"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"
מחשובי מורי ההוראה, ומן העומדים על משמרתם לענות שואליו דבר, הינו הגאון רבי יצחק ווייס שליט"א, מטובי וחשובי גידולי ישיבת פוניבז' ומי שיצק מים וזכה לשימושה של תורה בהוראה, אצל מרן בעל 'שבט הלוי' זצוק"ל, ושימש כמו"צ בבית ההוראה דיליה. הרבה דלה מבארו של רבינו, התחקה אחר אורחותיו – ונצר את אשר חזה על לוח לבו.
ביריעה זו, דלינו אנו מתוך הדברים, עובדות והנהגות אשר העיד הגאון רבי יצחק ווייס שליט"א, ששמע או ראה בעצמו – ויהיו הדברים להחיות עם רב:
"שמעתי ממנו שלמד בכולל בירושלים, והיה מימון של הכולל לנסוע לכולל, ובשביל לחסוך את דמי הנסיעה שהיו נחוצים לו בשביל לחם לאכול, היה הולך כל יום כ-3/4 שעה לכל צד ברגל, והיה משנן את תלמודו. בימינו אנו, אברכים הולכים ללמוד בכולל, ומדברים בפלאפון ואינם מתכוננים לתלמודם, כמו שראוי וצריך. ויש להזכיר את זכותה הגדולה של הרבנית ע"ה, שביזתה עצמה על דברי תורה, והמצב בבית היה בעניות נוראה, וכפי שאמר לי בנו ר' יוסף שלא היה מה לאכול ומה ללבוש, והיו תופרים בגדים מטלאי בגדים משומשים של אחרים, והרבנית ע"ה ממש ביזתה עצמה להביא לחם לאכול, כדי שרבינו יוכל להגות בתורה.
"היקף הידיעה שלו במכמני תורה היתה מופלאת ביותר, ועד התקופה האחרונה לחיי־חיותו, ראו את השליטה שלו בש"ס וראשונים באופן מפליא. כשהיה רבינו זצ"ל נשאל שאלה, היה משיב על אתר עם המקור לזה, בבהירות נפלאה; וידע לצטט רש"י וראשונים שנראים זניחים עד סוף ימיו בע"פ.
"נכדו שאל אותו, איך ניתן לזכור כל כך הרבה, ועוד בכזו בהירות? ענה לו רבינו זצ"ל, שבזה שלומדים בחשק ואוהבים את הלימוד – קונים את הלימוד. והוסיף רבינו שיש תנאי מוקדם לזה: שאין מפסיקים בלימוד, ואין מפסיקים את הרציפות בין לימוד ללימוד.
"וגם זה העיד על היקף ידיעתו: עד שנת תש"מ עוד לא היה בית הוראה, ורבינו זצ"ל היה עונה בעצמו כל יום אחה"צ במשך כשעתיים, והיה תדיר שכמאה אנשים שואלים אותו ביום אחד בכל מיני תחומים, ולכולם ענה בזריזות ובטוב טעם על שאלתם.
"פעם הגיע לאנגליה לפגישה עם רבני אנגליה, וכל אחד שאל את מה שיהיה נצרך לו בקהילה שלו. שאלו אותו בתוך כשעתיים שאלות קשות בד' חלקי שו"ע, וענה ברוגע ובבהירות תשובה לכל אחד ללא שנצרך לעיין בספר.
"דגש מיוחד שם על הרבצת תורה, ונתן לזה חשיבות מיוחדת. אמר לי פעם שהורה לצאצאיו שהולכים לשמש ברבנות, שלא יתעסקו בעסקי הציבור וכו', אלא כל מגמתם תהיה להרביץ תורה ויראה. בכל פעם שנסע למנוחה, גם כשהיה במצב שהיתה אסורה עליו כל התאמצות, חיפש איך ניתן למסור שיעור בכל יום.
"הייתי איתו במנוחה לפני כ־40 שנה בירושלים, ואיך שהגיע בדק היכן הוא יוכל למסור שיעור, ובין מנחה למעריב מסר בכל יום שיעור לפני באי בית הכנסת. כך גם בסוף ימיו, כשנסע לנוח על יד בית מדרשו בירושלים, מסר בכל יום שיעור.
