"ויבא משה ויספר לעם" (כ"ד ג')
מי שיתבונן בתהליך פרסומו של רבינו בכלל ישראל, מהיום שפקע שמו לראשונה, עד שנעשה פוסק הדור ומנהיג העולם היהודי, יעמוד וישתאה: זהו תהליך בלתי מובן.
רוב ימיו היה רבינו מתבודד בביתו ובבית מדרשו, לא יצר מיוזמתו קשרים עם שום בן אדם בעולם. סגור היה בבית מדרשו ועסק בתורה בהתמדה. עצם פרסומו בעולם היה לזרה בעיניו, ולא זו בלבד, אלא שהוא הכאיב לו ממש. כל ימיו השקיע מאמצים כבירים לברוח מטרדות וממפריעים שונים, לא אבה להנהיג את הציבור, רק לשבת ולעסוק בתורה בהתמדה.
ראשית פרסומו בעולם התורה היה ממש בגדר פלא, שהרי לא למד בשום ישיבה, ולא יצר מיוזמתו קשרי תורה עם שום בן אדם בעולם. בימי אברכותו, כשנאלץ ללמוד בכולל 'אוהל תורה' היה מסוגר עם גמרתו. כשרצו לדבר עמו בלימוד, היו צריכים לחלצו ממש מתוך גמרתו.
מעולם לא עמד בראשות ישיבה כלשהי, ולא קנה לעצמו תלמידים, פרט לשיעוריו ב'תפארת בחורים'. למרות זאת, תלמידיו ש'גילו' את השיעור ונהרו אליו מעצמם, אדוקים בו בכל נימי נפשם.
עד שנות זקנותו לא חיווה דעתו בשום נושא ציבורי, וברוב שנותיו לא ידע איש מהי דעתו בכל נושא שעלה על הפרק.
רבינו לא כתב ולא הדפיס שום ספר שפרסם את גדלותו בתורה. רוב שנות חייו לא התבדרו חידושי תורתו בבית המדרש.
תהליך פרסומו והכתרתו בכל תפוצות ישראל כמנהיג הדור, מנוגד לכל הכללים. לא היה לו שום היכי תמצי לצאת מד' אמותיו ולהתוודע בעולם. פרט להסבר אחד ויחיד, הסברו של רבא במסכת מו"ק (דף ט"ז, ע"ב): "אמר רבא, כל העוסק בתורה מבפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ".
דבר פלא הוא ממש! בעוד הוא עצמו לא רצה להשמיע את דעתו, וסגר עצמו רוב שעות היום בחדרו, הרי ככל שגברה התבודדותו והתמדתו, באותה מידה גברה הנהירה לשמוע את דעתו. לא דבר קל היה לשמוע את דעתו, אדרבא, כל המעוניין בכך צריך היה לעמול, עד שיצליח להגיע אל זמני התפר הקצרים, כדי לשמוע את דעתו.
ככל שלא רצה לחוות את דעתו, כן היו רודפים אחריו יותר ויותר כדי לשמוע אותה.
עם בעל ה'מנחת יצחק' זצוק"ל
יחסי הערצה והערכה מופלגים, רחש מרן הגאון רבי יצחק יעקב וייס זצוק"ל, מחבר שו"ת 'מנחת יצחק' וגאב"ד העדה החרדית, כלפי רבינו.
את הערכתו אל רבינו ביטא פעם אחת באופן פומבי, כשיצא מגדרו ועשה דבר נדיר:
היה זה לפני שנים רבות, כשהתעוררה שאלה קשה הקשורה רבות לצביון העיר ירושלים. כדי להכריע בענין זה, נתכנסו ובאו כמה מגדולי ישראל אל ביתו של ה'מנחת יצחק' ודנו יחדיו.
מיד עם בואו של רבינו, קם ה'מנחת יצחק' ממקומו בראש השולחן, וביקש במפגיע מרבינו שיתיישב על מקומו שלו, בראש השולחן. ניסה רבינו להמנע מכך, וביקש לשבת על אחד הכיסאות שסביב השולחן, אך לא הועיל לו ולא כלום, ה'מנחת יצחק' עמד בתוקף על כך שמקומו של רבינו יהיה בראש השולחן דווקא. אף שהיו שם גדולי תורה נוספים שהעניקו חמה בקומתם – את מקומו שלו פינה אך בעבור רבינו, משום שסבר שגדלותו התורנית של רבינו מחייבת לנהוג כן.
בהזדמנויות שונות נפגשו שני פוסקי הדור.
היה זה בחתונת בנו של הגאון רבי יהודה עדס שליט"א. רבינו הופיע בשמחת החתונה כאשר הסב ה'מנחת יצחק' בראש השולחן.
