"וביום השביעי תשבות" (כג יב)
הגאון הצדיק רבי יהודה צדקה זצוק"ל, ראש ישיבת 'פורת יוסף', נסע פעם לצורך מצוה במונית ביום שישי ערב שבת קודש. תוך כדי נסיעתו שומע הוא במכשיר הקשר האלחוטי, שממשרד התחנה מציעים לנהג נסיעה בין עירונית בליל שבת קודש. מתחילה סרב הנהג ואמר שזה כבר לאחר שעות עבודתו… אך כששמע את המחיר הגבוה שמציעים על כך – 600 ₪, נאות לקבל את ההזמנה, רחמנא ליצלן.
הרב צדקה הזדעזע על חילול שבת קודש. הוא ביקש מן הנהג מקרב לב שלא יחלל את השבת, הוציא מכיסו סכום של 600 ₪ במזומן, הושיט לנהג והטעים, כי הנה מוכן הוא לשלם לו את מלוא הסכום שיפסיד בביטול ההזמנה!
הנהג ישב מופתע כאינו מאמין! הוא הסתכל ברב ובכסף חליפות, והתרגש עד מאד מנכונות של הרב להוציא סכום נכבד שכזה בשביל שמירת השבת שלו…
הוא תפס בידו של הרב בהתרגשות גדולה נישקה בכל לב, ובדמעות בעיניו הבטיח מכאן ואילך, לשמור את שבת קודש בכל מחיר! את הכסף לא הסכים בשום אופן לקחת!
מאז אותו מקרה הנהג התקרב ונקשר מאד אל הרב, עד שנהפך לבעל תשובה גמור. כל ביתו ומשפחתו חזרו עמו, והוא זכה להקים דורות ישרים מבורכים יראים ושלמים, לתפארת שבת המלכה.
*
כבוד קדושת האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל, בעל 'שפע חיים' ו'דברי יציב', שתה את כוס התרעלה בימי השואה הנוראה במלואה. הוא איבד את משפחתו שנעקדו על קידוש השם באושויץ, והוא עצמו עבר שבעת מדורי גיהינום במחנות, כנודע.
יום השחרור מן התופת היה ביום חמישי בשבוע, בעודם נוסעים באחת מרכבות המוות, שהסיעו הנאצים ימח שמם בסוף המלחמה במהירות מטורפת, אל תוככי גרמניה. לפתע נגלה לעיניהם גדוד חיילים אמריקנים מצוידים בטנקים ובתחמושת רבה. הם נבהלו ונטשו בפתאומיות כך את הרכבת על הפסים, ברחו לכל עבר ונעלמו כולם.
היהודים הנותרים שלדי עצמות, שרידים מוצלים מאש, התהלכו באותם ימים בעצבות ובייאוש נורא, לאחר שאיבדו את משפחותיהם, ולא ידעו לאן לפנות, כאשר רוב מנין ורוב בנין של יהדות פולין והונגריה, חרב בעדם. בליל שבת קודש הראשון שלאחר השחרור, כשעדין בגדי אסירים לגופם, ובקושי החזיקו החיות באפם, החליט הרבי הקדוש לערוך את שולחנו הטהור!
כשדיבר על כך עם היהודים הניצולים, הסתכלו אלו עליו כמי שהשתבשה דעתו. מה שייך עתה במצב שכזה לערוך טיש? בקושי הצליח למצוא מנין של יהודים, שבאו להשתתף בשולחן השבת, אך כל זה לא הפריע מאומה את עבודת הצדיק, שכידוע יצא משם כארי בגבורתו, והחליט להקים את בית ישראל מעפרות הכבשנים, ולרומם קרן התורה וקרן השכינה הקדושה.
