כמה זמן לוקח לכם לנסוע לעבודה, שעה? שעתיים? לר' מאיר גרנובסקי זה לוקח 24 שעות…
ר' מאיר מתגורר בארץ, ולרגל עסקיו במדינת 'ניקרגואה' (מרכז-דרום אמריקה) נהג לנסוע לשם הרבה. אבל תמיד הקפיד לשהות בשבת-קודש בארץ-הקודש. אתם מתארים לעצמכם שאין טיסה ישירה מישראל לניקרגואה. מה לעשות, אין מספיק ישראלים שדחוף להם לטוס למדינה שרוב אוכלוסייתה מורכבת מצאצאי אינדיאנים. ובכלל, טיסות ישירות מישראל לדרום אמריקה הן דבר חדש. הדרך לניקרגואה הצריכה שלוש טיסות. מישראל לארה"ב, טיסה פנימית של כמה אלפי ק"מ לדרום ארצות-הברית, ומשם טיסה נוספת של כמה אלפי קילומטר ל'ניקרגואה'.
*
הסיפור שלנו מתחיל במוצאי-שבת, בטיסת חצות לארה"ב. טיסות הלילה לארה"ב מוכרות, אבל רוב הנוסעים מגיעים למחוז יעדם כשעה לאחר הנחיתה, בעוד שלר' מאיר המתינו שתי טיסות נוספות. סך-הכל סיפור של 24 שעות…
המטוס נחת בנוארק, ניו-ג'רזי, לפנות בוקר. כעבור זמן לא רב הייתה אמורה לצאת הטיסה הנוספת ליוסטון-טקסס. לפתע מגיעה הודעה: "הטיסה ליוסטון בוטלה". הטיסה הבאה? רק בשעה 2:00 בצהריים! 'שחרית' הוא תכנן להתפלל ביוסטון, אך כעת עליו להתפלל כאן. עדיין מאוד מוקדם, ובפרט כאשר מדובר ביום ראשון – יום המנוחה הרשמי בחו"ל, בו אנשים לא ממהרים לצאת לעבודה, והמניינים מתחילים מאוחר.
אבל איפה יש בכלל מנין? אי אפשר להתקשר עכשיו למקומיים שעדיין נמים את שנתם. דרך מחשב של שדה התעופה מצא לו מקום מתאים, והזמין מונית 'אובר' שתאסוף אותו משדה התעופה לאותה כתובת. הנסיעה נמשכה ונמשכה, ורק בתום שלושת רבעי שעה מפרכים עצרה המונית ליד "כנסייה" נוצרית. רק עכשיו קלט את הטעות שלו. הוא הרי כתב באנגלית להתפלל – והאתר לא מבין חכמות…
בלית ברירה חזר לשדה התעופה, ובחיפוש החדש התחכם לשתול מילים כמו 'שחרית', 'מנחה', כך שהתוצאה תהיה בוודאות יהודית. ושוב יצא לדרך עם מונית 'אובר' ומצא את עצמו בבית כנסת יהודי(!) בשעה 06:45.
*
המניין היה אמור להתחיל בשעה 8:00, אז הוא למד בינתיים את הדף-היומי. התפילה הסתיימה, הוא הספיק שנים-מקרא ותהילים היומי. ופרשת-המן? את זה הוא כבר אמר לאחר שחרית… עדיין מוקדם לחזור לשדה התעופה, הרי הטיסה רק בשעה 14:00 ולטיסה פנימית בכל מקרה לא מגיעים מאוד מוקדם.
בשלב זה "הגוף" מתערב ומתחיל לדרוש את שלו. לפתע הוא קולט: אני בצום! עכשיו השעה בארץ ישראל כבר ארבע אחה"צ, עוד מעט ימלאו 24 שעות מאז שעזבתי את הבית במוצאי-שבת (מכמה סיבות הוא לא היה אוכל במטוסים, והאיחור הלא-צפוי שיבש לו את התוכנית הרגילה).
התעניין: איפה אפשר לקנות אוכל כשר? אמרו לו שיש באזור רק חנות פיצה אחת עם הכשר מקובל ומשגיח-כשרות, אבל החנות נפתחת רק בשעה 12:00 בצהריים. נו, טוב, ב-12:00 הוא כבר צריך להיות בשדה-התעופה, או בדרך לשם. התייאש מהאוכל, והחליט "להשביע נפשו בתורה" – אבל הגוף לא ויתר. הרעב, העייפות, לחץ הזמן ששיבוש הטיסה עשוי לגרום לו, כל אלו חברו יחדיו…
בצר לו שיתף את הגבאי במצוקתו וזה הציע לו ארוחת-בוקר בביתו. אבל זה גם 'לא-נעים', וגם לך תדע מה רמת הכשרות בבית שלו. "אבל בדיוק שמעתי" – התלהב הגבאי – "שנפתח שיעור חדש כאן באזור, והשיעור הזה כולל ארוחת-בוקר"!
*
רשות הדיבור לר' מאיר: "כיוון שכבר הייתי מאוד רעב, ובלאו הכי לא הצלחתי להתרכז, החלטתי שאני הולך לשם. הגעתי למקום, היה שם שיעור נחמד עם ארוחת-בוקר שכללה את הדברים המיוחדים ביותר בכשרות מהודרת – הפלא ופלא! התעניינתי מי עומד מאחורי היזמה המיוחדת, ושאלתי אותו: מה הסיפור? זה הרי לא משהו שגרתי.
"אז הוא סיפר: 'לפני עשרות שנים – עשרים, ואולי כבר שלושים שנה – שמעתי שיעורים מאיזה יהודי שממש הצליח להחדיר בי אהבת-תורה. החלטתי ליישם את האהבה שהוא החדיר בי למשהו מעשי, וגם להאהיב על אחרים את התורה. מאז אני נוהג להקים שיעורים חדשים, ובתקופת ההתחלה מגיש ארוחות-בוקר כיד המלך. זה גם נותן דחיפה לאנשים להצטרף לדבר חדש, וגם מתאים תמיד בתור התחלה טובה'.
"הסתקרנתי מי הוא זה ואיזהו אשר החדיר בו כזו אהבת תורה? אבל הוא לא ראה בזה ענין. 'מישהו לא מוכר'. אבל אני רציתי לדעת מי זה, וכאשר שמעתי את השם כמעט התעלפתי: גרנובסקי.
– איך?
ג-ר-נ-ו-ב-ס-ק-י.
– הרי זה אבא שלי!
*
"לקח לי הרבה זמן להירגע. אבא שלי, לפני עשרות של שנים, נטע ביהודי זרעים של אהבת תורה. ואני היום אוכל – כפשוטו… – את מה שצמח מאותם זרעים! היהודי מקים שיעורים בכל מקום בעולם, ומן השמים מסבבים כזה סיפור כדי שגם אני אמצא את עצמי באחת מארוחות הבוקר המפוארות שלו!…"
אשריהם ישראל.
(איש לרעהו)
