהזדמנות זו אציין את הזכות הגדולה שנפלה בחלקי, שמרן הגר"ע זצ"ל מצטט את ספרי בחיבורו הגדול 'חזון עובדיה'…".
- האם זכית לראותו בחיי חיותו ולשחר את פניו???
"אכן, ראיתיו כמה וכמה פעמים, והאמת שתמיד חשקתי להציג את שאלותיי בהלכה ואגדה בפני מרן הגרש"ז זצ"ל. אבי מורי יבלחט"א, הגה"ח רבי חיים פריין שליט"א, היה עולה רבות לביתו ושואלו. כשזכיתי לראותו באירועים, התקרבתי אליו ושאלותיי בפי, אבל כשהייתי מתקרב אליו, נסוגותי לאחור מרוב בושה ויראת הכבוד. מעולם לא העזתי לפצות פי ולשאול אותו שאלות. זכורני הצער הגדול שאחז בי, יחד עם כל כלל ישראל, כשנפל למשכב. כאשר ערכו יום תפילה לרפואתו ב'הר צבי', נדחקתי שם בין המתפללים הרבים, ובכיתי רבות לרפואתו".
- מדוע בחרת לעסוק באופן מיוחד דווקא בתורתו של מרן הגרש"ז יותר מכל גדולי הדור האחרון? באותה מידה יכולת לבחור להיות 'תלמיד ברוחניות' של כל אחד מאותם ארזי הלבנון אדירי התורה, שנסתלקו מעמנו בעשורים האחרונים…
"זה התחיל במאמר אחד שפרסמתי ב'המודיע', שבו ליקטתי שביבי פסיקותיו. היה זה שלוש שנים לאחר פטירתו של מרן הגרש"ז, הייתי אז סופר צעיר, וחיפשתי לכתוב חומר חדיש ומעניין, וכמובן משנתו של גדול הדור שנסתלק לפני שלוש שנים, היא בהחלט 'חומר מעניין'. התחלתי בפסקים בהלכות חנוכה ממשנתו של מרן הגרש"ז. מי שעמד באותם ימים לימיני, היה בנו הגאון רבי ברוך אויערבאך זצ"ל. התגובות היו נלהבות מאוד, הביקוש היה עצום, ומאחר וכבר היה לי קשר בריא ושוטף עם הגאון רבי ברוך זצ"ל, החלטתי להמשיך עם עוד מאמר ולאחריו עוד אחד, עד שפרסמתי סדרה של ארבעים מאמרים ממשנתו של מרן זצ"ל".
- באיזה שלב הפכו המאמרים שהתפרסמו בעיתון, לספרים מודפסים ומושקעים עם כל ה'מראי מקומות' והתוספות על כל המשתמע מכך?
"היה זה ב'צום גדליה' תשס"ד. בשעה שש בבוקר העיר אותי צלצול טלפון. האיש שמעבר לקו שאל אותי אם אני זה שכותב את המאמרים על הגרש"ז, משעניתיו 'הן', סיפר שהוא בוגר ישיבת 'קול תורה' ומעוניין להיפגש איתי.
"בפגישה התברר לי כי הוא יהודי חשוב בשם ר' משה מוריס, איל הון ומחשובי הקהילה החרדית בלונדון.
"'בוא נדבר תכל'ס', אמר הרב מוריס. 'בחודש ניסן הקרוב אחגוג בעז"ה בר מצווה לבני, ואני רוצה שהמאמרים שלך יהפכו לספר שיחולק בבר המצווה כמזכרת.
"'עוד חודש תדווח היכן אתה עומד', הוא אמר והמשיך לעיסוקיו, כשהוא משאיר אותי מבולבל ובעיקר נרגש, מהעובדה שהמאמרים הללו עתידים להפוך בקרוב לספר של ממש.
"ניגשתי למלאכה שבסיומה יצא לאור הספר 'שלמי מועד'. מאז ועד היום הופיעו ויצאו לאור בסדרה זו הספרים 'שלמי מועד', 'שלמי שבת', וכעת גם 'שלמי ברכה'. ספרים אלו כבר נדפסו בעשרות מהדורות ובאלפי עותקים, וכמובן שכל הפרויקט העצום הזה נזקף לזכותו של הרב משה מוריס שליט"א".