"הדבר היקר בעולמו – היה הזמן. ישיבה מירושלים באה להיבחן אצל רבינו זצ"ל, באיחור של רבע שעה, ורבינו זצ"ל התלונן שהם 'גנבו' לו את הזמן היקר לו…
"גם אופן הרבצת התורה שלו, היה מלא חינוך והכוונה. כך למשל, כרגיל היה שגור על לשונו של רבינו זצ"ל בבואו לצטט דברי פוסק, לומר 'אדוננו' כ'אדוננו הש"ך', וכשהיה דן בדבריהם הקדושים, היה אומר 'עפר אני תחת כפות רגליהם', ואני בעניי. ואף פעם לא הפסיק ממנהג זה, לדבר בהכנעה על רבותינו זיע"א. ויש לציין שהחיד"א כותב, שטוב שיש ראשי תיבות לרמב"ם, שאחרת היו קוראים לו 'המימוני' שאינו דרך כבוד כל כך, ואצל רבינו היה מקריא כל קדמון שהיה מזכיר עם תוספת חשיבות".
תפילה
"ראשית יש להקדים, שבתפילה זכינו כולנו לראות בכל השנים איך שרבינו התפלל איתנו, ואת הכוחות שהשקיע בתפילה ובצורתה, שתהיה בישוב הדעת, בנחת ובנועם, ובחשיבות מיוחדת התייחס רבינו לנושא התפילה בבית מדרש, גם בימים שהתפללו בכדי להגיע בשמו"ע עם הנץ החמה, לא הקפיד רבינו על זמן הנץ החמה, אלא שם דגש שהתפילה תהיה בנועם ובמתינות, אף שאיחרו את זמן הנץ ב־10 דק' וכדו'.
"זכיתי להיות לידו בתפילה 40 שנה בשבת ויו"ט, ותמיד תמיד התפלל בכל החשק וההתלהבות, ראו שמשקיע הרבה כוחות בתפילה, על אף שהיה מאוד טרוד בישיבה ובהרבצת תורה והוראה, ולא רק שזה לא בא על חשבון התפילה, אלא זה היה משולב אחד בחברו. ניתן לראות גם מתשובה שכתב בעצמו, והודפס ב'שבט הלוי' חלק ז' סימן א', בענין אחד ששאלו על כך שיש לו חשק גדול בתפילה, אך הלימוד והחסד שעושה מפריעים לו את התפילה, ובין הדברים כתב וז"ל:
"'אך הגאונים הגדולים והצדיקים האמיתיים, זכו שזה וזה נתקיים בידם, וידוע מה שהעידו בשם מרן החת"ס, שאמר על עצמו שזכה להתפלל כל תפילותיו בכוונה ובדמעות, וידוע כזה גם מדודי זקני הגאון הקדוש מהר"י גרינוואלד זי"ע אב"ד סאטמר, שמעיינות הדמעות שלו היו פתוחים לעולם, וכל תפילותיו בלהט קודש, וכן זכיתי לראות גאונים אמיתיים בהרבצת תורה וגם בעסקי ציבור והנהגה, ובכ"ז ממש כל תפילותיהם בדבקות ובהשתפכות הנפש, והקב"ה יתן גם חלקינו עמהם, ויתרבו בנו שעות תפילה כאלה. איברא יש עוד תקנה להשלים ענין הנ"ל, שיתבודד לפעמים בינו לבין עצמו ורק לנוכח ה' עיניו – וזה ע"ד 'קומי רוני בלילה שפכי כמים לבך נוכח פני ה" וגו', והיינו כשהוא רק נוכח פני ה', וזה מסוגל מאד לפני אבינו שבשמים שירחם על נשמתו, ויקבל תפילתו ודמעתו ברחמים, ובדוק ומנוסה הוא אצלינו מנעורינו – ויהי רצון שיתרבו שעות כאלה', עכ"ל.
