ביום ראשון השבוע היה לי מצב רוח ירוד מאוד. אין זה נעים לי לשתף, על מה ולמה נפלו פניי, אבל מה שאני כן יכול לומר, זה שאפשר לדעת מה הם התנאים החיצוניים של האדם, אבל לא מה הוא מרגיש.
תראו אותי, ה' חנן אותי באשה טובה ובילדים נהדרים. לפני הצהריים אני עובד כר"מ בישיבה ויש לי פרנסה כדי הצורך, ועם כל זה הרגשתי מועקה גדולה בגלל כמה עניינים. דברים שהם לא סוף העולם, אבל כידוע גם דברים שבאמצ ע העולם עשויים לבלבל את הראש כהוגן, להעציב ולצער.
הייתי טרוד כל כך עם המועקות שסבבו אותי, עד שעזבתי את הכולל של אחרי הצהריים באמצע הסדר. לא הייתי מסוגל להתרכז. המיני-דיכאון הלך ונמשך, ולמחרת, במקום לקום כהרגלי בחמש לפנות בוקר, לא היה לי כוח לקום, ורק בשעה שבע התנתקתי בכוח מהמיטה.
יש לי מנהג קבוע, להדליק בכל יום נר לעילוי נשמת רבי שלמה בן יוטא מקרלין זי"ע. אני מרגיש קשר מיוחד לצדיק, והוגה בדברי תורתו בתדירות גבוהה. ביום שני כשהדלקתי נר שטחתי תחינה, "ה' תעזור לי. תאיר לי את העיניים ותשמח אותי".
כך יצאתי מהבית.
ליד הבית שלי פועל בית הכנסת אורחים. יהודים נכנסים רעבים ויוצאים שבעים, וזאת חינם אין כסף. לפני חצי שנה הבחנתי שיש בחור מבוגר כבן ארבעים, שמגיע לשם בקביעות ולוקח לו צלחת אוכל למקום העבודה שלו. מכיוון שאני גר קרוב ורואה אותו הרבה, התחלתי להקדים לו שלום. "בוקר טוב אח יקר", אני קורא לכיוונו, אבל הוא טומן ראשו בצלחת, לפעמים מסתכל לעברי ונד בראשו ולפעמים גם זה לא.
לא התייאשתי. חשבתי לעצמי, מי יודע איזו נפש קרובה יש לבחור הזה? כדאי שידע שיש מישהו בעולם ששמח לראות אותו.
והנה באותו יום שני אני יוצא מהבית, פוגש את הבחור המבוגר והצלחת בידו, וקורא לעברו כמו תמיד: "בוקר טוב אח יקר!" והוא, מה הוא עונה לי? "בוקר טוב ומבורך!"
כל כך התרגשתי מהשינוי, שאמרתי לו, "איזו זכות יש לי שאתה עונה לי!".
"תבין", ענה לי הבחור, "זה לא שיש לי משהו נגדך, זה פשוט עניין של מצב רוח. אתמול לא היה לי מצב רוח לענות לך". "וכי אינך יכול לענות בוקר טוב כשאין לך מצב רוח? גם כשמרגישים פחות טוב, עדיין אפשר לברך לשלום". הוא הסתכל עליי ככה מלמעלה למטה, ואמר לי, "אתה מדבר? תראה אותי ותראה אותך. אני לוקח אוכל מבית התבשיל, בלי בית ובלי משפחה, ואתה יש לך הכול. בית, אשה וילדים. אתה גם ר"מ בישיבה. איך בכלל יש לך רשות לדבר על מצב רוח?"…
לא עניתי לו ישירות לשאלה. אחד הסודות הגדולים של בני האדם, זוהי העובדה שהם עשויים לככב בשיא ההצלחה, ולסבול ממצב רוח איום ונורא. איני חושב שהרשות להיות מסכן שמורה רק לאנשים מסוימים, אבל לבחור אמרתי: "אתה צודק, אבל תדע שיש כל מיני דברים שיכולים לצער".
"אם אתה מדבר ככה", עונה לי הבחור, "זה סימן שאף פעם לא למדת מה זו אמונה. לך תלמד מה זו אמונה ואז כבר לא תדבר שוב על דברים קטנים, שמוציאים לך את המצב רוח. תראה אותי. התחלתי ללמוד קצת אמונה, וכבר יש לי מצב רוח".
המפגש הקצר בינינו הסתיים. אני חושב שכל השיחה הזו לא ארכה יותר משלוש דקות, אבל בשבילי זה היה מענה מושלם לתפילתי. כל כך ביקשתי מה' שישמח אותי, והוא באמת שימח אותי והאיר לי את העיניים.
כל אותו היום כבר נראה אחרת.
(גליון השגחה פרטית פר' משפטים פ"ב)