- השאלה שהיא אולי הכי מעניינת בכל השיחה הזאת, היא השאלה שכל אחד בוודאי שואל את עצמו… הרי ב-כ' אדר א' השנה, ימלאו 27 שנים להסתלקותו מעמנו של מרן הגרש"ז זצ"ל. איך אתה מצליח למצוא חומר חדש מתורתו שלא נדפס עד כה? זה הרי פלא גדול, הגרש"ז היה מוקף ברבנים ומורי הוראה שחרדו למוצא פיו ולכאורה הכל כבר הודפס זה מכבר
"זאת בהחלט שאלה מעניינת, והתשובה שלה מעניינת לא פחות: מרן הגרש"ז היה מאוד מדקדק במילים שכתב בתשובותיו. הוא לא היה כותב את דבריו כלאחר יד, אלא היה מדקדק בכל מילה, ולכן היה כותב קודם כל טיוטה, ולאחר מכן היה מעתיק את תשובתו לדף אחר בצורה מסודרת ובגרסה הסופית…
"את הטיוטות הללו הוא היה צובר אצלו, ומדי פעם היה מבקש מנכדו-משמשו-חביבו הג"ר אהרן גולדברג שייקח אותם לגניזה. הנכד שפיקח היה, גנז את הטיוטות הללו בבית אוצרותיו, וכך הוא צבר עם השנים כמות אינסופית של תשובות שכתב רבינו זצ"ל בכתב ידו.
"ה'גניזה' הזאת היתה המקור לחלקים ב' ו-ג' של שו"ת 'מנחת שלמה', והם גם מקור לעשרות רבות של תשובות המופיעות בספרי ה'שלמי'. כמובן שלבד מכך אני גם בוחן ומחפש כל ציטוט של רבינו הגרש"ז שציטטו תלמידיו, ואדרבה, העובדה שהם העלו על הכתב, כל אחד במקום אחר ובהקשר אחר, הניחה לי בקעה להתגדר בה, ללקט ליקוט אחר ליקוט ולסדר את הדברים בסדר נכון, שיאפשר לכל לומד לעיין בספר ולמצוא את אשר איוותה נפשו".
- מן המפורסמות היא העובדה שמרן הגרש"ז היה עוסק באופן מיוחד בהלכות 'ברכת הנהנין', והלכות אלו היו חביבות עליו מאוד. בוודאי הגעת בעבודת המחקר שלך ללא מעט חומר מענין בנושא זה…
"מרן פוסק הדור הגרש"ז, היה ידוע כאיש שהקיף את כל התורה כולה, וקצת קשה לומר עליו שהיה עוסק במיוחד בנושא זה או אחר, כי הוא עסק בכל מקצועות התורה יומם ולילה.
"ששבת קודש היה יום חמדתו – הרי הוא הדריך להגאון רבי יהושע נובירט זצ"ל את כתיבת ספרו 'שמירת שבת כהלכתה' ועטרהו בהערות ופסקים רבים.
"כן היה ידוע כ'איש טכנולוגיה', שחקר רבות בעולם זה, כדי לדעת הלכה למעשה על בוריה, כמו המקרר, המזגן ועוד.
"הוא היה 'איש רפואה' ועסק רבות בהלכות רפואה, ופסקים רבים הורה לצוות הרפואי מביה"ח שערי צדק. הוראות רבות מובאות בשמו באנציקלופדיה 'רפואה בהלכה' של פרופ' הרב שטיינברגר.