"יש לציין, שעל אף שכאן זה היה מקומו והיו ממתינים לו, היה תמיד מקדים ובא קודם התפילה, והרבה פעמים היה מהעשרה ראשונים בבית המדרש. תפילתו היתה במתינות ובדקדוק, כל מילה ברוגע. היה רגיל לבכות ב'אהבת עולם' וב'אהבה רבה' בכי של תפילה והתרגשות, וגם בשבת קודש ובימים טובים, היה תמיד בוכה ומתפלל בכל כוחו.
"אמר להגה"צ רבי אליהו אליעזר דסלר, המשגיח בישיבת פניבז', שסיבת הצלחתו בחייו שגדל בתורה, הוא בגלל שהקפיד מימי הבחרות על תפילה בישיבה בקביעות, וגם אח"כ התפלל תמיד בישיבה. יש לציין שרבינו לא עשה עד יומו האחרון מנין בביתו, ובמסירות שאינה מצויה השתדל לבוא ולהתפלל בבית מדרשו!
"אף זאת נאמר, שכל שנותיו של רבינו זצ"ל לא נתנמנם אף פעם בתפילתו, תמיד התפלל בחשק ובהתלהבות גדולה. גם בת"ב אמר שעות קינות ללא שנתנמנם לרגע. אפילו שלא חרג ממנהגו והשכים קום, בסוף ימיו כשחשש מעייפות היה קם ועומד ומחזיק עצמו להמשיך את התפילה בהתלהבות".
השכמת הבוקר
"רבינו זצ"ל הקפיד בעצמו, והיה מאד מזרז על השכמת הבוקר, והרבה פעמים דיבר גם ברבים על הענין של 'קומי רוני בלילה' – שלימוד תורה ותפילה באשמורת הבוקר – יש להם חשיבות מיוחדת. ועד סוף ימיו לא הפסיק מהרגלו לקום באשמורת הבוקר.
"כבר לפני ל' שנים עורר על כך, שלא יודעים את גודל החשיבות באמירת 'תיקון חצות', שגם על זה עורר איך מבטלים במחי יד דינא דשו"ע, לומר 'תיקון חצות' בכל ליל. אח"כ היה אומר קצת תהילים, ולומד בספר 'אורחות צדיקים', שמבחרותו קיבל על עצמו להגות בו בכל יום כ־10 דק' וכמעט עד יומו האחרון החזיק בהנהגה זו. ואח"כ היה מתחיל את סדר לימודו.
"היתה לי פעם קביעות עם חברותא בהשכמת הבוקר בבית מדרש, ונכנס פעם רבינו וראה אותנו לומדים. בת שחוק עלתה על פניו ואמר לי שהוא מאד שמח מכך, אח"כ דאג שיתנו לי עליה לתורה, כאות הוקרה ושמחה, על כך שקבעתי ללמוד בבית מדרשו באשמורת הבוקר"…
מידותיו הנפלאות
"זכינו לראות את הנהגת רבינו זצ"ל, במידותיו הנפלאות עם כל אחד ואחד, ללא שחישב את דרגתו.
"היתה לו שמחה והארת פנים מיוחדת, לכל אחד שאמר לו חידוש או דבר הלכה נכון, והיה מעודד את האומר לומר בבטחה. כו"כ פעמים שהיתה שאלה שהיו צריכים לעיין מחדש בסוגיא, לראות מה הלכה ומה להורות, והיתה לו שמחה לשמוע מה ואיך אחרים למדו את הסוגיא, ומה עלה בחכתם.
"בגלל שהוא היה טוב עם כל אחד, לכן בכל פעם שהיה מריבה בין אחרים וניסה כל אחד לקחתו לצידו – היה נזהר בכל מיני זהירות לכבד כל אחד, וממש היה כאסקופה הנדרסת לכל אחד ואחד…
"בנו ממלא מקומו, הגאון ר' חיים הזכיר, שהיה איתו שבעים שנים, ולא שמע ממנו מילת גנאי על אף אחד! היתה לו הנהגה נפלאה, שכל שם שהיה מזכיר – היה מיד מוסיף את מעלתו, היה ת"ח, ירא ד', עוסק בצרכי ציבור בנאמנות, וכדו'.
