הרב יהושע לייבזון
"נתבקשתי לעלות על הבמה בשעה קדושה זו כדי לברך… … שאלתי: 'מדוע דווקא אני?' השיבו לי: בשביל שאני מפורסם בלמדנותי. אבל אני לא הסכמתי לזה בשום אופן, מפני שאינני למדן. הפצירו בי שנית, מפני שאני מפורסם בחסידות, אבל גם זה אינני. אמרו לי שוב: 'הלא מר זקן וכהן!'. 'כן', עניתי, 'השי"ת נתן לי זיקנה במתנה, וכהן נולדתי…'.
"אחים אהובים! התאספנו כאן כדי לבקש תרופה לגוף החלש של היהדות. רוצים אתם לדעת היכן לבקש את הרפואה? הבה ואספר לכם: מעשה בחולה שסבל כאבים באברים שונים, וכשביקשו הרופאים רפואות לאברים השונים, ראה פתאום הרופא שהדופק חדל מפעולתו. מיד ציווה להחיש את התרופה על כנו.
"והנמשל: התרופה הדחופה והראשונה, להריץ את מחזור הדם בעורקי היהדות היא התורה. כשהתורה בסכנה- כל קיומנו כעם בסכנה. הצילו נא את הדופק היהודי! בנו מחדש את מוסדות התורה והישיבות, את בתי תלמודי התורה ותינוקות של בית רבן, תנו לילדי ישראל הצעירים להתחנך ללכת בדרכי אבות – זה הדבר אשר ציווה ד' תעשו, וירא אליכם כבוד ד'!".
הדברים הנ"ל דברי מרן בעל ה'חפץ חיים' זיע"א (כפי שסיפר הרב משה גבירץ, משוחזר מתוך הקלטות נדירות).
אין יותר מתאים מדברים אלה, לשבת זו פרשת יתרו. שבת מיוחדת שבה אנו קוראים על מעמד קבלת התורה, ומתחילים את המעמדים הגדולים של סיומי 'הדף היומי בהלכה', מראדין, וילנא, עד הסיומים הגדולים בא"י ובעולם כולו. ונוסיף ונביא בפניכם גם סיפור מיוחד ממרן בעל ה'חפץ חיים' זיע"א (המובא בספר 'אוצרותיהם אמלא' של הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א):
בבחרותו, כאשר עשה הגאון הצדיק רבי שמעון שוואב זצ"ל את הדרך מגרמניה הולדתו כדי ללמוד בישיבת מיר, נכנס בדרכו לעיירה ראדין, לקבל את ברכת הדרך מפי הכהן הגדול מאחיו, מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל.
כשסיפר בפני ה'חפץ חיים' על תוכניתו, ושכעת הוא בדרך לגדול בתורה בישיבת מיר, שאלו ה'חפץ חיים': "בחור'ל, אולי תדע מהו פירוש המילים שאנו אומרים מדי יום בתפלת 'ובא לציון': 'וחיי עולם נטע בתוכנו'?"
רבי שמעון נבוך ושתק, מצפה לשמוע מה בפיו של רבן של ישראל; אך ה'חפץ חיים' דחק בו שוב להשיב על השאלה: "מה פירוש המלים 'וחיי עולם נטע בתוכנו'?"
רבי שמעון שתק שוב, ומשראה ה'חפץ חיים' כי הוא איננו משיב, אמר לו: "אשאל אותך שאלה אחרת – התדע היכן תהיה בעוד מאה שנים?"
הוא הסתפק מה לענות, ולבסוף אמר: "אני אהיה תחת חסותו של בורא עולם; אינני יודע אם כאן או שם".
ה'חפץ חיים' נהנה מתשובתו המחוכמת, ושאל אותו שאלה נוספת: "התדע היכן תהיה בעוד חמש מאות שנה?", ורבי שמעון ענה שוב באותו הנוסח: "אני אהיה תחת חסותו של בורא עולם".
ה'חפץ חיים' הגיב בקורת רוח: "גוט! גוט!", והוסיף ברגש: "זוהי הכוונה במה שאנו אומרים 'חיי עולם נטע בתוכנו'! מי שלומד תורה זוכה להדבק בקשר נצחי עם בורא עולם, הוא נמצא באופן תמידי ואין סופי תחת חסותו של הקדוש ברוך הוא לנצח נצחים. היש אושר גדול מזה?"
דבריו של ה'חפץ חיים' עשו רושם עז על הבחור הצעיר, שעמד במפתן הדלת של עולם התורה, ונסכו בו רצון עז לטעת בתוכו חיי עולם. ברבות הימים, הפך רבי שמעון לאחד מגדולי הפוסקים ומורי ההוראה בארצות הברית.