כדרכו במשך כל אותם חודשים ארוכים שבמחנות העינויים, שלא לשנות אף לא כקוצו של יו"ד ממנהגיו בקודש, המשיך גם כאן באותה שבת. הוא החל את שולחן השבת בנוסח 'שלום עליכם' המקובל בידו מבית אבא ברודניק, בגארליץ ובצאנז המעטירה, בהתלהבות אש קודש ובבכיות נוראות, החל לומר את תפילת 'ריבון העולמים'…
בהגיעו לתיבות התפילה: "כי הדלקתי נרותי והצעתי מיטתי" וכו', הנאמרות בנעימה מיוחדת בבית צאנז, התרגש מאד. לפתע עלה על השולחן וברוב בכיות הפך את המילים, ואמר: "כי הדלקתי מיטתי והצעתי את נרותי"… הוא הסביר את דבריו [כידוע, דרכו בקודש היה מרובה בתפילה הרבה, ועושה פלילות עם קונו, כגמול עלי אמו]: "אף על פי שהדלקתי את מיטתי… כולם בכבשן האש! אף על פי כן הצעתי את נרותי, הנני מכבד את השבת כהלכתה!". וכך המשיך בהשתפכות הנפש שעה ארוכה מאוד, וחזר על המילים הללו שוב ושוב, תוך שהוא צועק ומכריז: "רבונו של עולם! אף על פי שהדלקתי את מיטתי, כנ"ל, אין לי שום טענות עליך חלילה, והצעתי את נרותי1" וכו'…
אמרתו הקדושה הזו, התפרסמה חיש בין כל יהודי המקום, התרגשות גדולה אחזה בניצולים, כששמעו על ה'טיש' הנורא שנערך בליל שבת, ולמחרת ביום השבת כבר הגיעו כמה מאות איש, להשתתף עם הצדיק בתפילות השבת ובסעודותיה.
*
הרב הקדוש רבי יוחנן מקרלין זצוק"ל, ביקר כמה פעמים בארץ הקודש. באחד מביקוריו עשה שבת אחת בעיר הקודש טבריה ת"ו. שם, בתוך קהל עדתו חסידי קמאי, ערך את שולחנותיו ואת תפילותיו, בקלויז העתיק דחסידי קרלין שבטבריה, שנרכש שנים רבות לפני כן, על פי הוראתו וציוויו של אדמו"ר הזקן בעל בית אהרן זצוק"ל, בהיותו בית מקודש ונעלה, שבו שכן הרב הקדוש הרבי ר' מענדלי מויטבסק זצוק"ל, בעל 'פרי הארץ', אחר שעלה לארץ הקודש.
מנהג המקום מקדמת דנא היה, להתעטף כל הקהל בטלית בתפילת מנחה של ערב שבת קודש, עד לאחר תפילת ערבית, כפי שהנהיג שם הרב הקדוש מויטבסק, על פי מנהג חסידי רייסין. [וכפי שנהוג עד היום בכמה קהילות קדושות כנודע, ונרמז במכילתין (שבת כה:) עיין שם. לאחר מכן הונהג כן גם בכל קהילות דחסידי קרלין בארץ הקודש].
כאשר עלה ובא הרבי הקדוש בלוויית צאן מרעיתו, אל בית המדרש לתפילת מנחה של ערב שבת, התקבל שם בכבוד גדול. אך הוא לא היה מעוטף בטליתו, כיון שלא היה נוהג להתעטף בטלית לקבלת שבת. כשראו הגבאים שאין עמו טלית, ניגשו לפניו בחרדת קודש והגישו לו טלית להתעטף, כמנהג המקום.
הרבי הקדוש נאחז התרגשות למראה מנהג קדוש זה, הוא נרעד קלות ונענה ואמר: "לא ידעתי מנהג זה, ולא הכנתי עצמי לקראתו… בשביל קיום מנהג מקודש כזה צריך אני להכנה רבה… הייתם צריכים לומר לי זאת לפני כמה שעות כדי שאתכונן היטב לזה!"…
ומי יבוא בסוד קדושים?
(מתוך הספר 'טיב המעשיות')