"ויש להתבונן בהנהגה זו, שאנו רואים אחר – אנו רואים את הצד השלילי שלו, וזה בגלל שטמון בתוכנו פחד שמא מעמדנו נופל בכך שהשני יותר טוב מאיתנו, ואילו רבינו עבד על עצמו, והשריש בתוכו מידת העין־טובה והשמחה במעלתו של השני, בצורה יוצאת מן הכלל!".
ממנו תצא הוראה
"אמר לי שמרן ה'חזון־איש' הוא רבו המובהק לכל דבר, וממתי שהגיע לבני ברק עד פטירתו של מרן החזו"א זצ"ל, במשך כ-7 שנים כסדר היה מדבר איתו בכל נושא שהיה לו, והיה מתייעץ איתו בכל דבר ודבר. אמר לי שהחזו"א זצ"ל לימד אותו איך ניגשים לכל ענין, ואיך מעמידים הלכה למעשה, והוא גם לימד אותו לחשוב ולהורות לבד.
"מרן החזו"א זצ"ל אמר לתלמידו רבי פייבל שטיינברג זצ"ל, על רבינו בזה הלשון: 'דער יונגערמאן קען ד' חלקי שו"ע'. [האברך הזה יודע ד' חלקי שולחן ערוך]. יש להתבונן שמדובר כאן על מה שהחזו"א קורא 'ידע' בד' חלקי שו"ע, ולא על ידע של גרסה, ומדובר כאן בשנות צעירותו ממש, וכעין זה כתוב ב'יקר סהדותא' שנתן לו רבו הקדוש, רבי שימעלה ז'ליכובר זצ"ל שהוא בקי בטורים ב"י ונו"כ.
"רבינו זצ"ל מסר עצמו להעמיד את ההוראה בקרן רמה. היתה לו אחריות מופלגת כשהסמיך את תלמידיו, ולא הסכים להסמיך גם אם למדו אצלו את דרכי ההוראה, אלא אם עברו הרבה שנים ממתי ששמשו אצלו. שמעתי שאמר פעם על אחד ששימש כאן בבית ההוראה לפני שנים: 'נכון שהוא תלמידי, אבל כבר עברו הרבה שנים, ואיני יכול לקחת אחריות היום על ההוראות שלו, כיון שאינו מחזיק איתי קשר, ואיני יודע מה ואיפה הוא אוחז'.
"מצד אחד היה רבינו נזהר בקביעות שלא ישנו כלום מן העבר, ומאידך כשהבין שהדבר נצרך – פעל להכניס גם דברים חדשים, עם שימת לב ודגש שלא ילמדו לדברים אחרים.
"כדוגמא אציין, שפעל רבות להחדיר את בדיקת המחשב למנוע טעויות בס"ת כיון שהתוודע לכך שגם אחר בדיקת מגיה ישנם טעויות. ובתחילה התנגדו רבים לכך, ורבינו ביקש לעשות בדיקה מדגמית בהרבה ס"ת, ובבדיקה נמצא כי 82% מהס"ת היו פסולים ורק 18% היו כשרים. ואז החליט רבינו שחייבים עפ"י דין לתקן שכל הסת"ם יעברו בדיקת מחשב, וב"ה אין היום מקום שמשתמשים בסת"ם ללא בדיקת מחשב, שמונע הרבה פסולים בסת"ם, וחייבים לציין כפי שהיה רגיל רבינו לומר תמיד, שבדיקת המחשב אינה במקום בדיקת מגיה, אלא כעזר נחוץ לצידו.
"כמו"כ הקים את משמרת סת"ם, ללמד את הסופרים את ההלכות שנוגעות להם, והעמיד את תלמידיו החשובים, הרבנים הגאונים רבי משה שאול קליין ורבי יעקב מאיר שטרן שליט"א שילמדו את הסופרים, עד שהיום כמעט כל סופר בקי בהלכות סת"ם, שפעם רק רבנים ידעו. רבינו גם פעל רבות להחדרת לימודי טהרה בכוללים בכל החוגים, ובזכותו התרבתה טהרה בכלל ישראל".
(קטעים מתוך המודיע י"ב אייר תשע"ה)
