הרב ישראל ליוש
"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ"… (כ"ב, כ"ד)
שונה היא מצוות נתינת הצדקה ממצוות הלוואה: בעוד מצוות הלוואה צריכה להיות בפני עדים, כפי שאמרו חז"ל שהמלווה שלא בעדים הוא אחד מהשלושה הצועקים ואינן נענים, ואילו בנתינת צדקה, דווקא הנותן בסתר, שלא בפני אדם, משובח יותר, כדכתי' "מתן בסתר יכפה אף".
מובא בשם הגר"א, וגם בספר 'גן רוה' כתב כן, שענין זה מרומז בפסוק הנזכר: "אם כסף תלוה", כאשר אתה מלווה כסף, "את עמי" עליך לעשות זאת בפני העם, היינו בפני עדים. אך "את העני" – כאשר תעסוק בענייני צדקה, "עמך" – עליך לעשות זאת בסתר, בינך לבין עצמך, כדי שלא יתבייש העני.
הגאון רבי צבי הירש שפרבר זצ"ל, רב קהילות אנגליה, היה מבאר בסגנון זה את הפסוק "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים", אתה ה' עושה צדקה מובחרת, שהרי בסתר היא, המקבל אינו יודע מי הנותן, ופעמים אף מתכחש לזהות הנותן האמיתי, באומרו "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה", "ולנו בושת הפנים" -הצדקה שאנו עושים, פעמים שהיא גורמת ל'בושת פנים' למקבלים, כי אם היא אינה 'מתן בסתר', הרי יידעו המקבלים מי הנותנים ויתביישו…
***
אמו של אברך מארץ ישראל, נזקקה לטיפול רפואי דחוף ומציל חיים בארצות הברית. כאשר הגיעו לארצות הברית, נכנס האברך לביתו של האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, וסיפר לו את סיבת בואו לארצות הברית.
"הטיפול בודאי יעלה כסף רב…?!" – נענה האדמו"ר, ומיד שלשל את ידיו לכיסו, הוציא משם 10 דולר ומסרם לאברך שהתפלא מאוד על המתנה הזעומה שקיבל, אך לא אמר מילה…
לאחר שהאם סיימה את הטיפול, ניגש בנה למשרד בית החולים על מנת להסדיר את התשלום, ולפליאתו נאמר לו שהתשלום כבר נפרע ואין צורך לשלם כלום. בירור קצר שערך העלה, כי מיד בתחילת הטיפול הופקד ע"י האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל סכום כסף רב שהספיק לכיסוי כל הוצאות האשפוז והטיפול…
***
מהסיפורים הבאים נלמד על שכרם הרב של נותני צדקה בסתר, מידה כנגד מידה, גם השכר הגיע אליהם בדרך מסתורית ופלאית…
כך סיפר הגאון רבי זאב איידלמן זצ"ל על אביו רבי אברהם זצ"ל:
"חוק היה בעיר בה גרנו, שבימות החורף המושלגים על כל בעל בית לנקות את הרחוב הסמוך לדירתו, ופקחים היו מסתובבים ומפקחים, שאכן בעלי הבתים ממלאים את חובתם. לנו היה פועל ערל שזה היה אחד מתפקידיו, אלא שבאחת הפעמים, כאשר ירדו גשמים אחר השלג והרחוב התלכלך מאוד בבוץ, היה אותו ערל שיכור ולא ניקה את הרחוב כתפקידו, ובדיוק אז ביקרו הפקחים ומצאו את הרחוב שכנגד ביתנו מלוכלך והטילו על אבי עונש כמה ימי מאסר.
"בני המשפחה ניסו בכל ההשתדלויות לבטל את עונש המאסר המביש, אך כל ניסיונותיהם עלו בתוהו, ובערב שבת באו שוטרים להוציא את העונש אל הפועל, ולקחת את אבי לבית הסוהר. אמי ניסתה לשכנעם שהיא תיאסר במקומו, אך הם סירבו, בטענה כי עליהם להביא למאסר את מי שהוטל עליו העונש ואין להחליפו באחר. בלית ברירה ארגנה אמי לאבי חבילה עם מאכלים לשבת ולימים הבאים, כדי שיהיה לו מה לאכול בבית הסוהר.
