קראתי סיפור יפה. הרבי מבוהוש זי"ע שאל אברך: מה עושה יהודי כשהבן שלו מעלה חום באמצע הלילה? ענה האברך, נותן לו אקמול. ומה עושים אם זה לא עוזר? הקשה הרבי. אם רואים שזה מצב לא פשוט, הולכים למיון, ענה האברך.
ענה לו הרבי מבוהוש: לי יש עצה יותר טובה. ניגשים לארון הספרים, פותחים ספר "קדושת לוי" ולומדים בו, ובזכות הלימוד יש רפואה לתינוק.
באותו שבוע הגיע הדבר לידיו. הבן של האברך הגיע למצב חמור באמצע הלילה. הוא כמעט פנה לבית חולים ואז נזכר בדברי הרבי. פתח ספר "קדושת לוי", ואכן תוך כמה דקות השתפר מצבו של הילד ויהי לפלא.
תקופת זמן אחרי שקראתי את הסיפור קרה לי מקרה דומה. בני, תינוק בן כמה חודשים, העיר אותי בשעות הקטנות של הלילה, וגיליתי שהוא קודח מחום. כמעט פנינו לבית חולים ואז נזכרתי בסיפור… ניגשתי לארון הספרים והחלטתי לקחת לידי את הספר "מאור עיניים", מכיוון שאני קשור לחסידות משושלת בית טשרנוביל.
הספר נפתח לי בפרשת חיי שרה, בקטע האומר שכל הסיבה שיש מחלה לאדם היא מפני שאינו מקיים את התורה כראוי, כי איבריו תלויים במצוות. אם הוא מקפיד על שמירת התורה הוא בריא ושלם, ואם אינו מרגיש טוב עליו לחזור בתשובה. זו טעות רק ללכת לרופא כשיש איזה חולי, כי הרי הסיבה האמתית היא לא גשמית אלא רוחנית. עשיתי חשבון נפש והתחזקתי בעניין מסוים, ומצב הילד השתפר תוך כמה דקות.
תקופה אחר כך שוב ארע מעשה, והפעם בשבת קודש. אחד הילדים לא חש בטוב ומצבו הדאיג ממש. לא ידענו מה לעשות. שוב נזכרתי בעצה והוצאתי מהארון את הספר "מאור עיניים". הספר נפתח לי בדיוק בפרשת דברים, בקטע האומר שהשבת משפיעה רפואות וישועות. למדתי את הקטע, והנה, שבת היא מלזעוק, ואכן רפואה קרובה לבוא. הילד חזר לאיתנו.
(גיליון השגחה פרטית)