מסופר, שפעם אחת פנה אל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א יהודי מבוגר, ואמר לו כי בחולשתו אינו מסוגל לצאת לבית הכנסת, ושאל באיזו תפילה הכי כדאי שיתאמץ לצאת לבית הכנסת וכו'. השיב לו הגר"ח בפשטות: מדוע אינך יכול להתפלל בבית במנין? תבקש מאנשים שיבואו, ובוודאי יסכימו. גם אני ביקשתי להתפלל בבית, ותמיד יש לי מנין, בין בחול ובין בשבת…
סיפר נכדו של הגר"ח קניבסקי שליט"א, שאמר לו זקנו הגר"ח שליט״א, כי הוא נוהג תמיד לומר לפני קריאת שמע את התיבות
"קל מלך נאמן" (כדין האומר קריאת שמע ביחיד), שמא כשהחזן יסיים "ה' אלוקיכם אמת" הוא יהיה עדיין באמצע ק"ש. אמר לו נכדו: הרי תמיד מחכים לסבא בסוף ק"ש? ענה הגר"ח: אני לא יודע שמחכים לי…
מסופר, שאדם עז פנים נכנס פעם לחדרו של אחד מגדולי האדמו"רים בבני ברק ושאלו בחוצפה "מי שמך?! מי התיר לך לשבת על כס המלוכה ולקרוא לעצמך רבי?". ענהו האדמו"ר בשפלות רוח "את האמת אומר לך, אף לי הייתה קשה קושיא זו בעת שפתחתי את בית מדרשי, והלכתי לשאול בעצת מרן ה"חזון איש" זי"ע, השיב לי ה"חזון איש" תשובה מפליאה "בימינו אנו, כל מי שמחזק אחרים ראוי לו להיקרא בשם 'רבי'"… כך אמר לי בעת מדי בסמוך לו, ואילו כאשר פניתי לצאת מחדרו נענה שוב ואמר לי: אפילו אם אינו מחזק אלא את עצמו, כבר ראוי הוא להיקרא בשם 'רבי'!"…
(נועם שיח יתרו).