"אבי הוכנס לבית הסוהר, וישב שם בחברת גזלנים, גנבים ופושעים. מיד כאשר ראו הפושעים את החבילה שבידי אבי, רצו להתנפל עליו ולגוזלה ממנו, אלא שאז באורח פלא קם בריון אחד וצעק: 'מי שיגע באיש הקדוש הזה, רע ומר יהיה גורלו!'… האסירים פחדו ממנו פחד מוות, ומיד הניחו לאבי שלא הבין כלל מי הוא הבריון שכה מגן עליו…
"לאחר שנרגעו הרוחות, ניגש אותו בריון אל אבי, ושאל אותו: 'הרב זוכר אותי…?' -'לא, אינני זוכר אותך…!' – ענה לו אבי. 'אתה זוכר שפעם הגיע אל העיר שלכם קבצן מצורע, וכשרצו להיפטר ממנו החליטו בני העיר שאף אחד לא יארח אותו בביתו, ואתם חיכיתם אחרי התפילה שכולם יילכו לביתם, ואז כשאיש לא ראה הזמנתם אותו לביתכם, טיפלתם בו והאכלתם אותו עד שהבריא?…'.
"'כן, אני זוכר את הסיפור!' – ענה לו אבי – 'ואיך זה קשור אליך…?' –'אני הוא הקבצן הזה!' – ענה לו הבריון, 'ומה מעשיך כיום?' – שאל אותו אבי, 'כיום אני 'מתפרנס' מגניבת סוסים, ובגניבה האחרונה תפסו אותי ולכן אני עתה כאן…'.
"כששב אבי לביתנו סיפר את הספור בהתרגשות, ואמר שהתקיים בו הכתוב 'שלח לחמך על פני המים…'".
***
"שש שנים שירתתי בקודש בישיבת 'תפארת ציון', במינויו של מרן ה'חזון איש' זי"ע" – מספר הרה"ג רבי אברהם הורביץ זצ"ל – "והחזו"א אף הוסיף לי מעט כסף מהכספים שבידו, על המשכורת של הישיבה שהיתה דלה.
"לאחר הסתלקותו של מרן החזו"א זי"ע, המשכתי לקבל את הסכום הנוסף בכל חודש מקרן שהוקמה לאחר פטירתו, ונוהלה בידי גיסו הגר"ש גריינמן זצ"ל.
"לאחר זמן קצר, עדיין בשנת האבל על מרן ה'חזון איש' זי"ע, ישבתי ולמדתי בביתו, ולאחר חצות הליל נקראתי לבוא לאחד ממקורבי החזו"א שגסס, כדי להיות אצלו בזמן יציאת הנשמה. רק אני, הרופא ועוד אדם אחד היינו שם, ואכן כעבור זמן מה יצאה נשמתו בטהרה. הורדתי יחד עם האדם השני את הנפטר מהמיטה על הקרקע, האדם השני הלך ואני נשארתי עם הנפטר זמן רב לבדי…
"לאחר המקרה הזה, פסקתי מלקבל את תוספת השכר מקרן ה'חזון איש', או אז הוברר לי שהכסף שהייתי מקבל כל השנים, היה מאותו אדם שזכיתי לטפל בו אחר פטירתו, ואף אחר הסתלקותו של ה'חזון איש' המשיך לתרום עבורי את הכסף בסתר, בלי שאיש יידע כי הוא התורם, ומן השמיים גלגלו שאני אהיה ביציאת הנשמה שלו, ולא אהיה כפוי טובה ואגמול לו חסד של אמת, ולפחות אחזיר לו מעט על רוב הטובה שגמל עימי בסתר כל השנים!".