כיון שראה ה'מנחת יצחק' את פני רבינו, יצא מגדרו לכבדו ולהדרו קבל כל עם ועדה, שנתקבצו ובאו לראות את שני פוסקי הדור מסובים יחדיו.
רבינו נהג שלא לטעום כלום מחוץ לביתו, ואף החמיר לא לשתות יין מחוץ לביתו. משום כך, כאשר הזדמן אל סעודת חתונה והמחותן היה מכבדו בכוס יין, היה מעדיף לשתות כוס מים או סודה, עושה ברכה, שותה מעט ובכך משמח את החתן ואת המחותנים. באותה חתונה יצא ה'מנחת יצחק' מגדרו, נטל מגש של מיני מזונות שהוגש לפניהם, הניחו לפני רבינו ואמר: "יטעם נא מר מעט מן המזונות, כדי שאחר כך נאכל 'שיריים' ממאכלו"…
ענה רבינו בדרך צחות: "וכי ברצונכם שאוכל עתה את רוב המגש? כדי שיהא לזה גדר של 'שיריים', צריך לאכול את הרוב ולהשאיר מעט…".
תלמיד רבינו, הגר"י דרזי שליט"א, שזכה להסתופף רבות גם בצילו של מרן הגרש"ז אויערבאך זיע"א, מספר על התבטאות מפליאה, ששמע לא פעם ולא פעמיים מפיו אודות רבינו.
לפעמים הובאה בפניו שאלה קשה עד מאד, והיו לו ספקות בהכרעתו. היה אומר לשואל: "לך לרבי יוסף שלום, ותשאל אותו את השאלה. גם אם הוא יהיה באמצע השינה ותעיר אותו, יענה לך על שאלתך, ואתה יכול לסמוך על תשובתו, אף אם זו שאלה של פיקוח נפש ממש!".
כדברים הללו, מסופר גם בשם הגאון רבי יהודה עדס שליט"א, ראש ישיבת 'קול יעקב':
היה זה לפני יותר מארבעים וחמש שנה, כשבא בברית הנישואין והתגורר בשכונת 'מאה שערים'. הלך להימלך אצל רבו, מרן הגרש"ז אויערבאך זיע"א, בפני מי מהרבנים הגרים באזור מגוריו ישטח את שאלותיו ואת ספקותיו.
מרן הגרש"ז אויערבאך ענה לו בכהאי לישנא:
"את שאלותיך תפנה לרבי יוסף שלום אלישיב, אותו אפשר להעיר באמצע השינה ולשאול את השאלה המסובכת ביותר. הוא יענה מיד, כי הכל מסודר במוחו. בזמן לימודו הוא כבר לוקח בחשבון את כל ההיכי תימצי וסוגי השאלות העשויות להתעורר, ומשנתו סדורה לו בכל ענין וענין".
הגאון רבי עזריאל אויערבאך שליט"א, מגולל בפנינו את אשר שמע פעמים רבות מפי אביו, שהיה אומר אודותיו תדיר:
"אין הוראה איז ער דער גרעסטער!" ("בענייני הוראה הוא הגדול ביותר!")…
"אני מעורר שאלות, הפוסק הוא הרב אלישיב!"
מרן הגרש"ז אויערבאך, סלד כל ימיו בתכלית הסלידה מן הפרסום ומגינוני הכבוד.
'מלחמה' מיוחדת הקדיש מרן הגרש"ז באלו שהצמידו לו תארים, שלדעתו הענוותנית לא היה ראוי להם.
באותן השנים, היה העיתון החרדי 'המודיע', נוהג להזכיר את שמו בתוספת התואר 'פוסק הדור', או 'עמוד ההוראה'. דבר זה הסב לו כאב רב, ובכל פעם שהיה נתקל בתארים מעין אלו, היה יוצא מגדרו ומבטא את כאבו באופן חריף.
כשהתואר 'פוסק הדור' הפך להיות חלק בלתי נפרד משמו, פנה באופן אישי אל אנשי מערכת העיתון, ודרש מהם במפגיע להפסיק להצמיד לו את התואר. כשלא הראו לו סימני הסכמה לדרישה הבלתי מתפשרת, יצא מגדרו וגער בהם קשות.
העז אחד מהם פניו ושאל בתמימות: "האם מר אינו פוסק הדור, איזהו התואר הנאה לו?"
אמר לו מרן הגרש"ז: "אני מעורר השאלות של הדור, ואילו פוסק הדור יש רק אחד, והוא הרב אלישיב!"…
"ב'ירושלמי' הוא ממש חד בדרא!"