"אך המיוחד בהלכות ברכות, כפי ציינתי בהקדמת הספר 'שלמי ברכה', שמלבד שהיה רבינו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל הוגה תמיד בהלכות ברכות, הרי שלפעמים היה קובע שבוע או מספר ימים ללימוד קבוע במסכת ברכות ובהלכות ברכות. ובהזדמנות אחת התבטא ואמר: 'בעת זו שעסקתי בהלכות ברכות, חישבתי ומצאתי קרוב למאה ספקות בהלכות ברכות הנהנין'…
"פעם נכנס אל מרן הגרש"ז אויערבאך תלמיד חכם, שחיבר ספר שלם על דיני ברכות הנהנין, אמר לו מרן זצ"ל: 'לו הייתי מעלה על הכתב בשעתו, את ראשי הפרקים של כל הספקות והחקירות הרבות שעורר רבי דוד בהר"ן זצ"ל בהלכות ברכות, ניתן היה לערוך מהם ספר שלם…', שכן כמעט בכל יום לאחר התפילה נוהג היה רבי דוד להרצות בפני הגרש"ז שאלות וספקות חדשים, שהתעוררו לו בדיני ברכות הנהנין. אלה היו ספקות גאוניות, המחושבות לפי סברות הראשונים ושיטות הפוסקים…
"ואם הזכרנו את הגאון רבי דוד בהר"ן ועיסוקו בהלכות ברכות, נציין שכאשר היה רואה דבר מאכל הוא לא היה מבחין בצורתו הגשמית, אלא מיד הטרידוהו מחשבותיו בשאלות ההלכתיות השונות בנוגע לברכותיהם. ובראות הגר"ד בהר"ן (ויש שסיפרו דבר זה על אחיו הגאון רבי זלמן בהר"ן) יהודים שבים עם סלים עמוסים בידיהם, היה מתפלא: מדוע מהלכים הם בשלווה ללא כל דאגה? כיצד ינהגו בענייני ברכות והקדימה בהן? מדוע הם אינם מוטרדים? כיצד הולכים בשלוה ויודעים מה לברך?!…
"זכיתי שהספר מעוטר במאות הארות והנהגות, שכתב חתנו של מרן זצ"ל, הגאון הנודע רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל, שמרוב חיבתו העלה וכתב עלי גיליון, בהיות שהוא זה שעורר ועודד להרים ולשאת משא קודש זה של הלכות ברכות, במשנת חותנו הגדול הגרש"ז זצוק"ל. ובהסכמתו על הספר 'שלמי שבת', מעיד על אורחותיו והלכותיו של חותנו, מרן הגרש"ז אויערבאך בהלכות ברכות, בכתבו: 'כל ימיו ושנותיו היה חוקר ודן רבות בבירור הלכות ברכות, וזכור לי שכל מוצאי שבת היה מעיר שאלות שנתעוררו בברכות. וכל בית ישראל נשענים על פסיקותיו והוראותיו, ומפיו אנו חיים ומימיו אנו שותים'.
"שמעתי מהגרז"נ גולדברג זצ"ל, שחמיו מרן הגרש"ז זצ"ל, היה הוגה בתורת ברכות בעמקי הלכותיה, לומד ומלמד, מבאר ומחדש, כך היה מעורר גם על מצוות הלבבות שבברכות, שייתן האדם את דעתו ואת הרגשת לבו לברך את ה' הנכבד בכוונה, ולבל יברך אדם ברכות ה' כמצוות אנשים מלומדה. ולפעמים כשהיה נשאל בימי הרחמים והסליחות: במה ראוי להתחזק כדי שיהיה זוכה בדין של מעלה? היה מייעץ להתחזק בכוונת הלב באמירת הברכות!
"בהזדמנות אחת הטעים הגרש"ז את דבריו ואמר: 'הרי בעניינים שבין אדם לחברו, אנחנו לא רואים שאדם מנסה להיזכר אם הוא כבר אמר 'תודה רבה' לחבר שעזר לו בעניין כלשהו, וכל אחד זוכר היטב מתי הודה לחברו, ומתי מוטל עליו עדיין להודות על טובה שגמל לו מאן דהו.
"לעומת זאת, בברכת הנהנין, אנחנו לא פעם רואים שאדם עומד ומנסה לחכך בזכרונו האם כבר בירך ברכת המזון, האם כבר אמר ברכת 'שהכל' וכדו', וזה פלא גדול, למה כשהוא אומר לחברו 'תודה' הוא זוכר זאת היטב, אך כשאומר תודה למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, נשמט הדבר מזיכרונו כעבור רגע או שניים?…
"ברור שהדבר נובע מכך, שאדם לא חושב את המילים שמוציא מפיו כשהוא מברך את הקב"ה, ומכאן אנחנו רואים ומבינים עד כמה נחוץ הדבר להתחזק בכוונת הלב, בשעה שמברכים ברכת הנהנין!
"הגאון החסיד רבי חיים ברים זצ"ל, היה רגיל לעורר אברכים שיראו ויתבוננו כיצד רבנו הגרש"ז זצוק"ל מברך ברכת 'שהכל' על כוס מים, באומרו שניתן לראות מזה כיצד מדברים עם המלך, ולוואי שהעיסוק בהלכות אלו ישפיע עלינו, שנוכל לאחוז באפס קצה הנהגה נוראה ונשגבה זו, לכוון כוונה אמיתית בכל ברכה שמוציאים מהפה, ולזכור לפני מי אנחנו מברכים, בשעה שאנו אומרים את הברכות הללו".
