מזל טוב – לפני כשנה נולד לנו נכד! (ואם לא הספקתם לאחל מזל"ט בלידה, תאחלו ליום-הולדת…) אנחנו מתגוררים בבני-ברק, והברית הייתה אמורה להתקיים בישוב הפסטורלי 'מיצד' שבגוש-עציון.
יום קודם שכרתי רכב גדול ומפנק, כזה שיוכל להכיל בנוחות גם את חמותי המבוגרת עם העוזרת הפיליפינית שלה, וגם מזון לסעודת המצווה. הברית הייתה אמורה להתחיל בשעה 01:00 בצהריים אבל יצאנו מאוד מוקדם, כי רצינו להספיק לפני זה לנחם אבלים בישוב 'טלז-סטון', ועוד להגיע לברית מוקדם.
עד הכניסה לטלז-סטון הייתה הדרך חלקה ונעימה, אך לפתע הרחנו ריח חרוך חזק. תוך שניות החל עשן סמיך לצאת ממכסה המנוע! בסייעתא דשמיא כבר היינו בשער היישוב. עצרנו מיד והוצאנו את כל הנוסעים מהרכב בזריזות.
במשך כל אותו זמן הלך העשן והתגבר. לאחר שמילטנו את הנפש הזדרזנו להציל גם את הרכוש במהירות – ובפרט את המזון שאמור לשמש לסעודת המצווה… כעבור שתי דקות כבר היה חלקו הקדמי של הרכב אפוף להבות, ולא חלפו יותר מעוד שתי דקות עד שכל הרכב בער כ"מדורת ל"ג בעומר"…
***
הלב התמלא בהודאה ושמחה שיצאנו מהאירוע בשלום, אבל מהר מאוד קלטנו שעכשיו אין לנו זמן לשמוח אלא צריך לראות איך מתארגנים הלאה… אנחנו עומדים בצד הכביש עם אישה מבוגרת בת תשעים בלי עין הרע + סעודת ברית וכל מה שעומד לרשותנו זה רכב-שרוף…
דבר ראשון התקשרנו לחברה שהשכירה את הרכב, על מנת שתדאג לנו לרכב-חלופי. אבל בינתיים חלף זמן מאוד יקר עד שקלטנו שהדרך הכי מהירה תהיה לקחת מונית. השעה כבר הייתה 12:30 אך גם מונית לא הצלחנו להשיג.
טלפונים לפה וטלפונים לשם – ואנחנו עדיין תקועים בצד הדרך באותו מצב. שום דבר לא זז – חוץ מה'טויוטה' הישנה שלפתע הגיחה מולנו.
הנהג מספר לנו שהבת שלו עדכנה אותו על המשפחה שנתקעה בשערי היישוב, והוא חושב שיש לו פתרון לבעיה: "סעו לשלום – המפתחות בפנים!"
היינו המומים. למה שניקח לו את הרכב? הוא לא הכיר אותנו, מעולם לא ראה אותנו ולא שום דבר. רק שמע על אנשים במצוקה והחליט מיד כיצד לפתור להם את המצב. מכיוון שברירה טובה יותר לא ניצבה באופק, הכנסנו את האנשים לרכב, העמסנו את הציוד והתארגנו לנסיעה. נכון. היה יותר צפוף מאשר ברכב הקודם – אבל "טוב הכלב החי מהאריה המת".
לקחנו מהאיש המתוק הזה את מספר הטלפון שלו ויצאנו לדרך. השעה 2:00 בצהריים ואנחנו מגיעים למקום הברית. הגענו אחרונים כי האירוע כבר היה אמור להתחיל שעה קודם לכן – אבל חיכו לנו…
***
האירוע המרומם מאחורינו ואנחנו חוזרים לטלז-סטון כדי להחזיר את הרכב. אני מודה לבעלים באופן נרגש. באמת – הוא הציל אותנו! אבל הוא לא מתחיל להבין על מה אני מדבר, הוא מסביר לי באמת ובתמים – וגם מצליח לשכנע אותי – שהוא נהנה מההתרחשות, הרבה יותר ממה שאני נהניתי!
הייתכן?!
-"כן! יש לנו במשפחה מצב רפואי מסוים ואנחנו מחפשים זכויות בנרות. אני מודה לכם שהמצאתם אתם לנו את הזכות הנפלאה הזו!"
לא יאמן! עזבתי את הבית שלו עם תחושה שלא הוא זה שפתר עבורי בעיה רצינית אלא להיפך: שאני הוא זה שפתרתי עבורו בעיה רצינית. פשוט כך.
***
טוב. עכשיו צריך לחזור מטלז-סטון לבני-ברק. אני מתחיל לבדוק את סדרי התחבורה במקום ופתאום אני פוגש אדם מוכר. שכן שלנו מבני-ברק שעבר להתגורר בטלז-סטון:
אוהו! מה אתם עושים פה?" – הוא מתפלא.
אני משתף אותו במאורעות היום המופלא הזה והוא מיד קובע בשבילנו: "אתם חוזרים עכשיו הביתה עם הרכב שלי". הוא לא חושב פעמיים, ולא נותן לנו לחשוב אפילו פעם אחת. זהו. מחר הוא בלאו-הכי מגיע לבני-ברק לקניות, ואז הוא כבר יקח מאיתנו את הרכב בחזרה.
זה היה טוב מידי בשביל להיות אמיתי, אבל זו האמת על עם-ישראל!
(נשלח ע"י נתן לנדשטיין – בני ברק, גיליון 'איש לרעהו')