הערצה עצומה רחש הגאון האדיר רבי חיים קרייזווירט זצ"ל, רבה של אנטוורפן, כלפי רבינו. כאשר היה שוהה בארצנו הקדושה, היה עושה מאמצים לפקוד את בית רבינו. יחדיו היו משתעשעים בתורה ומקיפים סוגיות בכל רחבי התורה הקדושה.
תשוקה עצומה מילאה את לבו של רבי חיים קרייסוירטה, לשהות עוד ועוד במחיצתו ולקבל ממנו מלוא חופניים תורה, והיה עושה דברים היוצאים מגדר הרגיל, כדי לזכות להיכנס אל הבית פנימה ולספוג מהאווירה השוררת בו.
ידוע ידעו כל השואלים הקבועים, שביום שמופיע רבי חיים קרייזווירט בהדרו בפתח הבית, הוא מסתגר עם רבינו ומנצל כל רגע מהזמן הקצוב לקבלת קהל, עד שתמו כל הסיכויים להספיק לשאול ביום זה. לא היה טעם להישאר ולהמתין עד שיגמרו להשתעשע יחדיו בדברי תורה…
באחד הימים פנה רבי חיים קרייזווירט אל אחד מבני משפחתו, שהיה אחד ממקורביו של רבינו, ובקשה בפיו: "ינסה נא לפעול בכל יכולתו, שייחד שעה מיוחדת מחוץ לזמן קבלת קהל, כדי שאוכל לבקרו ולפקוד את ביתו". מי שהכיר את סדריו של רבינו, ידע עד כמה קשה לבצע בקשה כזו.
ניסה אותו בן משפחה לפעול אצל רבינו, ומאמציו נשאו פרי. הוא הצליח להשיג הסכמה לביקור יוצא דופן, שנקבע ליומיים אחרי כן בשעה פלונית.
מה הופתע עד מאוד אותו בן משפחה, לשמוע באותו יום מפי באי הבית, על בואו של הגר"ח קרייזווירט בזמן קבלת קהל. הוא נכנס אל החדר פנימה והסתגר עם רבינו שעה ארוכה, תמה אותו בן משפחה בפני רבי חיים קרייזווירט, וביקש לברר את פשר הדבר.
"לא יכולתי להתאפק, רציתי לנצל את שהותי בארצנו הקדושה ולהיות במחיצתו עוד ועוד", ענה רבי חיים קרייזווירט.
"הרי הסכים רבינו לייחד שעה מיוחדת לכך", תמה בן המשפחה.
"על הביקור ההוא איני מתכוון לוותר, כמובן", ענה רבי חיים, "אולם חשבתי לעצמי: פלוני המקורב אל רבינו, מרשה לעצמו לפקוד את הבית מידי יום ביומו. וכי גרוע אני ממנו? אם מותר לו לפקוד את הבית מידי יום, מותר לי לבוא אחת ליומיים!"…
אחד מתלמידי ישיבת 'מרכז התורה' בשכונת תלפיות, ישיבתו של הגר"ח קרייזווירט, ראה מקרוב את להיטותו הגדולה של רבו לפקוד את הבית שבסמטת חנן. שאל את רבו: "הלא גם הרבי בקיא בכל התורה כולה, מדוע מתבטל הוא כליל בפני הרב אלישיב? מדוע חרד הוא כל מילה היוצאת מפיו?"
"שמע נא!", אמר רבי חיים לתלמיד ישיבתו, "אם נתייחס רק לבקיאות העצומה שלו בתורה, הרי שבבקיאות בתלמוד בבלי – ייתכן שיש בדור עוד תלמידי חכמים הבקיאים בכל הש"ס, אבל בקיאותו ב'ירושלמי' היא בדרגה שאי אפשר למצוא בדור כולו. ב'ירושלמי' הוא ממש חד בדרא!".
להיטותו של הגר"ח קרייסוירטה לשהות במחיצתו של רבינו, הביאתהו אף לידי כך שלפעמים היה עולה על מטוס באנטוופן, נוחת בארץ ישראל, לוקח מונית לעבר סימטת חנן, מברר את השאלה הקשה בפני רבינו, ומיד לאחר מכן טס בחזרה לאנטוורפן…
בבלי בכיס אחד וירושלמי בכיס השני
הגאון רבי יעקב עדס זצ"ל, ששימש בדיינות יחד עם רבינו, היה מתבטא בהערצה כבירה אודות רבינו, והיה מגדירו במלים אלו: "הרב אלישיב – יש לו תלמוד בבלי בכיס אחד ותלמוד ירושלמי בכיס השני, וכל אימת ששואלים אותו – הוא שולף את התשובה מיד מהכיס!"…
הוסיפו ואמרו, שמהירות תשובותיו של רבינו, עולה על הזמן שאדם מן השורה שולף שטר מן הכיס.
(קטעים מתוך הספר 'גדולה שימושה')